מנכ"ל משותף של חברה לעיבוד מתכות, פוטר לאחר שפעל בניגוד עניינים וגרם לה נזקים של מאות אלפי שקלים. ביה"ד האזורי לעבודה קבע כי למרות זאת הוא זכאי לפיצויי פיטורים. ביה"ד הארצי הפך את ההחלטה.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של חברת "מכנו-דין", העוסקת בעיבוד מתכות, נגד מי שכיהן בעבר כמנכ"ל-משותף שלה, וקבע כי הוא לא יקבל פיצויי פיטורים. בכך הפך הרכב בית הדין הארצי – השופטות סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר והשופט אילן סופר – את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בת"א, שפסק לזכותו פיצויי פיטורים של למעלה ממיליון שקל.
המנכ"ל-לשעבר – "המשיב בהליך" – היה בעל חברה אחרת, והתקשר ב-1998 עם בעל חברה נוספת לעיבוד מתכות, ומאז כיהן במשותף יחד איתו כמנכ"ל.
לפני מספר שנים יחסי הצדדים עלו על שרטון עקב מחלוקות סביב ניהול החברה, וב-2013 אף ניהלו תביעות בבית המשפט המחוזי בת"א. באותו הליך נקבע (בהסכמה) כי הוא יסיים את עבודתו בחברה באופן מיידי.
בהמשך בית המשפט אף חייב אותו להשיב 620,000 שקל, וקבע כי הוא כנושא משרה בחברה, הפר את חובות האמון שלו כלפי החברה וניצל הזדמנות עסקית לטובתו, "כאשר הזרים" כספים לחברה אחרת שלו ברומניה, תוך מצב של ניגוד עניינים.
אולם במקביל ובהמשך לכך, לכך בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו לפיצויי פיטורים מהחברה, והורה לה לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 1,061,667 שקל. בין היתר, נקבע כי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי עדיין לא היה חלוט, וכן כי שלילת פיצויי הפיטורים בנוסף לפיצוי שבו הוא חויב בשל "חטאו" תהווה כפל פיצוי לחברה.
"שבר תהומי"
מאז יש לציין כי ערעור על פסיקת ביהמ"ש המחוזי נדחה, כך שפסק הדין הפך לחלוט. במצב זה, שופטי ביה"ד הארצי לעבודה הבהירו כי קביעות בית המשפט, שלפיהן המשיב הפר את חובותיו וגרם לחברה נזק של מאות אלפי שקלים, "מנוידות" להליך זה ואין לערער עליהן, זאת מכוח מה שנקרא "השתק פלוגתא".
על סמך זאת, השופטים הגיעו למסקנה שיש לבטל את החיוב שהוטל על החברה לשלם לו פיצויי פיטורים. בין השיקולים, היו העובדה שהמשיב הפר באופן בוטה את חבות האמון המוגברת החלה עליו כמנכ"ל.
לזכות המשיב צוין כי במשך 16 שנות עבודה הוא פעל במרביתן ללא דופי, אולם השופטים קבעו כי "באיזון הכולל, ובשים לב לחומרתם היתרה של המעשים, העובדה שאלה בוצעו לאורך זמן ואין המדובר במעידה חד פעמית - שוכנענו כי הכף נוטה לצד החומרה, ועל כן יש לשלול את פיצוי הפיטורים במלואם".
בהמשך נדחתה טענה במישור החוזי, שלפיה הסכם מ-2009 קבע כי המשיב יהיה זכאי לפיצויי פיטורים "בכל תנאי".
השופטים קבעו כי את הביטוי "בכל תנאי" אין לפרש בהרחבה כזו כאילו הוא משתרע גם על יחסי עבודה לא תקינים, ובוודאי לא על יחסים שהסתיימו ב"שבר תהומי", כלשונם, כמו במקרה זה.
בסיכומו של דבר, נקבע כי חיוב החברה בטל. המשיב חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך 35,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד ערן שפינדל, עו''ד יעל זכות
- ב"כ המשיב: עו"ד עידית בר-עוז, עו''ד מור נוי
עו"ד ישעיה ירון
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין