לפסק הדין בעניין עיריית מודיעין מכבים רעות ואח' נ' ממשלת ישראל
בעתירה שהגישו עיריית מודיעין והוועדה המקומית לתכנון ובנייה של העיר, נטען כי הרעש ממסלול הנחיתה שעובר מעל העיר פוגע בתושבים, וכי ההחלטה להכשירו בלתי חוקית, שכן הצריכה את שינוי התמ"א תוך בדיקת ההשפעות הסביבתיות על התושבים. מדוע בג"ץ דחה את העתירה?
בשנת 1997 אישרה הממשלה את תכנית המתאר תמ"א 2/4, במסגרתה הוחלט לחדש את נמל התעופה בן גוריון תוך הפעלת מסלולים חדשים, ובהם מסלול 30.
בעקבות אירוע בטיחותי חמור שאירע בפברואר 2007, שבמהלכו שני מטוסים שהתכוננו לנחיתה כמעט התנגשו, הוחלט כי דרך הנחיתה למסלול 30 תעבור דרך המרחב האווירי של מודיעין.
ההחלטה יצאה אל הפועל, לאחר שבדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה העלתה, כי הפעלת המסלול לא תעלה את חשיפת הרעש של התושבים, למעט במקרה בו עובר מטוס רועש במיוחד, כמו Boeing 747-200, שאז ייגרם למשך מספר שניות, רעש הדומה לזה של אוטובוס.
בשל כך, הגישו עיריית מודיעין והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, עתירה לבג"ץ, שנמחקה בהמלצתו, תוך שהרשויות התחייבו לבחון מסלולים חלופיים. הבחינה המחודשת העלתה, כי החלופה על פיה יעבור תהליך הנחיתה מעל מודיעין, היא האפשרות הטובה והבטיחותית ביותר.
לפיכך, הגישו עיריית מודיעין והוועדה המקומית עתירה נוספת כנגד הממשלה, שר הפנים, המועצה הארצית לתכנון ובניה, שרי התחבורה והגנת הסביבה והמנכ"לים של רשות שדות התעופה האזרחית ורשות שדות התעופה.
הטענה המרכזית שהן העלו הייתה, כי תהליך הנחיתה החדש סותר את תכנית המתאר, והיה צורך לתקן אותה תוך בדיקת ההשפעות הסביבתיות שלו, ובהן השפעת הרעש על תושבי מודיעין.
המשיבים טענו, בין היתר, כי השימוש במסלול זה יהיה מצומצם, רק כשתנאי מזג האוויר או העומס האווירי מצדיקים זאת, וכי לא היה צורך לשנות את תכנית המתאר לשם הכשרתו.
תהליכי הנחיתה כלל לא נקבעו בתכנית מתאר
נשיא בית המשפט העליון, השופט גרוניס, דחה את העתירה.
תכנית המתאר, כך נפסק, מתייחסת רק לאזורים שהרעש בהם עולה על סף מסוים שהוגדר בה, ולאור העובדה שהרעש מעל מודיעין נמוך מהסף שהוגדר בתכנית (60 דציבלים בסולםLDN), המרחב האווירי שמעל העיר אינו כלול בגדר נתיבי הגישה האוויריים של התכנית, כך שהיא כלל אינה חלה עליו.
עוד נפסק, כי מאחר שהעותרים לא תקפו את הוראות תכנית המתאר, ובהם סיוג מתחמי הרעש והגדרת סף הרעש, הרי שהמסלול החדש אינו נוגד אותה ואינו בלתי חוקי.
יתרה מזו, נקבע, כי ככלל, תהליכי הנחיתה וההמראה בישראל אינם מוסדרים בתכנית המתאר, אלא בהוראות של מנהל רשות התעופה האזרחית, כך שקבלת הטענה כי הייתה חובה להסדיר את תהליך הנחיתה בתכנית המתאר, הייתה הופכת את כלל תהליכי הנחיתה וההמראה לבלתי חוקיים- תוצאה, שהיא לכל הדעות, מרחיקת לכת.
לפיכך, העתירה נדחתה כאמור, והעותרות חויבו בהוצאות של 40 אלף שקל.
העיריות מנסות להרחיב סמכויות
עו"ד יורם פיי, העוסק בתחום המנהלי, מסכם כי "מדובר בפסק דין מעמיק שבחן את העובדות והמצב החוקי לאשורו."
לדבריו, "התופעה שעיריות מנסות להרחיב ככל את האפשר את סמכויותיהן מוכרת לכל מי שעוסק בשלטון מקומי. פסק הדין לא מנע את האפשרות שבעתיד, אם יוכח רעש בלתי סביר, תמנע הגישה לנחיתה מעל העיר מודיעין , אך הוא קבע את יחסי הגומלין בין תכניות המתאר ונתיבי הטייס ובכך עשה שירות חשוב לכל העוסקים בתכנון נתיבי הטיסה".
לפסק הדין בעניין עיריית מודיעין מכבים רעות ואח' נ' ממשלת ישראל
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.