לפסק הדין בעניין אוהד פאי ואח' נ' פנחס ואח'
בית משפט השלום בפתח תקווה הורה על חשיפת פרטי גולש אשר נגדו הוגשה תביעת לשון הרע בגין פרסום מכתב באינטרנט אשר יש בו לכאורה הוצאת דיבה. נקבע, כי בשונה מהמקרה הנדון בהלכת 'רמי מור', במקרה זה, לא מדובר בגולש אנונימי, כי אם ב"חשוד העיקרי" לטענת התובע.
לקוחות שהתקשרו עם צלם לצורך צילום חתונתם ולא היו שבעי רצון מהעבודה, הגישו לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד הצלם. התביעה נדחתה ברובה, והצלם חויב לשלם 1,500 שקלים בגין עגמת נפש. בפרק הזמן המקביל למועד שבו היה על הצלם לפעול על פי פסק הדין, פורסם באתרי האינטרנט ", תפוז", "וואלה", "חופה" ו mit4mit מכתב אנונימי תחת הכותרת : זהירות! זהירות! זהירות! המזהיר את המתחתנים משימוש בשירותי הצלם.
הצלם שסבר כי אותו לקוח הוא שאחראי לפרסומים, הגיש נגדו תביעת לשון הרע בה דרש פיצוי של 50,000 ש"ח, ובמקביל הגיש לבית המשפט בקשה למתן צו לחשיפת פרטי גולש אינטרנט,במסגרתה ביקש להורות ללקוח לחשוף את כתובות המייל שברשותו וכן ביקש להורות למפעילות האתרים בהן פורסם המכתב לערוך הצלבות בין כתובות המייל הזו לבין כתובות המייל ממנה נשלח אותו מכתב, ולאחר מכן, ביקש לצרף גם את אשת הלקוח כנתבעת. בנוסף, ביקש לקבל את כתובת ה IP ממנה בוצע הפרסום.
הלקוח הכחיש כי הוא שפרסם את המכתב ובכל מקרה טען כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית, אך הסכים לכך שתבוצע בדיקה נקודתית, במסגרתה יושוו כתובותיהם של הצדדים ביחס לפרסומים ספציפיים שימסרו לבעלי האתרים, כשתוצאת הבדיקה יהיו ב"כן" או "לא", ולא על דרך של מסירת פרטי מספר IP , זהות הגולש או הכתובת ממנה יצאה ההודעה.
השופטת ריבה שרון קיבלה כאמור את הבקשה לחשיפת פרטי גולש. ראשית, קיבלה השופטת את בקשת הצלם לצרף גם את אשת הלקוח כנתבעת.
לעניין הבקשה לחשיפת פרטים, קבעה השופטת כי הלכת 'רמי מור', לפיה לא קיימת מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי, אינה חלה על המקרה הנדון, וזאת מאחר ומדובר במקרה שונה. השוני, כך נפסק, נובע מכך שבמקרה הנדון לא מדובר בבקשה לחשיפת גולש אנונימי שזהותו כלל אינה ידועה, כי אם הבקשה מופנית כלפי אדם ספציפי שהינו 'החשוד העיקרי' של התובע, ובנוסף, הבקשה אינה לקבלת פרטי הגולש, כי אם להשוואת כתובות מייל. שוני נוסף נובע מכך שבניגוד למקרה 'רמי מור,שם לא הוגש הליך עיקרי וחשיפת הזהות נועדה לשם קיום הליך עתידי, הרי שבמקרה זה הוגשה כבר תביעה בהליך העיקרי.
לפיכך, קבעה השופטת כי הגישה המתאימה למקרה הנדון היא זו של כב' השופט רובינשטיין, שכתב את דעת המיעוט בפרשת רמי מור, ונקבע כי באיזון בין זכות המבקש לחשיפת פרטי הגולש האנונימי לבין זכות הגולש והאינטרס הציבורי באשר לשמירה על פרטיות והגנה על האנונימיות ברשת, גוברת במקרה זה זכות המבקש להגן על שמו הטוב ועל פרנסתו התלויה בה.
משכך, חויבו הלקוחות למסור את כתובות המייל המלאות שלהם, ומפעילות האתרים בהם פורסם המכתב חויבו לערוך הצלבות בין כתובות המייל הללו לבין הכתובת ממנה נשלח הפרסום נשוא, ובנוסף חויבו לאתר את כתובות ה-IP מהן נשלחו הפרסומים אצל כל אחת מהן.
לפסק הדין בעניין אוהד פאי ואח' נ' פנחס ואח'
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.