לפני 28 שנים, כשבן הזוג היה שקוע בחובות, נחתם עם אחיותיו הסכם הלוואה שעל בסיסו נרשם המשכון. תביעה שהגישה האישה לביטולו חשפה שמטרת ההסכם הייתה להבריח את הנכס מנושיו
בשנה שעברה קיבל בית משפט השלום בירושלים תביעה של אישה לביטול משכון שרשמו אחיותיו של בן הזוג שלה לשעבר ב-1994 על ביתם המשותף שבמעלה באדומים. ערעור שהגישו האחיות לבית המשפט המחוזי נדחה לאחרונה. השופטות שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר והשופט רם וינוגרד קבעו כי המשכון נרשם על בסיס הסכם פסול ולא חוקי שנכרת כדי להבריח את הבית מהנושים של אחיהן, שהיה שקוע בחובות.
בני הזוג לשעבר רכשו ב-1981 שני מגרשים שעליהם בנו בית. כ-13 שנים לאחר מכן נכרת בינם לבין אחיותיו של הגבר הסכם שבמסגרתו נקבע שהבית ימושכן לטובתן מאחר שבני הזוג חייבים להן 100 אלף דולר. עם זאת, סוכם שהאחיות לא יממשו את המשכון בין היתר אם בני הזוג יעבירו להן אחת מקומות הבית, יאפשרו להן לגור בקומה השנייה שלו עם בני הזוג והילדים שלהן וימסרו להן 4 המחאות של 30,000 שקלים.
ב-2014 בני הזוג נפרדו והגבר הגיש תביעה לפירוק השיתוף בבית. המשמעות של התביעה היא שהבית יימכר אלא שקיומו של המשכון פגע משמעותית בערכו. לפיכך, הגישה האישה תביעה לביטולו וזכתה. בפסק דין שניתן בשנה שעברה נקבע כי שהמשכון יימחק מאחר שנרשם על בסיס הסכם שנכרת למראית עין, כדי לסייע לבן הזוג להבריח את הנכס מנושיו.
המטרה: להונות
האחיות לא השלימו עם התוצאה הזו והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, אבל השופטים רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר דחו אותו.
"הצדדים התקשרו בהסכם בלתי חוקי שכל מטרתו להונות אחרים ולהבריח נכסים באמצעות רישום המשכון. במצב דברים זה, אין לאפשר למי מהצדדים ליהנות מפירות החוזה... ואין מקום להותיר על כנם רישומים במרשמים הרשמיים בנוגע לזכויות לכאוריות המיוסדות על חוזה בלתי חוקי שנעשה למראית עין", נכתב בפסק הדין.
השופטים הדגישו כי אין מחלוקת שאחיהן של המערערות היה שקוע בחובות בשל עסקים שכשלו. "מכאן המוטיבציה שהיתה לכל הצדדים להסכם 1994 – שכולם בני משפחה מדרגה ראשונה – לחתום על הסכם שכל תכליתו אינה אלא לנסות ולמנוע מנושים קיימים ופוטנציאליים להיפרע מדירת בני הזוג", כתבו.
השופטים הוסיפו כי הדברים ברורים מעצם העובדה שאפילו שאף אחד מהתנאים של ההסכם לא קוימו המערערות מעולם לא תבעו לממש את המשכון. גם התנאים עצמם, ציינו, תמוהים – כמו התנאי שמאפשר למערערות לגור עם בני הזוג וארבעת ילדיהם בבית המשפחה.
עוד הוסיפו השופטים והסבירו למערערות שאם הערעור היה מתקבל והמשכון היה נשאר זה לא היה משרת את טובתן.
השופטים הדגישו כי המשכון פוגע ממשית בערכו של הבית ומכאן שגם זכויותיו של אחיהן בנכס – שאת האינטרסים שלו הן מנסות לקדם – היו נפגעות.
מעבר לזה, ברגע שהיו מגישות תביעה למימוש המשכון היה מתגלה שהוא מבוסס על הסכם לא חוקי כך שממילא הוא היה מתבטל. "מכאן שמדובר במשכון נעדר כל ערך – בהיעדר כל אפשרות למימושו – שכל פועלו הוא בגרימת נזק בתקופת הביניים שעד לניסיון למימושו. המסקנה היא שקבלת הערעור הייתה מביאה לפגיעה בזכויות כל הצדדים, ולא היתה משרתת במאומה את האינטרס הכלכלי של המערערות", נכתב.
לפיכך, הערעור נדחה והמערערות חויבו בהוצאות של 20,000 שקלים.
עו"ד חיים אלמו טמייט
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין