בקשתו נדחתה לאחר שרוב בעלי הדירות עמדו לצד השכנה, ולנוכח העובדה שהפגיעה האסתטית נובעת מסירובו לאשר פתרון אחר שכולל ניקוז מים לחצר שלו
המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין בירושלים, אביטל שרייבר, דחתה לאחרונה תביעה להריסת מרפסת ברחוב אנוסי משהד בעיר. לטענת התובע, שכנתו מהקומה השלישית בנתה מרפסת תוך שהציבה צנרת ניקוז מגושמת ומכוערת על הצד החיצוני של קירות הבניין. לטענתו, היא לא עמדה בתנאים הדרושים להרחבת הבנייה ויש להרוס את המרפסת. המפקחת חשבה אחרת.
מדובר בסיפור שמתגלגל מזה מספר שנים. התובע, שמתגורר בדירת גן בקומת הקרקע, התעצבן על כוונותיה של הנתבעת לבנות מעל החצר שלו מרפסת. הוא הגיש נגדה תביעה ובפסק הדין מאוקטובר 2018 נקבע שעליה להשיג הסכמה של שלושה רבעים מבעלי הדירות בבניין, הן ביחס לבניית המרפסת והן ביחס לפתרון ניקוז שלא יכלול שימוש בחצרו של התובע.
הנתבעת המשיכה בשלה ובנתה את המרפסת. התובע מצדו חזר והגיש נגדה תביעה בטענה כי היא לא עמדה בתנאי פסק הדין ולכן יש להורות על הריסת המרפסת. לדבריו במהלך בניית המרפסת היא הניחה על קירות הבניין צינורות ניקוז מכוערים ומגושמים שאורכם כ-30 מטרים ללא היתר בניה מתאים.
לטענתו, אישור פתרון הניקוז האמור יביא בעתיד לבניית מרפסות נוספות עם פתרונות ניקוז דומים, שיכערו את הבניין כולו.
הנתבעת טענה מנגד שהתובע מנסה להתיש אותה עם תביעות סרק. לטענתה, התקנת מרזב לא דורשת היתר בניה, ויש הסכמה של הרוב הנדרש בקרב הדיירים לפתרון הניקוז שמצאה.
עוד היא הוסיפה כי התובע פועל בחוסר תום לב כשאינו מאפשר לה להתחבר למערכת הניקוז בגינתו ששטחה כ-100 מ"ר, דבר שהיה מייתר את התקנת הצנרת ה"מכוערת" על ידה.
העירייה מסכימה
המפקחת שרייבר קבעה שהנתבעת עמדה בתנאים להתקנת מערכת הניקוז. היא הסבירה שמדובר בבניין בן 20 דירות והנתבעת הציגה חתימות שקיבל מ-15 בעלי דירות (3/4).
בהמשך ניגשה המפקחת לבחון האם צנרת הניקוז שהניחה הנתבעת טעונה היתר. אף שמדובר בשאלה בעלת פן תכנוני המוחרגת מסמכותה, המפקחת ציינה שהפסיקה מאפשרת לה לוודא כי צד שמופיע מולה מחזיק בהיתר בנייה כדין.
מסקנת המפקחת הייתה שפתרון הניקוז לכשעצמו אינו טעון היתר. היא הסבירה כי עיריית ירושלים בכבודה ובעצמה אינה מתנגדת להצבת הצנרת, ככל שזהו הפתרון היחיד לניקוז המרפסת.
בתוך כך דחתה המפקחת את טענת התובע שלפיה מיקום צנרת הניקוז הוא חלק מתנאי היתר הבניה למרפסת. "לא שוכנעתי שמיקומה של נקודת הניקוז, בצד כזה או אחר של המרפסת, היא חלק מהותי מתנאי ההיתר", כתבה.
המפקחת ציינה שמערכת הניקוז של הנתבעת אכן מהווה פגם אסתטי הנמתח לאורך מטרים רבים על קירות הבניין, אך זכותם של רוב בעלי הדירות להסכים לכך. היא קבעה כי לנוכח התעקשות התובע שלא לאשר את הניקוז בחצרו, במטרה להקשות על בעלי הדירות האחרים לבנות מרפסות, לא מדובר בפגיעה בלתי סבירה בו כמיעוט.
בסופו של יום התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד אהוד עמרם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עוז כהן
לפסק הדין המלא בתיק 1/363/2019
עו"ד אסף נחמיה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין