שני הילדים גדלים במשפחה אומנת כמעט מאז לידתם. לפני כשנה הורה בית המשפט כי הם יאומצו והוריהם הביולוגיים יוכלו להיפגש עמם פעמיים בשנה. ערעור שהגישו ההורים התקבל והמפגשים יורחבו.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישו הורים לשני ילדים בני 5 ו-7 שנשלחו לאימוץ פתוח. הרכב השופטים קבע כי מאחר שבין הילדים להוריהם הביולוגיים יש קשר מתמיד ומיטיב, טובתם מחייבת שמירה על מינון של ששה מפגשים בשנה ולא שני מפגשים כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט למשפחה.
שני ההורים הם חרדים שנפגשו ב-2010 והביאו לעולם שני ילדים. הם לא נישאו מטעמים הלכתיים (הוא כהן והיא גרושה). האב נכה 100% המתקיים מקצבת נכות והאם סובלת מסכיזופרניה פרנואידית ובעברה מספר אשפוזים פסיכיאטריים.
בנם הגדול של הזוג הוצא למשפחה אומנת בגיל 8 חודשים ואחיו הקטן הצטרף אליו כשהיה בן 8 ימים. המשפחה האומנת מגדלת אותם מאז והביעה נכונות לאמצם.
בין האב הביולוגי לילדיו מתקיימים מפגשים במרכז קשר מאז שנת 2012 אחת לחודש. האם הצטרפה למפגשים ב-2014.
ב-2017 קבע בית המשפט למשפחה בחיפה כי שני הילדים יאומצו בשל חוסר מסוגלות של הוריהם הביולוגים לגדל אותם. בפסק הדין נקבע כי אופי האימוץ יהיה פתוח והקשר בין ההורים לילדיהם ישמר ואולם נקבע כי תדירות המפגשים תופחת בהדרגה בשלוש השנים הקרובות והחל משנת 2020 ההורים ייפגשו עם ילדיהם פעמיים בשנה בלבד.
ההורים ערערו על פסק הדין וביקשו להרחיב את היקף המפגשים. האב טען כי הילדים נהנים מהמפגשים עמו, מחכים להם ואלה הפכו לחלק אינטגרלי משגרת חייהם. באת כוחו הדגישה את המאמץ הרב שמשקיע האב הנכה כדי להגיע למפגשים על מנת להעניק לילדיו תחושת שייכות וזהות.
האם הוסיפה כי צמצום המפגשים מנוגד לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שקבע כי בין הילדים להוריהם הביולוגיים נוצר קשר מיטיב שיש לשמר.
היועץ המשפטי לממשלה טען מנגד כי המומחה טעה כשקבע שנוצר קשר הורה-ילד בין המערערים. לדבריו, לא יכול להיווצר קשר משמעותי כשההורים אינם מגדלים את ילדיהם ונפגשים עמם 12 שעות בשנה בלבד.
חוסך עמימות
אך השופטת אספרנצה אלון קיבלה את הערעור. היא ציינה כי לפי חוות דעתו של המומחה המערערים מביעים רצון וצורך להמשיך את הביקורים לילדיהם והוכיחו עקביות ויציבות במפגשים עמם. כמו כן, הם מקבלים את הורותם של ההורים האומנים ולא מעמידים את הקטינים בכפל נאמנויות.
מבחינת ההורים האומנים, מדובר בזוג דתיים-חרדים שלהם ילדה ביולוגית כבת 10. הם נקשרו לילדים ורואים בהם חלק מהמשפחה, כשהמניע לנכונותם לאמצם נובע מאלטרואיזם ורצון לעשות עמם חסד. השופטת התרשמה כי הם מוכנים לראות את הפן החיובי שבמפגשים בין הילדים למערערים ונתנו לכך את ״ברכת הדרך״.
באשר לשיקול המכריע, טובת הילדים, השופטת אימצה את עמדת המומחה שקבע כי יש לשמור על תדירות המפגשים. לדבריה, הילדים מראים התקשרות חיובית להורים ונהנים מהאינטראקציה איתם. היא ציינה כי הקשר בין הקטינים להוריהם חוסך מהילדים עמימות סביב זהותם, דבר שמהווה מכשול רגשי בחיי ילדים מאומצים רבים.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי המערערים ייפגשו עם ילדיהם 6 פעמים בשנה מעתה ואילך.
השופטים סארי ג׳יוסי ועפרה ורבנר הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ המערערים: עו"ד משפחה גלית ביטון לנקרי, עו"ד כנרת זמור- פרנקו
- ב״כ המשיב: הלשכה המשפטית במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים
עו״ד סיגל אשר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין