בית הדין הרבני האזורי אישר הסכם מבלי לוודא שהאישה מבינה על איזה רכוש ויתרה כשחתמה על סעיף כללי שקובע כי כל צד יישאר עם הזכויות והכספים שרשומים על שמו. הרבני הגדול קבע כי נפל פגם מהותי בהליך האישור.
בית הדין הרבני הגדול הורה לאחרונה על ביטול הסכם גירושין שבהליך האישור שלו נפל פגם מהותי. בפסק הדין, שניתן בדעת רוב, צוין כי סעיף איזון המשאבים בהסכם קבע באופן כללי כי כל צד יישאר עם הזכויות, הנכסים והכספים שצבר מבלי לפרט מהו הרכוש האמור. בנסיבות אלה נקבע, בית הדין האזורי היה חייב לברר טרם אישור ההסכם האם האישה – שיצאה כמעט בלא כלום – מבינה על מה ויתרה.
האישה תבעה לבטל את הסכם הגירושין שאישר בית הדין האזורי ב-2015 בטענה שסעיף איזון המשאבים היה כללי וסתום. לטענתה, היא לא ידעה שהסכמתה לתנאי שלפיו כל אחד יישאר עם הרכוש שנרשם על שמו משמעותה שתצא בלא כלום אחרי 17 שנות נישואין, כיוון שרק בדיעבד הסתבר לה שהרכוש המשותף נרשם על שם בעלה ואילו על שמה לא נרשם דבר.
לאחר שבית הדין האזורי דחה את תביעתה חזרה האישה על טיעוניה בערעור שהגישה לבית הדין הגדול.
הרב שלמה שפירא קבע כי הבעיה המהותית בהסכם היא שבית הדין האזורי אישר סעיף כללי שקובע ויתור על רכוש, שייתכן כי חלקו משותף, מבלי לברר מה הוא כולל והאם האישה מודעת מהן זכויותיה ועל מה ויתרה.
הדיין ציין כי הבעל סירב לחשוף מהו הרכוש שעמו יצא כך שאי אפשר היה לבדוק מה מתוך הרכוש נחשב למשותף. עם זאת, אין ספק שהוא צבר זכויות מעבודה במהלך החיים המשותפים ואף ידוע שהפקיד לחשבונו האישי חצי מיליון שקל שהתקבלו כתמורה ממכירת דירה משותפת.
מעבר לזה צוין כי אמנם לפני החתונה בני הזוג חתמו על הסכם ממון שבו נקבע כי הרכוש שצבר הבעל לפני הנישואין יישאר שלו אלא שלאורך השנים הוא מכר חלק מהנכסים וערבב אותם ברכוש המשותף.
לעומת הבעל, האישה יצאה כמעט בלא בכלום, למעט 60,000 שקל ומימון שכר דירה לתקופת של שנה וחצי. יוצא אפוא שהאישה עשתה ויתור משמעותי כשחתמה על ההסכם.
לא בגלל חוסר היגיון
הדיין שפירא הבהיר כי בהחלט ייתכן שבן זוג יעדיף לוותר על זכויות משום שהדבר משרת אינטרסים אחרים שלו, ובמקרה כזה אין כל עילה להתערב בהסכם גם הוא לא הגיוני או שוויוני.
אלא שבמקרה הנוכחי האישה לא ידעה על מה ויתרה משום שהרכוש לא פורט בהסכם. בנסיבות אלה תפקידו של בית הדין היה לברר איזה רכוש רשום על שם הבעל ולוודא שהאישה מודעת לזכויותיה ברכוש זה ומוכנה לוותר עליהן.
מאחר שבית הדין לא ערך בירור יסודי ומספיק בעניין זה קבע הדיין שפירא כי נפל פגם מהותי בהליך האישור ולכן אין להסכם תוקף חוקי. הדיין א' אהרן כץ הסכים עם דברים אלה ולפיכך הערעור התקבל בדעת רוב.
ואולם, יש לציין את עמדת המיעוט של הדיין אליעזר איגרא, שקבע כי אין סיבה הגיונית לבטל את ההסכם. זאת, בשל הסכם הממון שממילא קובע כי כל צד יישאר עם הזכויות שעמן הגיע לנישואין. במצב זה, לטעמו, לא היה כל צורך לפרט מהו הרכוש שנשאר בידי כל צד.
- ב"כ האישה: עורך דין צבי מימון
- ב"כ הבעל: יפית אדרי־אוליאל, עו"ד דיני משפחה
עו"ד מרינה ויספלנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין