תדירות מפגשים בין הורים ביולוגיים לילדים מאומצים

השופטת א. אלון:

1. בפנינו שני ערעורים שהגיש כל אחד מההורים, על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) להלן: ("בית משפט קמא") בתיק אמ"צ 18040-09-16, מיום 05.12.2017, אשר הכריז על שני אחים, הקטינים, מ. יליד 01.08.2011 ואחיו ש. יליד 09.02.2012, כברי אימוץ כלפי הוריהם, מכוח סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק אימוץ ילדים") עילת האימוץ היא:

"ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה טיפולית וכלכלית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו".

2. בית משפט קמא קבע כי אופי האימוץ יהיה אימוץ פתוח. היינו, אימוץ עם קשר בין הקטינים לבין ההורים הביולוגיים. בית משפט קמא צמצם את תדירות המפגשים והפחית את מינונם מ-12 מפגשים בשנה, ל-6 מפגשים בשנת 2018, ל-4 מפגשים בשנת 2019 ול-2 מפגשים בשנה משנת 2020 ואילך. מילים אחרות, בית משפט קמא הפחית את המפגשים בהדרגה, ממפגשים המתקיימים אחת לחודש, למפגשים שיתקיימו אחת לחצי שנה, ההפחתה הינה הדרגתית ונפרסה לאורך שלוש שנים. (להלן: "תדירות המפגשים").
3. הוסיף וקבע בית משפט קמא, כי ההורים הביולוגיים, יהיו רשאים אחת לשנה, לפנות לעו"ס לחוק האימוץ על מנת לקבל דיווח על מצבם של הקטינים, כן יהיו רשאים להעביר מתנה אחת לשנה לקטינים לקראת יום הולדתם וכן להעביר לעו"ס לחוק האימוץ מכתבים ותמונות אשר יוכנסו לתיק האימוץ האישי של הקטינים. אלו יועברו לקטינים לאחר פתיחת תיק האימוץ על ידם, באם יבקשו זאת, לאחר שימלאו להם 18 שנה.

4. כל אחד מההורים מאן להשלים עם התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, לפיה יצומצמו המפגשים בהיקף שנקבע, וכל אחד מהם הגיש ערעור בנפרד. הדיון בשני הערעורים אוחד.

               ערעורו של האב נסוב רק על רכיב זה בפסק הדין בעוד שערעורה של האם, נסוב גם על הקביעה כי לא הוכחה עילת האימוץ כלפיה ולפיכך אין להכריז על הקטינים כברי אימוץ ביחס אליה.

               למען הנוחות, המערער בעמ"צ 32158-01-18 ייקרא - "האב" והמערערת בעמ"צ 47898-01-18 תיקרא -"האם". שניהם ביחד ייקראו "ההורים" ו/או "ההורים הביולוגיים".

רקע עובדתי

5. ההורים הינם יהודים דתיים המנהלים אורח חיים דתי חרדי ומשתייכים לזרם חב"ד. בני הזוג נפגשו בתחנת אוטובוס באקראי בשנת 2010, אז הייתה האם, מחוסרת דיור והאב לקח אותה ברכבו וניסה לעזור לה. שני הקטינים הינם ילדיהם המשותפים.

               ההורים אינם נשואים זה לזו משיקולים הלכתיים, האב כהן והאם גרושה, הם מקיימים קשר זוגי אך מתגוררים בנפרד, האב במגדל העמק והאם בחיפה.

6. האב - יליד 1954, גרוש ואב ל-4 ילדים. שני ילדיו הבוגרים מנישואיו הראשונים, הינם בשנות ה-30 לחייהם ואין עמם כמעט קשר. האב מתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי, על רקע נכותו בגין שיתוק ילדים, אשר מגביל את הליכתו וכושרו הפיזי.

               האם- ילידת 1977, גרושה ואם ל-4 ילדים. שני ילדיה מנישואיה הראשונים עברו למשמורת האב ולמשפחתו על פי צו בית משפט. בעברה של האם מספר אשפוזים פסיכיאטריים, חלקם בכפייה, האחרון שבהם ארך מעל לשנתיים. האם אובחנה כסובלת ממחלת סכיזופרניה פראנואידית, ולה תובנה חלקית ולקויה למצבה, כוחותיה דלים ביותר ותפקודה לקוי.

7. הקטין מ., יליד XX.XX.XXXX, היה במשמורת האם, כשמונה (8) חודשים לערך. ביום 26.03.2012, בדיון שהתקיים בפני בית משפט לנוער, הוחלט כי הקטין יוצא מרשות הוריו. האם והקטין נעלמו. ביום 17.04.2012 נעצרה האם ואושפזה בצו אשפוז וכאמור שוחררה רק לאחר למעלה שנתיים. הקטין מ', הוכרז כקטין נזקק והועבר למשפחת אומנה, שם הוא שוהה עד היום, כ-6 שנים.

8. אחיו הקטין ש., יליד YY.YY.YYYY, הוצא, מיד לאחר קיום ברית המילה בבית החולים, ממשמורת הוריו ועבר לאותה משפחת אומנה המשמשת כאומנה לאחיו הגדול, מ., גם הוא שוהה שם עד היום, 6 שנים.

9. בין האב לבין הקטינים מתקיימים מפגשים מאז שנת 2012, עת עברו הקטינים למשפחת האומנה. בתחילה התקיימו המפגשים אחת לשבועיים, ובספטמבר 2014, הופחתו לאחת לחודש. האם הצטרפה למפגשים, מחודש אוגוסט 2015, לאחר ששוחררה מאשפוזה.

               המפגש בין ההורים לבין הקטינים נמשך כשעה ומתקיים במרכז הקשר בירושלים.

               הקטינים מגיעים למפגשים בליווי מתנדבות המוכרות להם.

מומחה בית המשפט וחוות דעתו

10. ביום 16.02.2017 במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שימונה ד"ר שפיק מסאלחה, פסיכולוג קליני מומחה, שיחווה דעתו בעניין מסוגלותה ההורית של האם. בהתאם להסכמה, מינה בית משפט קמא את ד"ר שפיק מסאלחה כמומחה בית משפט אשר יערוך בדיקת מסוגלות הורית לאם (להלן: "המומחה").

11. חוות דעת המומחה מיום 29.3.2017, הוגשה לבית משפט והיא מחזיקה 14 עמודים. המומחה ציין כי לצורך הערכתו, נפגש פעמיים עם ההורים הביולוגיים, צפה במשך כשעה באינטראקציה בינם לבין הקטינים, נפגש עם ההורים האומנים, המיועדים לאמץ וכן ערך מבחני התפתחות לקטינים. המומחה מצא כי יש חשיבות להמשך המפגשים בין ההורים לבין הקטינים בתדירות הנוכחית, אחת לחודש, בהיותה תואמת את יכולתם של ההורים הביולוגים לעמוד בהם, את טובת הקטינים, את התפתחותם התקינה וכן את שביעות רצונם של ההורים האומנים, המיועדים לאמץ. עם זאת, ציין המומחה, כי אין זה מן הנמנע שיוחלט בהמשך על מפגשים אחת לחודשיים, אם יחול שינוי, במיוחד במצב ההורים הביולוגיים, אשר יחייב זאת (להלן: "חוות דעת מומחה").

12. בפרק ההמלצות בחוות דעת המומחה צוין כדלקמן:

"1. טובת הילדים היא להמשיך לחיות במשפחה מאומצת עקב היעדר מסוגלות הורית של האם וסיכוי קלוש ביותר לשיקום ההורות שלה. האב, מכיר באי מסוגלותו ההורית כלפי הילדים, ורואה את טובתם בהמשך חייהם במשפחה האומנת. מבחינתו המשפחה האומנת יכולה להיות גם משפחה מאמצת.

2. טובת הילדים לא לטלטל אותם ולשמור על יציבות חייהם באותה משפחה שגידלה אותם ושמוכנה לקבל אותם לאימוץ, במקרה ובית המשפט יכריז עליהם כברי אימוץ.
3. במקרה ויתקבלו ההמלצות שלעיל, אני ממליץ על המשך הקשר בין הילדים לבין הוריהם הביולוגיים. דהיינו "אימוץ פתוח".
4. טובת הילדים לשמור על תדירות המפגשים בינם לבין הוריהם הביולוגיים, כלומר שהתדירות תישמר לאותה תדירות אשר מתקיימת כבר מעל שנתיים, דהיינו אחת לחודש. יש להעריך את התנהלות המפגשים בהמשך. אין מן הנמנע שישתנו ההורים הביולוגיים, והמפגשים ייערכו בתדירות נמוכה יותר של אחת לחודשיים או יותר.
5. אם בית המשפט יקבל את ההמלצות לעיל, חשוב שגורמי הטיפול בשירותי הרווחה ימשיכו ללוות את שלושת הצדדים המעורבים; ההורים הביולוגיים, הילדים, וההורים המאמצים" (עמ' 14-13 לחוות דעת המומחה).

ההליך בבית משפט קמא

13. לבית משפט קמא הוגשו תצהירים ומסמכים. מטעם המשיב הוגשו תצהירים של עו"ס משפחה,  מנחת האומנה, עו"ס לפי חוק נוער, מסמכים רפואיים בהתייחס לאם, 38 טפסים של סיכום והערכה משירותי הרווחה בירושלים אודות מפגשי ההורים עם הקטינים, תסקיר עו"ס לחוק האימוץ  ומאמר בנושא אימוץ עם קשר  "אימוץ עם קשר: יתרונות, קשיים ותובנות על יישום מיטבי בראי המחקר". ההורים לא הגישו תצהירי עדות ראשית אך נחקרו.

14. בית משפט קמא קיים 5 ישיבות הוכחות:-

               בישיבה מיום 16.02.2017, נחקרו ההורים וכן נחקרו עו"ס המשפחה הגב' צפנת גליל אלגלי ועו"ס האומנה הגב' רובין רוזינבאום;

               בישיבה מיום 19.02.2017 נחקרה עו"ס השירות למען הילד גב' ברכה בן סדון;

               בישיבה מיום 14.05.2017 נחקרה עו"ס לחוק אימוץ ילדים הגב' דניאלה אלנתן וכן נחקר המומחה על ידי האפוטרופוס לדין ועל ידי ב"כ היועמ"ש;

               בישיבה מיום 21.05.2017 נחקר המומחה על ידי ב"כ האם וכן נחקרו העדים, מר מ.מ.ו ומר ע.ג, שעדותם הייתה באשר להבדלים בזרמים הדתיים בין הזרם החרדי חסידי (אליו נמנים ההורים הביולוגיים) לבין הזרם החרדי ליטאי (אליו נמנים ההורים המיועדים לאמץ) וד"ר ש.ס.

               בישיבה מיום 5.7.17 נכחו הורי האומנה ואב האומנה נחקר.

15. לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, נתן בית משפט קמא את פסק דינו, מכוחו הוכרזו הקטינים כברי אימוץ כלפי ההורים ותוצאות האימוץ צומצמו כלפי ההורים, כמפורט בסעיף 1-3 לפסק הדין.

פסק דינו של בית משפט קמא

16. פסק דינו של בית משפט קמא מקיף ומפורט. פסק הדין סוקר את עמדות כל אחד מהצדדים, את חוות דעת המומחה, את חקירת המומחה ואת מסקנת בית משפט כי התקיימו עילות האימוץ הקבועות בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. באשר לאב, זאת גם נוכח עמדתו לפיה ניתן להסיק בין אם במפורש ובין אם במשתמע, את הסכמתו להכרזת הקטינים כברי אימוץ כלפיו (סעיפים 22-28 לפסק דינו של בית משפט קמא).

               ביחס לאם, סקר בית משפט קמא את ההיסטוריה הרפואית שלה, את הדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי שנערך לה במכון "שלם" ביום 27.10.2015, את הערכת המומחה בחוות דעתו, את תשובותיו בחקירתו הנגדית, את עדות האם, עדות שתי עובדות סוציאליות שנחקרו בפניו ואת מסקנתו כי האם נעדרת מסוגלות הורית לגדל את הקטינים ולדאוג לצרכיהם באופן יום יומי ומשכך גם כלפיה התקיימה עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ (סעיפים 30-50 לפסק דינו של בית משפט קמא).

17. בהמשך, בחן בית משפט קמא מהו אופי האימוץ שיעלה בקנה אחד עם טובת הקטינים ולאור הסכמת הצדדים, קבע כי יש להותיר את הזיקה בין הקטינים לבין הוריהם הביולוגיים, בהתאם לסעיף 16(1) לחוק האימוץ. בית משפט סקר את עמדת הפסיקה בדבר יתרונות וחסרונות האימוץ הפתוח לעומת האימוץ הסגור, בחן את עמדות הגורמים המקצועיים- עמדת המומחה אל מול עמדתן השונה של ארבעת העובדות הסוציאליות, שקל את עמדת הורי האומנה מהם התרשם ולאחר כל אלה, הגיע למסקנה כי תוצאות האימוץ יצומצמו (סעיפים 51-76 לפסק דינו של בית משפט קמא).

18. מאחר וליבת הערעור היא באשר לתדירות המפגשים, אשר צומצמו כאמור, בהדרגה במשך 3 שנים ממפגשים של אחת לחודש למפגשים של פעמיים בשנה, ולא בהתאם להמלצת המומחה, יובאו נימוקי בית משפט קמא לעניין זה, כלשונם:

"77. בנסיבות המקרה שבפני, כאשר הקטינים מקיימים קשר עם הוריהם הביולוגיים מזה מספר שנים, נכון יהיה להורות על צמצום תוצאות האימוץ כלפי המשיבים באופן שימשיכו להתקיים מפגשים בינם לבין הקטנים. הדבר יתרום להפנמת שייכותם של הקטינים למשפחתם המקורית, יצמצם את חווית הנטישה שלהם ואת ההאשמה העצמית שלהם בסביבת האימוץ וכן, יש במפגשים כדי לתרום לטובתם, מאחר והוריהם הביולוגיים הינם כבר דמויות מוכרות ומשמעותיות עבורם. יחד עם זאת, סבורני כי קיום מפגשים אחת לחודש, יש בו כדי להזיק לקטינים באופן שיגרום להם לבלבול , לחוסר יציבות , להכבדה רגשית ולקושי ביצירת מסכת חיים חדשה בחיק ההורים האומנים המיועדים לאימוץ. באיזון שבין טובת הקטינים לבין חשיבות הקשר בינם לבין הוריהם הביולוגיים, על מנת לשמר את דמותם של ההורים ביולוגיים כדמויות משמעותיות צרובות בתודעתם של הקטינים, אני סבורה כי די בשני מפגשים בשנה. לעמדתי, באיזון הראוי בין היתרונות וחסרונות צמצום תוצאות האימוץ, קיום שני ימי מפגשים בשנה ממקסם את התועלת לטובת הקטינים בצמצום תוצאות האימוץ.

78. הואיל ומזה תקופה, הקטינים פוגשים את המשיבים אחת לחודש, הנני מורה על מתווה הדרגתי לצמצום המפגשים בינם לבין המשיבים באופן שבשנת 2018 יתקיימו 6 מפגשים בשנה, בשנת 2019 יתקיימו 4 מפגשים בשנה והחל משנת 2020 יתקיימו שני מפגשים בשנה".

ערעור האב

19. ערעורו של האב נסוב כאמור אך על רכיב אחד, והוא באשר לצמצום תדירות המפגשים שנקבעו בין הקטינים לבינו, וזאת בניגוד לחוות דעת המומחה, שמונה על ידי בית משפט. באת כוחו, עו"ד גלית ביטון לנקרי, הדגישה כי עסקינן בשני אחים קטינים שבמשך 6 שנים וחצי מקיים איתם האב הסדרי ראייה קבועים. בתחילה היו המפגשים אחת לשבועיים, ובשנים האחרונות אחת לחודש בקביעות וברציפות מוחלטת. לעמדתה, הקטינים נהנים מהמפגשים עם האב, מחכים למפגשים אלו, שהפכו לחלק אינטגרלי משגרת חייהם. כן הדגישה באת כוחו את העובדה כי האב, נכה בשיעור 100%, בעל מגבלה מוטורית בגפיים, נוסע כל חודש בקביעות וברציפות ממגדל העמק לירושלים, עולה מדרגות רבות עד לחדר הקשר, והכל כדי שילדיו יראו אותו, ידעו את זהותם ואת העובדה כי יש להם הורים ביולוגיים שפשוט אינם מסוגלים לגדלם.

20. לטענת באת כוח האב היה על בית משפט קמא לאמץ את חוות דעת המומחה, גם ביחס לתדירות המפגשים, שלהערכתו, התועלת בהמשך קיומם של המפגשים, באותה תדירות, היא רבה ועל כן אין להתערב בהם. מדובר במומחה שזהותו הוסכמה על ידי הצדדים ובית משפט מינה אותו מטעמו. בית משפט קמא לא הטיל דופי במקצועיות המומחה, אימץ את חוות דעתו, למעט ההמלצה באשר להשארת תדירות המפגשים. הודגש כי המומחה דבק בעמדתו גם לאחר חקירת ב"כ היועמ"ש, חקירת האפוטרופוס לדין וחקירת באת כוח האם. משכך, היה על בית משפט קמא, לאמץ את קביעות המומחה, גם ביחס למינון המפגשים. הוסיפה וטענה באת כוח האב כי שגה בית משפט קמא משלא נימק, ולא נתן כל הסבר, מדוע אין הוא מאמץ את המלצת המומחה שמינה.

ערעור האם

21. לערעורה של האם, שני ראשים. האחד, באשר לצמצום המפגשים והשני, באשר להוכחת עילת האימוץ.

22. לטענת באת כוח האם, עו"ד כנרת זמיר פרנקו, פסק דינו של בית משפט קמא, שצמצם את המפגשים בין ההורים לבין הקטינים עומד בניגוד לטובת הקטינים. הוכח כי המפגשים מיטיבים עבור הקטינים, הם נהנים ממפגשים אלו, מחכים להם והם הפכו להיות חלק אינטגרלי משגרת חייהם, כפי שהעיד המומחה ומלמדים דו"חות מרכז הקשר.

23. לטענת באת כוח האם, בית משפט קמא נתן רוח גבית מלאה לרצונם של הורי האומנה לעקר את היחסים הקיימים בין ההורים הביולוגיים לבין הקטינים, ולדחוק החוצה, ללא כל הצדק את ההורים הביולוגיים מחייהם של הקטינים. לטענתה, ניתנה הסכמה דיונית ביום 17.02.2017 כי הצדדים יקבלו את המלצות המומחה ביחס לתדירות המפגשים, אולם היועמ"ש חזר בו מהתחייבותו, וזאת בשל האולטימטום שהציבו בפניו ההורים האומנים המיועדים לאמץ. לטענת באת כוח האם, יש לתת משקל נמוך ביותר לזכותם ולרצונם של הורי האומנה אל מול זכות ההורים הביולוגיים לשמור על קשר עם ילדיהם, ולבטח כאשר טובת הקטינים מחייבת זאת כפי שהעריך המומחה.
24. לטענת באת כוח האם, המומחה, הינו מומחה בית משפט אשר המליץ על השארת המפגשים בתדירות הקיימת מזה שנים, הוא חקר בחקירה נגדית ודבק בחוות דעתו, לא סתר אותה ולא שינה מהמלצותיו. חרף זאת בית משפט קמא, ללא נימוק לגופו של עניין, אלא על יסוד סברה עקרונית ומבלי להסתמך על אף ממצא פוזיטיבי, כי השארת המפגשים במתכונת הנוכחית יש בה כדי להזיק לקטינים באופן שיגרום להם לבלבול, חוסר יציבות, הכבדה רגשית וקושי ביצירת מסכת חיים חדשה בחיק ההורים המאמצים.

               בית משפט קמא צמצם בהדרגה ובאופן משמעותי ושאינו מידתי, עד לא היכר, את תדירות המפגשים  לפעמיים בשנה.

25. באשר להוכחת עילת האימוץ, נטען כי חל שיפור במצבה של האם, אשר מנהלת כיום חיים עצמאיים ויציבים. לאור השיפור במצבה ניתן להצביע על כך שמצבה ניתן לשינוי ומשכך קיים סיכוי רב לשיפור נוסף במצבה וביכולתה לגדל את הקטינים. די בכך כדי לסתור את קיומה של עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13 (א) (7) לחוק האימוץ. לראיה, הפנתה ב"כ האם לחוות דעת המומחה אשר ציין כי קיים "סיכוי קלוש ביותר לשיקום ההורות שלה". היינו, לא שלל שיפור. כך גם בחקירתו העיד המומחה כי המערערת אינה סובלת מסימפטומים המאפיינים את מחלת הסכיזופרניה, וכי התרופות שהאם נוטלת משפיעות על סימפטומים אלו ומרסנות אותם. המומחה סבר כי אין מקום לביצוע בדיקה פסיכיאטרית לאם. אשר על כן, טענה באת כוח האם כי לא התקיימה עילת האימוץ המחייבת היעדר סיכוי שמצבה של האם ישתנה בעתיד, ולא כך הוא.

טענות המשיב - בא כח היועץ המשפטי לממשלה

26. לעמדת המשיב, טעה המומחה משהעריך כי נוצר קשר הורה-ילד בין המערערים לבין הקטינים, ועל כן צדק בית משפט קמא משקבע כי יש לצמצם את תדירות המפגשים, במינון שקבע. לעמדת המשיב לא נוצר, ולא יכול להיווצר, קשר הורה-ילד, כאשר ההורים אינם מגדלים את הקטינים כלל ונפגשים עמם 12 שעות בשנה בלבד.

               באשר לאב, נטען כי חלקו במפגשים מצומצם ומוגבל. הוא יושב על כסאו לאורך רוב המפגש, למעט אם קם להתפלל (גם בעיצומו של המפגש), לרוב אין מגע פיזי בינו לבין הקטינים או ביטוי של חיבה כפי שמקובל בין הורים לילדיהם. משהתקיימו המפגשים בנוכחות האב בלבד לא הצליח האב לזהות את צרכיהם של הקטינים ולתת להם מענה מותאם.  כדי להקל על הקושי שחוו הקטינים במפגשים דאגו הורי האומנה לשתי מלוות, אחת לכל ילד, אשר מהוות עבורם דמויות מוכרות ובטוחות המסוגלות לתת מענה לכל צורך שעולה במהלך המפגש. המערער אמנם עושה כמיטב יכולתו, במסגרת מגבלותיו, בכדי להגיע באופן עקבי למפגשים אך עם זאת נראה כי במפגשים אלו רואה המערער את צרכיו יותר מאשר את טובת הקטינים. לדוגמה, כאשר הקטין מ. אושפז בבית החולים, הבאת כמויות ממתקים אדירה ובלתי הגיונית לילדים ואי הגעת המערער למפגש האחרון.

27. באשר לקטינים, טען המשיב כי נוכח העדויות שהונחו בפני בית משפט קמא, אין ללמוד משיתוף הפעולה של הקטינים בעצם הגעתם למפגשים עם ההורים הביולוגיים והתנהלותם בתוך המפגשים, כי זהו רצונם של הקטינים. הקטינים חיים ומתחנכים בחברה החרדית אשר בה ילדים רגילים לבצע את מה שהמבוגרים מבקשים מהם, ללא עוררין. ככל שהקטינים גדלים יותר ומבינים את הנעשה סביבם, מתעוררות שאלות רבות ומעמיקות יותר ביחס לזהותם, שייכותם וההבדל בין אורח החיים שלהם לבין זה של הוריהם הביולוגיים. הנזק בהמשך קיום 12 מפגשים בשנה עם ההורים הביולוגיים, גם לאחר אימוצם של הקטינים, עולה על התועלת בכך. לעמדת המשיב טובת הקטינים הינה בהפחתת המפגשים, באופן הדרגתי, עד לקיום שני מפגשים בשנה, וזאת כדי לשמר את התרומה הקיימת במפגשים, שהיא הכרת מוצאם וזהותם של הקטינים, הפחתת תחושת נטישה, שמירת זיכרון ההורים והפחתת תחושה של אי ודאות ואי ידיעה של הקטינים אודות הוריהם הביולוגיים. לנוכח האמור צדק בית משפט קמא משקבע כי האימוץ יצומצם בהדרגה מ-12 מפגשים שהתקיימו עד כה, ל-6 מפגשים בשנה הנוכחית (2018), בשנה לאחר מכן, ל-4 מפגשים בשנה ובעוד כשנתיים ל-2 מפגשים בשנה. הפחתה זו היא בהתאם לצרכי הקטינים ובהתאם להמלצת יתר העדים, כל העובדות הסוציאליות שהעידו בפני בית משפט קמא.

28. המשיב דוחה את טענת המערערת כי לא הוכחה כלפיה עילת האימוץ. אכן המומחה בחקירתו השתמש במושג "קלוש" ולא במונח "היעדר סיכוי", אך אין זה אומר כי הוא מאמין שיש סיכוי שהאם תרכוש מיומנות הורית (ראו שורות 17-15 עמ' 8 לפרוטוקול). מדובר בסיכוי שקיים באופן היפותטי בלבד, אף אם האם תקבל עזרה, לא ניתן לשפר סיכוי זה. בחוות הדעת ציין המומחה מפורשות כי אין לאם את המסוגלות לקבל למשמורתה את הקטינים, והיא לא תצליח לספק להם חיים יציבים וקבועים, לא תצליח לדאוג להם לצרכיהם הבסיסיים, הפיזיים והרגשיים. הילדים יהיו בסכנה פיזית ונפשית אם יהיו באחריותה. נסיבות חייה של האם מלמדות כי חייה אינם חיים עצמאיים לחלוטין. היא מפחדת להפעיל תנור לבדה, אינה מוכנה לקבל עזרה מעין סומכת או עוזרת, ובעצם מודה שאינה יכולה ואינה מוכנה לקבל אחריות על הקטינים. אפילו לקחת מונית בעצמה לא הייתה מסוגלת. טענת בא כוחה כי "חל שיפור ניכר במצבה" היא טענה בעלמא אשר אינה נתמכת בחומר ראייתי ולפיכך יש לדחותה.

עמדת האפוטרופוס לדין

29. האפוטרופוס לדין הצטרף לעמדת בא כוח היועמ"ש וציין כי לאחר ביקור נוסף אצל אב האומנה נוכח ושוכנע כי טובת הקטינים מגולמת בפסק דינו של בית משפט קמא, פסק דין המאזן בין האינטרסים הכה קוטביים.

עמדות הצדדים בהליך בפנינו

30. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 05.02.2018, הודיעו באות כוח ההורים הביולוגיים, עו"ד ג. ביטון לנקרי ועו"ד כ. זמורה פרנקו כי הן מסכימות לקבל את המלצת בית המשפט באשר למינון המפגשים שיהיה שישה מפגשים בשנה, כל מפגש- אחת לחודשיים.

               ב"כ האב, עו"ד ביטון, הצהירה שזו גם הייתה עמדת האב בערעור מטעמו וב"כ האם עו"ד פרנקו, הודיעה כי היא מוכנה לשקול הסדר כולל בהתאם להצעת בית המשפט, קרי, הסדר כולל של המפגשים והכרזת האימוץ.

               עו"ד י. לב טוב, האפוטרופוס לדין, קיבל את הצעתנו והוסיף והציע שימונה מומחה אשר יעריך את תדירות המפגשים בעוד כשנתיים.

               עו"ד אלוני, ב"כ היועמ"ש, הודיעה כי המינון שנקבע על ידי בית משפט קמא הוא המינון הראוי שיש להותירו, שעה שעסקינן בתיק אימוץ ולא בתיק נוער וכאמור, דחתה המלצתנו.

דיון והכרעה

31. לאחר שקראתי את פסק דינו של בית משפט קמא, את חוות דעת המומחה, חקירות הצדדים, התצהירים והמסמכים שהוגשו לבית משפט קמא, הודעת הערעור, עיקרי הטיעון, תיק המוצגים שהגיש כל אחד מהצדדים וכן את עמדת באי כוח הצדדים שהשמיעו בפנינו, אציע לחבריי להרכב להתערב בנקודה אחת והיא באשר לקביעת בית משפט קמא באשר לצמצומם של המפגשים בין הקטינים מ. ו-ש. לבין ההורים הביולוגיים.

               אציע לחבריי לקבוע כי מינון המפגשים שקבע בית משפט קמא, ביחס לשנת 2018, היינו, מפגש אחת לחודשיים, יחול מעתה ואילך ולא תחול ההפחתה הנוספת שעליה הורה בית משפט קמא.

               עוד אציע לחבריי להרכב, לדחות את ערעורה של האם ככל שהוא נוגע להכרזת הקטינים כברי אימוץ כלפיה.

הכרזה על הקטין כבר אימוץ כלפי האם

32. אפתח בטענת האם כי אין מקום להכריז על אימוץ הקטינים לאור השיפור שחל במצבה וכן מהטעם שהמומחה לא שלל את סיכוייה להורות בעתיד. להבנתה, במצב דברים זה, לא הוכחה עילת האימוץ הקבועה בחוק המחייבת היעדר סיכוי שמצבה של האם ישתנה בעתיד, כלשון סעיף 13 (א)(7) לחוק האימוץ.

33. כאן המקום לומר, כי האם עצמה הכירה בכך שאין ביכולתה לגדל את הקטינים באופן יום יומי, כך אמרה היא מפורשות למומחה (עמ' 5 לחוות דעת המומחה), כך גם התנהלה בעת בירור ההליך בפני בית משפט קמא, וטענותיה התמקדו בשאלת תדירות המפגשים בינה לבין הקטינים (ראו שורות 25-28 עמ' 16 לפסק דינו של בית משפט קמא). אף אני התרשמתי כי האם זנחה את טענתה באשר לרכיב זה בערעורה ואין היא עומדת על ערעורה באשר להכרזת הקטינים כברי אימוץ כלפיה. ראו דברי באת כוחה בדיון שהתקיים בפנינו ביום 05.02.2018 אשר ביקשה להתמקד בשאלת מינון המפגשים (ראו שורות 5-6 עמ' 2 לפרוטוקול ושורה 5 עמ' 3 לפרוטוקול).

34. עם זאת, ובשל כך כי הכרזת קטין כבר אימוץ היא החלטה גורלית מאין כמוה. בחנתי אף אני את חומר הראיות שהוגש בפני בית משפט קמא. לאם נערכו שתי בדיקות למסוגלות הורית על ידי שני מומחים שונים. הראשונה נערכה על ידי מכון "שלם" ביום 27.10.2015, שקבע קטגורית כי אין היא יכולה לשאת באחריות על ילדיה כיום או בפרק זמן סביר בעתיד. השנייה, נערכה על ידי מומחה בית משפט ביום 29.03.2017 ובה צוין "במידה ויוטל על האם לממש את ההורות שלה כלפי אחד או שני ילדיה, היא עצמה תהיה במצוקה. היא עלולה למצוא את עצמה, באופן ממושך, בתסכול ובחוסר אונים מול הילדים, דבר שיכול לגרום לה להתפרקות נפשית, ולילדים נזק בלתי הפיך." (עמ' 11 לחוות דעת המומחה). בחנתי, כפי שבחן בית משפט קמא, את תשובות המומחה בחקירה הנגדית, את עדות האם בפני בית משפט קמא וכן את המסמך הרפואי, שערך ד"ר פיוטר, מנהל מרפאת בריאות הנפש במכבי מיום 28.02.2017, שכל שקבע כי מצבה נשאר מאוזן וכי מבחינה פסיכיאטרית עדיף שתיפגש עם ילדיה יותר.

35. על רקע הנתונים שנאספו והמבחנים שנקבעו להוכחת עילת האימוץ מכוח סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ היינו - היעדר מסוגלות הורית, העדר סיכוי לשינוי בעתיד; העדר אפקטיביות של עזרה מטעם רשויות הסעד, והשפעה לרעה של אי- המסוגלות ההורית על הקטינים, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הוכחה בפניו עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ וכי יש להכריז על הקטינים כברי אימוץ ביחס לאם. מסקנה זו, למגינת הלב, היא המסקנה היחידה, המתבקשת.

36. אשר על כן הגעתי למסקנה כי בדין ובצדק קבע בית משפט קמא כי הוכחה בפניו עילת האימוץ מכוח סעיף 13 (א)(7) לחוק האימוץ כלפי האם. משכך אציע לחבריי לדחות את ערעורה של האם ביחס לרכיב זה בערעורה ולהותיר על כנה את מסקנתו כי הוכחה עילת האימוץ ויש להכריז על הקטינים כברי אימוץ, כלפיה.

תדירות המפגשים

37. אתייחס לטענה שהעלתה ב"כ האם כי ב"כ המשיב נתנה הסכמתה הדיונית, בפני בית משפט קמא, כי הצדדים יקבלו את המלצת מומחה בית משפט לעניין תדירות המפגשים. פרוטוקול בית משפט קמא, מיום 19.02.2017, מלמד כי לא כך הוא. בית משפט קמא הציע לצדדים שהמפגשים יצומצמו, ממפגש אחת לחודש למפגש אחת לשלושה חודשים ובתום שנה מפגש אחת לארבעה חודשים. באשר לצמצום נוסף ימונה מומחה, אשר יחווה דעתו, וזו תחייב את הצדדים. כך נרשם בפרוטוקול הדיון:

"הצדדים יוצאים להפסקה על מנת לשקול את הצעת בית המשפט לפיה ההורים ייתנו הסכמתם להכרזת הקטינים כבני אימוץ כלפיהם. בשנה הקרובה המפגשים בין ההורים לבין הקטינים יתקיימו אחת ל-3 חודשים, בשנה השנייה אחת ל-4 חודשים ובאשר להמשך הקשר, ימונה מומחה אשר ייתן המלצתו בעניין וחוות דעתו תחייב את הצדדים".

               מתוך הפרוטוקול עולה כי ב"כ היועמ"ש והאפוטרופוס לדין נתנו הסכמתם להצעת בית משפט קמא ואילו ב"כ ההורים הביולוגיים ביקשו שהות של שבעה ימים להודיע את עמדתם.

               ביום 01.03.2017, הודיעו באות כוח ההורים על התנגדותם להצעת בית המשפט. לאור הודעתן, נתן בית משפט קמא, באותו יום, החלטה משלימה כי על המומחה להגיש את חוות דעתו תוך 30 יום.

38. בלב המחלוקת, השאלה מהו מינון המפגשים הראוי, שעולה בקנה אחד עם צורכי הקטינים מ. ו-ש. ועם טובתם. לצורך כך, יש לבחון האם התועלת שתצמח לקטינים מ. וש. מהמשך המפגשים בתדירות הנוכחית של אחת לחודשיים, עולה על התועלת מצמצום המפגשים אחת לשישה חודשים או כל מינון אחר. האם טובתם של הקטינים מחייבת צמצומם של המפגשים כפי שקבע בית משפט קמא, היינו, שני מפגשים בשנה, וזאת בהדרגה תוך שנתיים מהיום.

39. בשאלה מרכזית זו מהי טובת של הקטינים, מ. וש. נחלקו הצדדים. מן העבר האחד ניצבים ההורים הביולוגיים והם אוחזים בהמלצות מומחה בית משפט אשר חזר על עמדתו גם לאחר חקירה ארוכה וממוקדת, כי תדירות המפגשים, אחת לחודש, תואמת את צרכי הקטינים ואת טובתם, את יכולת ההורים הביולוגיים ואת שביעות רצונם של ההורים האומנים, המיועדים לאימוץ.

               מן העבר השני ניצב ב"כ היועמ"ש האוחז בהמלצות עו"ס לחוק האימוץ, עו"ס חוק האומנה, עו"ס חוק הנוער ועו"ס המשפחה, כי צרכי הקטינים וטובתם, מביאים לתוצאה שקבע בית משפט קמא, היינו, צמצום המפגשים, לכדי פעמיים בשנה.

40. בבואנו לבחון מהי טובתו של המאומץ, באימוץ עם קשר, יש לבחון את שלושת צלעותיו של משולש האימוץ. בית משפט קמא ציין בהתאם להנחיית בית המשפט העליון, יש להעריך את מינון הקשר בין הקטינים המאומצים לבין הוריהם הביולוגיים, על פי שלושה ראשים. השיקול הראשון במעלה, הוא שיקול הנוגע לקטין עצמו, במסגרתו נבחנת התועלת שעשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום הקשר עם הוריו הטבעיים; השיקול השני, הוא שיקול הנוגע להורים הביולוגיים, עד כמה מסוגלים הם לעמוד בקשר ולהתמודד עם הקושי של מגבלות הקשר; והשיקול השלישי, נוגע להורים המאמצים, עד כמה יאפשרו את שמירת הקשר בין הקטין המאומץ לבין משפחתו הטבעית. ראו לעניין זה סעיף 65 לפס"ד של בית משפט קמא והאסמכתאות אליהם הפנה.

41. אוסיף כי דוח הוועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 והליכי אימוץ ילדים בישראל, בראשות כב' השופט (בדימוס) יהושוע גרוס, שהוגש בנובמבר 2016 (להלן: "דוח ועדת גרוס"). בדוח וועדת גרוס יוחד פרק ו' לעניין אימוץ עם קשר: דרכי תקשורת והעברת מידע ("אימוץ פתוח"), עמודים 83-96. ונערך דיון נרחב ביתרונות ובחסרונות האימוץ הפתוח ביחס לכל אחת מצלעות המשולש: הקטינים; ההורים הביולוגיים; ההורים המאמצים.

42. אפתח בהורים הביולוגיים, אבחן את מאפייניהם ומידת יכולתם לעמוד במפגשים. מדובר בהורים המשתייכים לזרם הדתי חרדי, חב"ד, אשר נקבע כי אין להם מסוגלות הורית, בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, קרי, אין הם מסוגלים, ואין הם יכולים, אך אין מדובר בהורים שמסוגלותם ההורית נשללה בשל התנהלות מחבלת- הפקירו את הילדים, נמנעו מלהיות עמם בקשר. באשר ליכולתם לעמוד במפגשים עם הקטינים ובתדירותם ציין המומחה בחוות דעתו כי ההורים מביעים רצון וצורך מבחינתם להמשיך את הביקורים לילדיהם. ההורים הוכיחו עקביות ויציבות במפגשים שלהם עם הילדים. האב הגיע מצפון הארץ לירושלים בשנים הראשונות, אחת לשבועיים, ובהמשך במשך כארבע שנים נוספות, אחת לחודש וזאת חרף קשייו המוטוריים ולמרות המרחק הפיזי והמדרגות הרבות שהיה צריך לעלות במרכז הקשר, בכדי לפגוש את הקטינים. האב, להערכת המומחה, עשה כל מאמץ כדי להגיע באופן קבוע ויציב.

               האם הצטרפה לפני למעלה משנתיים וגם היא מגלה יציבות ועקביות בביקוריה. המומחה ציין כי התנהלותה של האם מוערכת כגורם חיובי על ידי גורמי הרווחה המלווים. הערכתה החיובית על התנהלות הביקור בלטה גם במהלך התצפית שערך המומחה (ראו עמ' 12-11 לחוות דעת המומחה).  חששה של עו"ס לחוק האימוץ כי ההורים הביולוגיים יסרבו להמשיך ולהגיע למפגשים וכי "קיימת סבירות שהמפגשים לא יתקיימו באופן עקבי" (עמ' 7 לתסקיר שהוגש בפנינו), אין לו ביסוס. ניתוח התנהלותם של ההורים הביולוגיים מלמד כי פרט לביטול של שני מפגשים- האחד בשל אי הבנה והשני, כתגובה "ראשונית" לפסק דינו של בית משפט קמא, הקפידו ההורים לאורך שנים להגיע ולקיים את המפגשים.

               ההורים הביולוגיים עושים כל שביכולתם על מנת להעניק לילדים את שביכולתם לתת להם. הם מקבלים את הורותם של ההורים האומנים, אין הם מעמידים את הקטינים בכפל נאמנויות, וניתן אף לומר כי הם נתנו את "ברכת הדרך" לאימוצם של מ. וש. אצל ההורים האומנים. אני בדעה כי ההורים הביולוגיים הפנימו את מהותו של האימוץ עם קשר, ויקפידו על טובת הקטינים, בשמירה על קיום המפגשים ברציפות ובעקביות, אחת לחודשיים.

43. עתה אעבור לבחינת ההורים האומנים המיועדים לאמץ את הקטינים ואת השפעתם של המפגשים, בתדירותם הנוכחית, עליהם. מדובר בזוג הורים דתיים, המשתייכים לזרם החרדי הליטאי ולהם ילדה ביולוגית כבת 10. ההורים האומנים מגדלים את הקטינים את מ. מאז היותו כבן 10 חודשים ואת ש. מאז לידתו. ההורים האומנים נקשרו לילדים ורואים בהם חלק מהמשפחה והם הביעו נכונות לאמץ את הקטינים, אם וכאשר יוכרזו כברי אימוץ. המניע להתנהגותם נובע, מעשיית חסד, כך להערכת המומחה.

               המומחה ציין כי ההורים האומנים אינם בטוחים לגבי תדירות המפגשים המומלצת מבחינתם במקרה ויהיה אימוץ פתוח, החשש שלהם נובע מהתערבות ההורים הביולוגיים בחינוך הילדים. מדובר בזרמים דתיים ואוריינטציות חינוך שונות שיש לשתי המשפחות (עמ' 9 לחוות דעת המומחה). בהמשך קבע המומחה בחוות דעתו כי המשפחה האומנת והמועמדת לאימוץ ,למרות  החששות שהיא מביעה מהביקורים, מוכנה לראות גם את הפן החיובי עבור הילדים במפגשים עם הוריהם הביולוגיים, ואין הם מביעים התנגדות נחרצת לכך. הם רק מעלים שאלה לגבי תדירות המפגשים והיו מעדיפים שיתקיימו בתדירות פחותה יותר. בפועל ההורים האומנים הפנימו את תדירות המפגשים והם נתנו את "ברכת הדרך".

44. הערכת המומחה כי, ההורים האומנים המיועדים לאמץ את הקטינים, יקבלו כל קביעה של בית משפט לעניין מינון הביקורים קיבלה חיזוק אף בהתרשמותו של בית משפט קמא, אשר הורי האומנה נשמעו בפניו בדיון שהתקיים ביום 5.7.17 וכך כתב בסעיף 76 לפסק דינו:

"להתרשמותי, כמו גם להתרשמות כל גורמי הטיפול, המדובר במשפחה מיטיבה, אשר מסורה וקשובה לצרכיהם של הקטינים ולמעשה, קשרה את גורלה בגורלם, בין אם במסגרת של אומנה ובין אם במסגרת של אימוץ. על אף עמדתם לעניין אימוץ עם קשר, התרשמתי כי בכל מקרה, תהא התוצאה המשפטית אשר תהא, הם ימשיכו לגדל את הקטינים ולטפל בהם במסירות". 

45. עמדה זו כי ההורים האומנים יקבלו גם את הכרעתנו, נשמעה אף מפי האפוטרופוס לדין, עו"ד י' לב טוב, שנתן בשמם את הסכמתם להמלצתנו בדבר הותרת המפגשים בתדירותם הנוכחית, קרי אחת לחודשיים, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.

               נזכיר, כי יכולתם של ההורים האומנים המיועדים לאמץ, להכיל את תדירות המפגשים הוכחה בשטח. במשך כשנתיים הקפידו לאפשר מפגשים עם האב אחת לשבועיים (24 פעמים בשנה) ובהמשך, במהלך כ- 4 שנים נוספות, אחת לחודש. כאמור, בשנת 2018, המפגשים דוללו לאחת לחודשיים, 6 מפגשים בשנה.

               נתון נוסף המעיד על יכולתם של ההורים האומנים המיועדים לאמץ את הקטינים, הוא כי הם הורים ביולוגיים לילדה כבת 10. דוח ועדת גרוס ציין כי אנשי השירות למען הילד ציינו כי כאשר להורים מאמצים ילדים ביולוגיים, הם בטוחים יותר בהורות שלהם, על פי רוב מאמצים מכוח מניעים אלטרואיסטיים ועל כן קל להם להכיל את הקשרים והקשיים הנלווים לקשר עם ההורים הביולוגיים. לעומת הורים חשוכי ילדים שהקשר עם הורים ביולוגים מעורר בקרבם תחושות של חרדה. ראו עמ' 94 לדוח ועדת גרוס.

46. מסקנתי היא כי באשר להורים האומנים, הם משדרים לילדים יחס חיובי כלפי הוריהם הביולוגיים, הם קיבלו על עצמם לסייע לקטינים בהמשך קיומם של המפגשים, מיוזמתם הצמידו למפגשים מלוות לכל ילד, הם כיבדו את תדירות המפגשים גם כאשר היו אחת לשבועיים, והכבידו עליהם ועל הקטין מ', וממשיכים לסייע ולכבד את המפגשים המתקיימים בתדירות של אחת לחודש. מתוך הדיווחים לא עלה כי קיימים מתחים בקרב ההורים המאמצים בגין תחושת איום או פגיעה בתא המשפחתי שהקימו. הדילמות הקשורות למסרים והערכים החינוכיים המועברים לילדים, מצד שתי המשפחות, לגיטימיים הם וניתן להם מענה כמפורט בחקירת המומחה, ראו בהמשך.

47. עתה אבחן את השיקול המרכזי והמכריע- מהי טובתם של הקטינים מ' וש' באשר להיקף מינון המפגשים.

"בבואו לבחון אפשרות של אימוץ פתוח, על בית המשפט לשקול גם שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים ולהורים המאמצים. אולם השיקול המרכזי בהקשר זה הוא השיקול הנוגע לטובת הקטין המאומץ"

               ראו בע"מ 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו)  (26.9.2010).

48. בית משפט קמא מצא כי צמצום המפגשים, בהדרגה, לשני מפגשים בשנה, תואם את טובת הקטינים, וכך אמר:

"... סבורני כי קיום מפגשים אחת לחודש, יש בו כדי להזיק לקטינים באופן שיגרום להם לבלבול לחוסר יציבות , להכבדה רגשית ולקושי ביצירת מסכת חיים חדשה בחיק ההורים האומנים המיועדים לאימוץ. באיזון שבין טובת הקטינים לבין חשיבות הקשר בינם לבין הוריהם הביולוגיים, על מנת לשמר את דמותם של ההורים ביולוגיים כדמויות משמעותיות צרובות בתודעתם של הקטינים, אני סבורה כי די בשני מפגשים בשנה. לעמדתי , באיזון הראוי בין היתרונות וחסרונות צמצום תוצאות האימוץ, קיום שני ימי מפגשים בשנה ממקסם את התועלת לטובת הקטינים בצמצום תוצאות האימוץ". (סעיף 77 לפסק הדין).

49. ההורים הביולוגים קובלים על כי בית משפט קמא מצא שלא לאמץ את המלצות המומחה באשר לתדירות המפגשים והותרתם על כנם, על אף שלא הטיל דופי במקצועיותו ובמומחיותו.                המומחה דבק בחוות דעתו, גם לאחר חקירה נגדית, ארוכה וממוקדת על ידי ב"כ          היועמ"ש                ושל האפוטרופוס לדין. לעמדת ההורים שגה בית משפט קמא משפסק בניגוד להערכת המומחה                שמינה. לטעמן, יש להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא ולו מן הטעם      שבית משפט קמא                לא נימק מדוע לא קיבל את המלצות המומחה, שמינה.

50. לטיעון זה משיב ב"כ היועמ"ש כי בית משפט נעזר במומחיות גורמים מקצועיים, אך בסופו של יום ההכרעה בשאלות שבמחלוקת מסורה לבית המשפט ולו בלבד. בית משפט קמא אימץ את               הרוב המכריע של המלצות חוות דעת המומחה מטעמו, המלצות אשר עלו בקנה אחד עם כלל                הראיות בתיק- בעניין העדר מסוגלות הורית וצמצום תוצאות האימוץ. באשר לאופן צמצום                תוצאות האימוץ- תדירות המפגשים אשר הומלצה על ידי המומחה, אך לא על ידי יתר העדים,                לא התקבלה על ידי בית משפט קמא שכן בית משפט אינו כבול לחוות דעת המומחה וההכרעה                מסורה לידי בית משפט.

51. על החשיבות וההכרח במינוי מומחה, במיוחד בתיקים שעניינם יחסי הורים וילדים ובתיקי אימוץ בפרט, דובר רבות וארוכות בפסיקה. שאלת טובתו של קטין, היא אמנם הכרעה                שיפוטית אך אין היא ענין של ידיעה שיפוטית. נקבע כי חוות דעתם של מומחים מהווה                מכשיר חשוב בו   מסתייע בית המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של קטין. חוות                הדעת שעורך מומחה שמינה בית משפט הם כלי עזר חשוב ביותר, הם תוצר של הערכתו של                גורם מקצועי ואובייקטיבי. חוות הדעת נותנת בידי בית המשפט תשתית עובדתית ענפה                ותשתית מקצועית שיש בה כדי לסייע לבית המשפט להגיע לזהות ולהגדיר את טובת   הילד,                שהיא כאמור השיקול היחיד המכתיב את התוצאה.

               על עמדה זו חזר בית המשפט העליון לאורכה ולרוחבה של הפסיקה.

"... יש לזכור כי המבחן הנוגע "לטובת המאומץ" הינו מבחן סבוך ומופשט, בו רב הנסתר על הגלוי. במרבית המקרים, בית המשפט נעדר את הכלים להכריע בסוגיה זו לבדו. לשם כך, נזקק הוא, כדבר שבשגרה לעזרתם של מומחים מקצועיים, הם בעלי הידע והכישורים הנדרשים כדי לחוות מצבו הנפשי והגופני של הקטין, כמו גם את השפעת סביבתו הקרובה אליו".

(ראו בע"מ 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.3.07) פסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן).

52. יחד עם זאת, כאשר מדובר בחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד, הכלל הוא כי "...יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה." ראו בע"מ 9358/04 - פלונית נ' פלוני, (פורסם בנבו) (2.5.2005). והפסיקה המצוטטת שם.

53. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי קיומם של שני מפגשים בשנה ממקסם את התועלת לטובת הקטינים בצמצום תוצאות האימוץ. דעתי שונה. בחנתי את עמדת המומחה, בחוות דעתו ובתשובותיו בחקירה הנגדית, בחנתי את עמדתם של הגורמים המטפלים, עו"ס אומנה, עו"ס משפחה, וכן עברתי על סיכומי המפגשים במרכז הקשר והתסקירים, שצירף ב"כ היועמ"ש לתיק המוצגים והגעתי למסקנה כי יש להעדיף את המלצות המומחה, שבדק את הקטינים מ. וש. ואת השפעת תדירות המפגשים בינם לבין הוריהם, על פני עמדת עו"ס חוק האימוץ. מצאתי כי עמדת המומחה תואמת את סיכומי הפגישות במרכז הקשר, תואמת את המלצות וועדת גרוס, והיא ממוקדת בקטינים הקונקרטיים העומדים בפניי. העדפתי אותה על פני עמדת עו"ס חוק האימוץ, שמקורה בקונספציה כללית הגם שהיא מקצועית ולגיטימית, הדבקה בגישה כי אימוץ פתוח בנוי ממספר מועט של מפגשים בשנה, ארבע לכל היותר, ואין לחרוג מכך.

               ועתה ביתר פירוט.

54. המומחה נחקר בשתי ישיבות שהתקיימו בפני בית משפט קמא. עיקר החקירה נסבה סביב תדירות/מינון הקשר. ביום 14.05.2017 המומחה נחקר חקירה נגדית ממושכת שנפרשה על פני 7 עמודי פרוטוקול – עמ' 30-23 - על ידי האפוטרופוס לדין, עורך דין יוחאי לב-טוב. חקירתו התמקדה בהבדלים בזהות הדתית שבין ההורים הביולוגיים (זרם חב"ד) לבין ההורים האומנים המיועדים לאמץ (הזרם הליטאי), והשלכת הבדלים אלו על תדירות המפגשים וטובת הקטינים. המומחה נותר איתן בהמלצתו כי אמנם קיימים הבדלים מסוימים באוריינטציה הדתית, אבל אלו אינם משמעותיים והקטינים אינם מקבלים מסרים הפוכים או סותרים. שתי המשפחות, להערכת המומחה, מעבירות קו פחות או יותר תואם (שורות 7-1 עמ' 25 לפרוטוקול).

"זה שהילדים נחשפים לדעות שונות, זה לטובת הילדים. החשיפה הזו מאפשרת דווקא דיון עם הילדים שמעשיר ומבהיר להם את הבחירה שלהם בהמשך לגבי זרם זה או אחר... לא מדובר בדתיים חרדים מול חילונים קיצוניים. מדובר בזרמים שפחות או יותר תואמים את התורה שלהם, ויש בהם מן המשותף" (שורות 19-15 לעמ' 29 לפרוטוקול).

כן ראו גם שורות 11-5 עמ' 30 לפרוטוקול.

               המומחה חזר על המלצתו כי תדירות המפגשים של אחת לחודש תתרום לילדים לגבש את זהותם, ותתרום להתפתחותם הרגשית.

"זה אב שהמשיך לפגוש אותם במשך כל השנים ונהה חלק ממי שהם, מהזהות שלהם, הם גדלו על הדמות הזאת כדמות אב ובאינטראקציה קראו לו ולאם, אמא ואבא. הם אמרו את זה בלי שידריכו אותם. הם אמרו כי כנראה מרגישים את זה. גם הבקשה הזו לנתק את ההורים הביולוגיים מהילדים, היא בקשה שתגרום נזק לילדים. לך תסביר לילדים למה ההורים האלה נעלמים. מה העוול שעשו שההורים הביולוגיים נעלמים להם" (שורות 27-22 לעמ' 28 לפרוטוקול).

               להבנתו המקצועית של המומחה, טובת הילדים היא להיות בקשר של אחת לחודש עם ההורים, כל עוד יכולים ההורים הביולוגיים לעמוד בתוכנית זו. עם זאת ציין כי ניתן לשקול הפחתה לאחת לחודשיים. המומחה הדגיש כי הפחתה לאחת ל-6 חודשים אינה לטובת הילדים (שורות 27-16 לעמ' 30 לפרוטוקול).

55. באותה ישיבה – 14.05.2017 נחקר המומחה חקירה נגדית גם על ידי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה. חקירתו נפרשה על פני 5 עמודים (עמ' 35-31 לפרוטוקול) והתמקדה כאמור במינון הקשר. המומחה חזר על עמדתו:

"אכן יש להפריד בין מסוגלות הורית לבין צורך הילדים בקשר פתוח עם ההורים הביולוגיים שלהם. אנו מסכימים שלא מדובר כאן במסוגלות הורית אלא בתדירות של המפגשים, אני חושב שבביקורים האלה יש משהו מעבר לידיעה של מי הם ההורים הביולוגיים. אלא אני חושב שמדובר על קשר שיש לו משמעות עבור הילדים. הם פגשו את האב כל החיים שלהם ואת האם בשנה וחצי האחרונות. ההורים האלה יש להם תרומה רגשית עבור הילדים שהחשש שלי שאם נדבר על שישה חודשים, התרומה תפחת אבל אני בהחלט כפי שציינתי בחוות הדעת, אשקול את האפשרות של פעם בחודשיים, שהוא קיים" (שורות 16-9 עמ' 33 לפרוטוקול).

56. המומחה נשאל מפורשות בעניין צמצום תדירות הקשר, כאשר לעמדת בא כוח היועמ"ש הקטינים אינם נתרמים רגשית, ובמצב זה סבורה באת כוח היועמ"ש שגורמי הטיפול בדעה כי 12 מפגשים בשנה הם הרבה מעבר ממה שנכון עבור הילדים.

"ת. אני ראיתי את זה אחרת מבחינת התרומה הרגשית שיש לילדים ואופן האינטראקציה שהילדים יוצרים עם ההורים הביולוגיים העידה מבחינתי על התקשרות חיובית, משמעותית ולא טכנית ומכנית. אני ניסיתי בדיווח בתצפית שלי להעביר את האקלים של המפגש. מפגש שיש בו רגש, יש בו חום, זה לא אידיאלי במובן שאנחנו מכירים את עדיין המוטיבציה והרגש שיש להורים הביולוגיים, הצליחו אכן במפגש שצפיתי בו, להיות הורים דואגים ומעבירים גם רגש. אני בכוונה באופן מכוון ביקשתי משתי המלוות לעזוב את החדר למשך כל המפגש כי רציתי  לראות את ההורים הביולוגים מתנהלים באופן עצמאי. לא התערבתי. במשך שעה שלמה המפגש התנהל בצורה שיש בה חיים, הילדים היו פעילים וניגשו לכל אחד מההורים, אף במגע פיזי מסוים שהילדים יצרו וההורים קיבלו. גיוון הפעילויות  שעשו איתם. האם דאגה לניקיון של החדר ושל המשחקים ושכל דבר יחזור למקומו לאחר שמסיימים. כל אחד משני ההורים עשה משחק מאוד מהנה עבור הילדים כפי שצפיתי בו. אני התרשמתי מאווירה מאוד מעודדת ולומר שזה טכני ומכני וחסר משמעות לילדים והמלוות הן שמנהלות את המפגש, אני חושב שזה לא תאם את ההתרשמות שלי ואני הייתי ממליץ גם למרכז הקשר שהם יתנו יותר להורים הביולוגיים לנהל את המפגש באופן בלתי תלוי במלוות שהן כנראה לוקחות את המקום שלא צריכות לקחת" (שורות 17-3 עמ' 34 לפרוטוקול).

57. באשר לקשר בין ההורים לבין הקטינים, ציין המומחה כי לצורך הבדיקה פגש את ההורים במרכז הקשר בירושלים וצפה באינטראקציה שלהם עם שני הקטינים במשך כשעה, ובהמשך נפגש מפגש נוסף איתם בשירות למען הילד בחיפה, וכן נפגש עם ההורים האומנים ועם הילדים וערך מבחני התפתחות לקטינים (עמ' 4 לחוות דעת המומחה).

               בתצפית האינטראקציה בין ההורים לבין הילדים ציין המומחה כי ההורים הגיעו בזמן כשהם לבושים באופן שהתאים את המקובל בחברה החרדית, והביאו ממתקים ותחפושות בשל חג הפורים שחל באותה עת. המומחה ציין כי במשך כל המפגש היו ההורים באינטראקציה עם הילדים, הם התחלפו ביניהם, תחילה הייתה האם עם הבן ש ואחר כך עם מ., היא שיחקה איתם והסבירה להם את כללי המשחק. האב הרבה בהסברים וסיפורים מהתורה. במהלך המפגש היחס לילדים היה אינסטרומנטלי, ענייני, לא נצפו יוזמות רגשיות כמו נשיקות או חיבוקים, לרוב לא ההורים ולא הילדים יזמו מגע כזה. ההורים התעסקו יותר במתנות משחקים וסיפורים. הילדים לא הראו שום מצוקה או חוסר עניין באינטראקציה עם ההורים. ההורים גילו סבלנות ואורך רוח כלפי הילדים, הילדים הראו שביעות רצון והראו סימני הנאה מהפעילות ביניהם. מ. פנה לאם ואמר: "אמא תראי". הוא קרא לה "אמא" ויזם לעניין אותה במשהו שעניין אותו. האב נתן את הטון במפגש ונתן הוראות לאם מה לעשות. האם דאגה לסדר ולניקיון בחדר. כאשר הבן הקטן ביקש לצאת לשירותים קראה האם למתנדבת שישבה בחוץ וביקשה שתיקח את הילד לשירותים (עמ' 6 לחוות דעת המומחה) וראו דוח מרכז הקשר מירושלים מיום 15.2.17.

58. באשר לקטינים ציין המומחה כי הם מראים התקשרות חיובית להורים. הם שיתפו פעולה ונהנו מהאינטראקציה איתם. המפגש התנהל בשליטה וללא מתח, גם ללא נוכחות המלוות. המומחה מניח כי מאחר וההורים תמיד ליוו את הקטינים והיו ברקע חייהם, הם הופנמו בעולמם הפנימי ונהיו חלק מזהותם וממי שהם. הצורך בהורים עבור מ. וש. אינו לסיפוק צרכיהם הפיזיים וניהול חייהם, אלא בעצם קיומם, ידיעת זהותם והמשכיות נוכחותם בחייהם הרגשיים. הקשר בין הקטינים לבין ההורים חוסך מהילדים עמימות סביב זהותם, דבר שמהווה מכשול רגשי בחיי ילדים מאומצים. ההורים מביעים רצון וצורך מבחינתם להמשיך את הביקורים לילדיהם.

59. המומחה חזר והדגיש כי כל הצדדים עומדים בתדירות המפגשים המתקיימים לאורך שנים של אחת לחודש, ומקיימים את הקשר באופן משביע רצון. תדירות המפגשים אמורה להיקבע על בסיס שלושה שיקולים. האחד, יכולת ההורים הביולוגיים לעמוד בהם. השני, הוא צורך הילדים. והשלישי, שביעות רצון המשפחה המאמצת. מדובר כאן בשלוש צלעות של המשולש; הורים ביולוגיים, הורים מאמצים וילדים.

"בשלב זה, אני רואה חשיבות להמשך קיום מפגשים בתדירות הנוכחית, דהיינו אחת לחודש. חשוב ששירותי הרווחה ימשיכו להעריך את התנהלות המפגשים במשך השנה הקרובה מבחינת כל הצדדים המעורבים. אין מן הנמנע שיוחלט בהמשך על מפגשים אחת לחודשיים, אם יחול שינוי, במיוחד במצב ההורים הביולוגיים, אשר יחייב זאת. מפגש אחת לשישה חודשים ישאיר את ההורים הביולוגיים כזרים לחלוטין ויעכב כל קשר רגשי בין הילדים להוריהם. מפגשים בטווח זמן של שבועיים יהווה מעמסה על כל הצדדים המעורבים. החשש של בלבול עבור הילדים בקשר שלהם עם שתי המשפחות קיים תיאורטית, אבל מעשית, במקרה שבפנינו, הקשר הזה תמיד היה בחייהם בתדירות הנוכחית, ולא נראו סימנים של בלבול כלשהו. ההפך, ההתפתחות של הילדים תקינה וההתקשרות הרגשית שלהם להוריהם האומנים בלתי מעורערת" (עמ' 12 לחוות דעת המומחה).

60. בפרק המסקנות קבע המומחה כי:

"5. תדירות המפגשים בין ההורים הביולוגיים לבין הילדים מתקיימת מזה כשנה וחצי באופן קבוע אחת לחודש. ההורים הביולוגיים הצליחו לשמור על יציבות המפגשים וניהלו אותם באופן מיטבי. הילדים מראים שביעות רצון ומגיבים באופן חיובי למפגשים אלו. לא נראה שיש סיבה שתצדיק שינוי תדירות המפגשים בשלב זה. עם זאת, להערכתי קיים צורך בהמשך מעקב והערכה, עם אופציה של הפחתת התדירות לאחת לחודשיים במקרה ותורגש מעמסה על ההורים הביולוגיים" (עמ' 13 לחוות דעת המומחה).

61. ב"כ היועמ"ש הפנה לעמדת עו"ס חוק האימוץ לפיה 12 מפגשים בשנה במקרה של אימוץ אינה אפשרית.

"...מהניסיון של השירות למען הילד בארץ ברמה הארצית, אין מקרה שבו יש ילדים שהוכרו כבני אימוץ ואומצו ומנהלים קשר של 12 מפגשים בשנה. העמדה המקצועית שלי היא שזה לא אפשרי במקרה של אימוץ שבו ילדים הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממשפחה אחרת ומנהלים חיים שלמים בקרב אותה משפחה ושייכות מלאה למשפחה שמאמצת אותם." (עמ' 6 שורות 9-12 לפרוטוקול מיום 14.5.18).

               אכן, עד לאחרונה, קשר של קטינים מאומצים עם הוריהם הביולוגיים היה במפגשים בודדים                בשנה ולכל היותר ארבעה מפגשים בשנה. אך נימוק זה אינו נימוק ששולל תוצאה אחרת ולבטח                אינו נימוק השולל חשיבה ובדיקה. תיקי אימוץ מחייבים רגישות, זהירות ועם זאת חשיבה                פתוחה.

               אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופטת (כתוארה דאז) א. חיות:

"יחד עם זאת, ראוי לשוב ולהדגיש את שכבר הדגשנו ולא אחת כי כל העוסק בדיני אימוץ עוסק בדיני נפשות. על כן, מחויבים אנו להיות קשובים ולבחון בחינה מתמדת את המודלים האפשריים לאימוץ, תוך התייחסות להתפתחותיות ולשינויים בתפישות החברתיות המסורתיות וכן תוך שימת הלב למחקרים חדשים ולניסיון הנצבר בנושא בארץ ובעולם". ראו עמ' 8, בע"מ 3646/06 פלוני נ' היועץ  המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) (21.6.2006).

               וכן ראו דברי כב' השופטת א. פרוקצ'יה:

 "יחד עם זאת, הזדמן לנו לאחרונה להביע את דעתנו ולומר כי מדובר בסוגיה קשה וטעונה שאין להתקבע בעמדות לגביה, ויש לבחון אותה מדי פעם, לאור מחקרים חדשים, הרהורים נוספים וכיו"ב. (ראה פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה בע"מ 3646/06).  הבחינה צריכה להיעשות בכל תיק נתון, שבו האפשרות לאימוץ פתוח עומדת על הפרק, דהיינו: ההורה הביולוגי מבקש לשמור על קשר, גם אם קשר ביקורים בלבד, עם ילדו."

ראו בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) (13.7.2006).

               וכן ראו פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בת"א, כב' השופטת תמר סנונית פורר. שם נקבעה תדירות המפגשים, אחת לחודש קרי 12 מפגשים בשנה. וזאת חרף המלצת המומחה שמונה, כי מינון המפגשים יהיה בתדירות של שלושה מפגשים בשנה. כבוד השופטת ת. סנונית פורר, מצאה כי לאור היסטורית החיים של הקטינים ולאור הקשר המשמעותי שהם מקיימים עם אימם, ראוי ליצור עבורם עולם ברור, ידוע ומאוזן, ולא מקום חדש של נטישה נוספת והיעדרות מחודשת של האם. נקבע כי יש לשמור על תדירות המפגשים של פעם בחודש. ראו אמ"צ 52364-12-16, היועץ המשפטי לממשלה נ' רקפת, (20.3.18). יצויין כי אין מדובר בפסק דין חלוט. 

62. אחד הנימוקים שהעלה ב"כ היועמ"ש באשר לצמצום המפגשים לכדי שני מפגשים בשנה, הוא על בסיס עמדתה ועדותה של עו"ס חוק האימוץ, הגברת דניאלה אלנתן, כי מטרת הקשר באימוץ פתוח היא שלמאומצים לא יהיה "בור שחור" או שאלות של זיהוי שמתעוררות באימוץ הסגור. לאפשר להם לראות את ההורים הביולוגיים, לפגוש אותם ולדעת מי הם אך לא מעבר לכך. לא למטרה של יצירת קשר, ולפיכך די בשני מפגשים בשנה. (ראו חקירתה בפרוטוקול הדיון מיום 14.5.18 עמ' 6 שורות 7-28; עמ' 10 שורות 17-24; בעמ' 16 שורות 22-25 לפרוטוקול).

63. ספק בעיניי אם גבולות קשר - עד ארבעה מפגשים בשנה – הם גבולות שראוי לדבוק בהם ללא חשיבה פתוחה. סוגיית האימוץ הפתוח היא קשה וטעונה ואין להתקבע בעמדות לגביה. נקבע כי יש לבחון אותה מדי פעם, לאור מחקרים חדשים, הרהורים נוספים ועוד. הבחינה צריכה להיעשות בכל תיק נתון, שבו הורה ביולוגי מבקש לשמור על קשר עם ילדו. בעניינינו העריך המומחה, שבחן את הקטינים, את רצף חייהם, ואת השפעת המשך המפגשים בתדירות הקיימת עליהם, על ההורים האומנים המיועדים לאמצם ועל ההורים הביולוגיים, כי תדירות של 12 מפגשים בשנה או לכל הפחות שש פעמים בשנה היא המטיבה עבורם. עמדתו מתיישבת כאמור עם מכלול הראיות בתיק, וכן עם הגישה המתפתחת כפי שבא לידי ביטוי גם בדוח ועדת גרוס.

               וועדת גרוס ציינה כי הייתה ערה להתפקחות שחלה בעשורים האחרונים לגבי המחירים שמשלם ילד על היעדרותו הנוכחת של ההורה הביולוגי בחייו, לעיסוק החוזר של ילדים בשורשיהם ולהעדר אפשרות אמתית להתחיל ב"דף חדש", כאילו מהמצב של הילד היו הוריו מאז ומעולם. ועדת גרוס מצאה כי קיים היעדר ניסיון המוכיח את יתרונותיו של אימוץ פתוח, ולפיכך המליצה הוועדה על הגברת הלמידה ופיתוח תכניות של תמיכה באימוץ פתוח והיפתחות אל עבר האימוץ הפתוח על מנת שהמסקנות יילמדו מתוך התנסות אמתית ותומכת. (ראו עמ' 95 לדוח וועדת גרוס).

               הוועדה סברה כי אין מקום לקבוע כלל אחיד וכי יש "לתפור" את המתווה לכל ילד וילד. לאור זאת, סברה הוועדה כי יש לשנות את השימוש הטרמינולוגי מהמונח "אימוץ פתוח" או " צמצום תוצאי האימוץ" ל- "אימוץ עם קשר" ולהסמיך את בית המשפט לקבוע "דרכי תקשורת" עם הילד, אם מצא כי זוהי טובתו של הילד בהתאם לקווים המנחים האמורים. דרכי התקשורת יהיו באמצעות מפגשים או בכל דרך אחרת שבית המשפט ייקבע והוא יהיה רשאי ליתן הוראות בדבר תכיפותן ודרכי ביצוען (ראו עמ' 96 לדו"ח וועדת גרוס).

64. טענת ב"כ היועמ"ש כי לא נוצר ולא יכול להיווצר קשר הורה- ילד, כאשר ההורים הביולוגיים אינם מגדלים את הקטינים כלל ונפגשים עימם 12 שעות בשנה בלבד, היא טענה שאין בה כדי לשלול המשך מפגשים בתדירות הקיימת. משנשאלה עו"ס חוק האימוץ:

"ש. אם הילד קורא לאמו הביולוגית "אמא" במהלך המפגש, יש לזה משמעות בעינייך לקשר ביניהם?

ת. לא בהכרח." (שורות 6-7 בעמ' 17 לפרוטוקול).

               לא אוכל להסכים עם עמדה זו. קשר הורה-ילד, פנים רבות לו. בענייננו, ההורים הביולוגיים אינם אנשי צללים עבור הקטינים, כמעט מיום היוולדם הם נמצאים ומלווים את הקטינים. זהותם הופנמה בעולמם הפנימי של הקטינים. לא לחינם קוראים להם הקטינים "אמא" ו-"אבא" (בתצפית שערך המומחה פנה הקטין מ' לאם ואמר "אימא תראי" הוא קרא לה "אמא" ויזם לעניין אותה במשהו שעניין אותו (ראו עמ' 6 לחוות דעת המומחה). המומחה העריך כי הקשר עם ההורים הביולוגיים הינו משמעותי עבור הקטינים, ועל עמדתו זו חזר גם בחקירה הנגדית (ראו חקירת המומחה בישיבה מיום 14.5.17 שורות 9-16 עמ' 33 לפרוטוקול).

65. עו"ס לחוק האימוץ סבורה כי הקטינים מעולם לא חוו את הקשר עם הוריהם הביולוגיים כקשר רגשי או פסיכולוגי. זהו קשר של היכרות עם שני מבוגרים, אשר מביאים להם ממתקים ומתנות ולרוב מתייחסים אליהם באופן תקין. הם אינם רואים בהם דמויות אשר ניתן לפנות אליהן בשעות קושי או צורך במהלך המפגש. הקטינים מתנהלים בצורה נעימה במפגש כי כך חינכו אותם להתנהג עם מבוגרים. עמדה זו אינה על דעת המומחה אשר מצא כי להורים הביולוגיים תרומה רגשית עבור הקטינים. עוד ובנוסף אפנה לדיווחים ממרכז הקשר. בדיווחים משנת 2013 עולה כי למפגשים אין השפעה רגשית על מצבם של מ. וש. מ. שואל "איפה האיש?" ש. אינו מזהה את האב (ראו דיווח מיום 15.7.13). בשנת 2014 אין שוני ממשי מבחינת הקשר בין האב לבין הילדים. עדיין הבן הבכור קורא לאב "האיש" (ראו דיווח מיום 24.5.14 וכן הדוח מיום 17.9.14). בשנת 2015 הוגשו רק שניים דיווחים; בשנת 2016 הוגש דוח אחד, אך בתסקיר מיום 11.6.16 מציינת עו"ס החוק לאימוץ ”הקטין מ' נראה קשוב לאב ולדבריו ושיתף עמו פעולה... האם התנהלה סביבה ונראתה קשובה לצרכיהם... המפגשים הם חלק משגרת חייהם ואינם מזיקים לקטינים, אנו סבורים כי המשך קשר בין הקטינים להוריהם עשוי להפחית שאלות של זהות, תורשה ושייכות." בדוחות משנת 2016 מצוין כי הילדים שמחו לפגוש את הוריהם, והביקורים נערכים בצורה חיובית. האם לוקחת אותם לשירותים כשיש צורך, מלטפת אותם, הילדים מגיבים אליה בצורה יפה, נראים שמחים בכניסתם ויציאתם מהמפגשים, משתפים איתה פעולה במשחק, ראו למשל דוח מיום 17.1.16 וכן הדוח מיום 15.2.17 שם מצוין כי הילדים שמחים לקראת ההורים, גם האומנה מדווחת שמתעניינים, בעיקר מ', לביקור החודשי. הילדים משתפים פעולה עם שני ההורים. לא ברור לגמרי בתור מה הם מכירים את ההורים "מאמי ופאפי" לעומת "אבא ואמא" שאיתם חיים.

66. לסיכום, בפסיקה נקבע כי יש לבחון את טובתו של מאומץ, ע"פ השיקולים הבאים, שאינם רשימה סגורה:

"צרכיו של הילד ואת רצונו, כאשר ביכולתו להביע רצון זה "...יש לתת את הדעת על גילו של הילד, ולזיכרונותיו מעברו. יש להתחשב בכך אם מאז הוצאתו מחזקת הוריו הביולוגיים נשמר הקשר בינם לבין הילד, ואם היה בקשר זה כדי להועיל לו. יש לתהות על מסוגלותם של ההורים הביולוגיים לכבד את גבולות הקשר המוגבל, תוך בחינת החשש שההורים הביולוגיים לא יוכלו להתגבר על "קשר הדם" ובכך לסכל כל אפשרות של שיקום ילדם אצל מאמציו. יש להביא בחשבון – באותם מקרים שבהם הילד נמצא כבר אצל המאמצים – את רצונם של המאמצים ואת עמדתם לצורת האימוץ". ראו דברי כב' השופט ברק בע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241), פסקה 27.

               הדגש הושם על החשיבות, שיש לכך שהמאומץ ישמור וידע זהותו:-

"אי הידיעה והשכחה אינן יכולות להיות מוחלטות אי שם במערך השליטה מוכרחה להישמר הזהות הכפולה".

67. כך גם המליצה וועדת גרוס, וזאת על בסיס הספרות המקצועית, כמו גם על סמך ניסיונם של אנשי השירות למען הילד, כי בבוא בית המשפט לקבוע את טובת הילד, בקביעת דרכי תקשורת והעברת מידע, ישקול את זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו, בין היתר לאור הגורמים הבאים:

1. גילו של הילד ונסיבותיו האישיות;
2. רצון הילד ורגשותיו [עמדותיו/ דעותיו] לגבי קביעת דרכי התקשרות והעברת המידע, ככל שניתן לעמוד עליהם בהתאם לגילו ולמידת בגרותו;
3. השפעת ההחלטה על שלומו הגופני והנפשי של הילד, לרבות יכולתו להתקשר באופן מיטבי ככל האפשר עם מאמציו;
4. מידת הקשר הקיים בעת האימוץ, בין הילד להורהו או לבן משפחתו, לפי העניין;
5. הסיכוי למצוא משפחה מאמצת מתאימה לילד והשפעת ההחלטה על מידת יכולתו של הילד להיקלט אצל המשפחה המאמצת;
6. מאפייני ההורים ומידת יכולתם לעמוד בדרכי התקשורת שייקבעו;

                (ראו עמ' 96 לדוח וועדת גרוס).

68. יישומם של נתונים אלו- הקטין מ. כבן 7 פחות חודשיים, הקטין ש. כבן 5 וחצי, נסיבות חייהם פורטו ברקע לפסק הדין (ראו סעיפים 7-9 לפסק הדין); רצונם ורגשותיהם מהמשך קיום המפגשים, ניתן להסיק מחוות דעת המומחה (ראו סעיפים 56-58 לחוות דעת המומחה), מהדוחות החיוביים של מרכז הקשר וכן מעדות כלל הגורמים הטיפוליים (ראו סעיף 65 לפסק הדין); השפעת ההחלטה על שלומם הגופני והנפשי, לרבות יכולתם להתקשר באופן מיטבי עם ההורים המאמצים, פורטה בחוות דעת המומחה ובתשובותיו בחקירה הנגדית (סעיף 59 לפסק הדין); מידת הקשר הקיים בעת האימוץ בינם לבין הוריהם הביולוגיים, קיימת סמוך להיוולדם, והם מקיימים מפגשים רציפים ועקביים לפחות 6 שנים, תחילה אחת לשבועיים, בהמשך אחת לחודש ובשנה הנוכחית, על פי החלטת בית משפט קמא, אחת לחודשיים; ההורים האומנים, מגדלים את הקטינים מאז הוצאתם מרשות הוריהם, כאמור מזה 6 שנים והם חפצים לאמץ את הקטינים וכן יש ביכולתם לעמוד בתדירות המפגשים.

69. סוף דבר, אני בדעה כי טובתם של ש. ומ. מביאה לכך כי שישה מפגשים בשנה, כפי התדירות המתקיימת בשנת 2018 ותואמת את עמדת המומחה, תספק לקטינים איזון ראוי ונכון, להמשך התפתחותם התקינה, תמנע זעזועים מיותרים ותאפשר להם להכיר בשורשיהם, במגבלות הוריהם הביולוגיים ובמעלות הוריהם המאמצים. מינון זה של מפגשים ממקסם את טובתם והתועלת בשימור תדירות זו היא כלפי שלושת צלעות האימוץ, הקטינים, ההורים הביולוגיים וההורים המאמצים.

               אציע לחבריי כי נתערב בקביעתו של בית משפט קמא ונקבע כי הסדר המפגשים שעליו הורה בשנת 2018 ומכוחו צמצם את המפגשים מ-12 מפגשים בשנה לשישה מפגשים בשנה יוותר על כנו, ולא יחול כל צמצום נוסף. קביעות נוספות של בית משפט קמא באשר לצמצום תוצאות האימוץ (קבלת דיווחים, העברת מתנה, תמונות ומכתבים), המפורטים בסעיף 79, לפסק דינו, יישארו בעינן.

               נזכיר, כי בהתאם לתקנה 294(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, רשאי בית המשפט הדן בצו אימוץ, ולבקשת היועץ המשפטי לממשלה גם לאחר מתן צו אימוץ, לדון מחדש בקביעת דרכי תקשורת  או בהעברת מידע או לשנות את תדירותן ודרכי ביצוען אם נוכח כי בשל נסיבות חריגות שתירשמנה, טובת הקטין מחייבת זאת. החלטה בדבר תינתן לאחר שמיעת היועץ המשפטי לממשלה, המאמץ, האפוטרופוס לדין (אם נתמנה) וההורה הביולוגי.

השופט סארי ג'יוסי- אב"ד:

אני מסכים.

השופטת עפרה ורבנר:

אני מסכימה.

לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א. אלון:

ערעורם של המערער (עמ"צ 32158-01-18) והמערערת (עמ"צ 4789-01-18) באשר לתדירות המפגשים, מתקבל. אנו מורים כי תדירות המפגשים שעליהם הורה בית משפט קמא, שיחולו בשנת 2018, שישה מפגשים בשנה, אחת לחודשיים, ימשיכו גם בשנים הבאות ולא תחול הפחתה נוספת.

שאר קביעותיו של בית משפט קמא באשר לצמצום תוצאות האימוץ (קבלת דיווחים, העברת מתנה, תמונות ומכתבים), המפורטים בסעיף 79, לפסק דינו, יישארו בעינן.

ערעורה של המערערת בעמ"צ 4789-01-18, ביחס לעילת האימוץ ידחה, ותיוותר ההכרזה על הקטינים כברי אימוץ.

כל צד יישא בהוצאותיו.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום כ"ב בסיוון תשע"ח (5 יוני 2018), בהיעדר.