באישור ביהמ"ש: תהגר עם בנה לחו"ל, חרף התנגדות אביו

הרקע לפסק הדין הדרמטי: אירוע אלימות חמור במהלכו חנק האב את האם לעיני בנם הפעוט

בפסק דין מטלטל שפורסם לאחרונה קיבל בית המשפט למשפחה בירושלים תביעת אישה להגר עם בנה למדינת מולדתה, למרות התנגדות האב. השופטת ריבי לב אוחיון שוכנעה שטובת הילד חופפת לזו של אימו ו"טובתה היא טובתו", זאת על רקע אירוע אלימות חמור של האב כלפיה, מאסר שריצה, ועמדה מקצועית שלפיה אין ביכולתו לשמש כהורה מרכזי בשלב זה.

הצדדים, עולים שהתגיירו ונישאו כדת משה וישראל, הביאו לעולם את בנם בהליכי פונדקאות. ב-2022 התרחש אירוע אלים חמור בביתם בנוכחות הקטין, שהיה אז בן 10 חודשים, בגינו הורשע האב וריצה מספר חודשי מאסר. לאחר שחרורו עבר האב לשהות בהוסטל טיפולי תחת הגבלות, אך בהיעדר השתלבות הוא שב למאסר לאחר תקופה מסוימת.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט תיארה האם את התקיפה המחרידה שעברה: לטענתה הנתבע חנק אותה, תוך שהניח את כף רגלו על גרונה עד שאיבדה הכרה. היא סיפרה שנאלצה לשהות במקלט לנשים מוכות, וכי היא חוששת מאוד מהיום שבו ישוחרר. לדבריה הדבר היחיד שחיבר אותה לישראל היה נישואיה אליו, ומשהקשר הגיע לקצו - הרי שיש לאפשר לה להגר עם בנה למדינת מולדתה.

מנגד טען האב שיש להותיר את בנו בארץ. הוא סיפר שמתגעגע אליו מאוד ומתכוון לחדש את הקשר עימו בהדרגה ובפיקוח, עד שיהפוך להיות חלק בלתי נפרד מחייו. הנתבע הסכים שהאם תיסע עם בנם לביקור משפחתי קצר, ואולם לעמדתו אין לאפשר לה להגר עימו למדינה אחרת לצמיתות - מהלך שיוביל לטענתו לניתוק הקשר שלו עם בנו.

לא יעמוד בזה

לנוכח מורכבות הסוגיה והשלכותיה, מינתה השופטת לב אוחיון פסיכולוגית קלינית כמומחית מטעם בית המשפט כדי לבחון את הנושא לעומק. המלצת המומחית הייתה לאשר את ההגירה: להערכתה הישארות האם בארץ עלולה לחבל בסיכוייה להשתקם נפשית, ואף קיימת סכנה שתפתח דיכאון קליני - דבר שיפגע ישירות בבנה ובהתפתחותו התקינה.

המומחית הוסיפה בהקשר הזה כי לא מצאה שהאב מהווה דמות הורית יציבה שניתן לסמוך עליה בכל הקשור לטיפול בקטין. היא הביעה חשש שאם התובעת תהגר למדינת מולדתה לבדה והאב יצטרך לטפל בבנם כהורה המרכזי - הוא לא יעמוד בכך, וזה לא יהיה לטובת הקטין.

בסופו של יום קיבלה השופטת את המלצת המומחית. היא ציינה כי הגם שהתחבטה וראתה לנגד עיניה את הקשר האוהב שבין הנתבע לבנו, לרבות את התמדתו בהגעה למרכז הקשר ואת רצונו הטבעי להיות חלק משמעותי ובלתי נפרד מחייו, מכלול הנתונים הביא אותה למסקנה שיש לאפשר לאם להגר עם הקטין - "בבחינת טובתה היא טובתו".

לפיכך השופטת התירה לאם להגר עם בנה, ולצד זאת יצרה מנגנון שמירת קשר: נקבע שהיא תביא את הקטין לישראל אחת לשנה ותשהה עימו כאן למשך חודש, והאב יוכל אף הוא להגיע אליהם - כאשר עלות הביקורים בארץ וביקור בן שבועיים במדינת היעד תמומן מכיס האם. עוד נקבע, בין היתר, שאחת לשבוע תתקיים שיחת וידאו בין האב לבנו, וכי הקטין ישולב במסגרות חינוך יהודיות.

"לאור זכותו הלגיטימית של האב להתנגד להרחקת הקטין, ואין מדובר בהתגוננות סרק, איני עושה צו להוצאות", חתמה השופטת את פסק דינה.

• ב"כ התובעת: עו"ד שלמה נוי
• ב"כ הנתבע: עו"ד אינגריד הר-אבן
• האפוטרופסא לדין: עו"ד מיכל כהן קורינאלדי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.