רכשו דירה מפושט רגל ואיחרו בתשלום: מי אחראי?

מנהל הנכסים של פושט הרגל דרש מהרוכשים פיצויים מוסכמים של 220 אלף שקל, לאחר שאיחרו בהעברת חלק ניכר מהתמורה – 1.5  מיליון שקל. הרוכשים טענו כי התנהגות המנהל היא שגרמה לעיכוב. ביהמ"ש דחה את טענתם, וחייב אותם לשלם 110 אלף שקל.

החייב ואשתו חתמו באפריל 2013 על הסכם למכירת דירת מגורים ברעננה תמורת 2.2 מיליון שקל.

לייעוץ בהליכי פשיטת רגל:

פנה ל- עו"ד פשיטות רגל

על פי ההסכם, שאושר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במרס 2014, התחייבו הרוכשים להעביר למנהל המיוחד שמונה לטפל בנכסי החייב 1.5 מיליון שקל תוך 45 ימים, ואת היתרה לשלם ב- 20 תשלומים החל מיוני 2014.

בנוסף, צוין בהסכם כי איחור של יותר מ-21 יום בתשלום ייחשב להפרה יסודית של ההסכם, שתחויב בפיצוי מוסכם בסך 220 אלף שקל.

ואכן, הרוכשים איחרו בהעברת התשלום הראשון והמשמעותי, חרף מכתב התראה ששלח להם המנהל. בסופו של דבר, הכסף שולם, אך באיחור של כארבעה חודשים.

בעקבות הפרת ההסכם, פנה המנהל לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כדי שיחייב את הרוכשים להעביר לקופת פשיטת הרגל את הפיצוי המוסכם.

הרוכשים סירבו לשלם, וטענו כי האשם המרכזי בעיכוב הוא לא אחר מהמנהל.  הם הסבירו כי על מנת להעביר את התשלום הראשון היה עליהם ליטול משכנתא.

מאחר שמדובר בעסקה מורכבת לנוכח הליך פשיטת הרגל בו מצוי בעל הדירה, הבנק דרש מהם להחתים את המנהל על טפסי התחייבות לביצוע העסקה.

אלא שלטענתם, המנהל התנגד לסעיפים שונים בטפסים בטענה שהם נוגדים את הסכם הרכישה, ולכן נאלצו לפעול מול הבנק לשינוי הטפסים, מה שגרר עיכוב בקבלת המשכנתא.

בנוסף, הם ציינו כי המנהל עיכב את החתימה על שטר המשכון, מה שהקשה עליהם לרשום את המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. לטענתם, המנהל פעל בחוסר תום לב  מתוך רצונו להביא לביטול העסקה. מאחר שהמנהל הוא זה שהביא להפרת ההסכם, הם תבעו ממנו פיצויים בסך 200 אלף שקל.

לא באשמת המנהל

השופט חגי ברנר הבהיר כי אין מחלוקת על כך שהרוכשים איחרו בהעברת התשלומים מעבר לאיחור המותר בהסכם, ולכן הפרו את ההסכם הפרה יסודית.

השופט הסביר כי גם אם היה מקבל את טענות הרוכשים, לפיהן המנהל הוא שגרם לעיכוב, אין לזקוף זאת לחובתו, שכן המנהל היה מחויב, מתוקף תפקידו, לוודא שטפסי הבנק אינם נוגדים את הסכם הרכישה.

בנוסף, ציין השופט כי לפי הנתונים שהוגשו לו, דרישות המנהל הביאו לעיכוב של 11 ימים בלבד, כך שלא הוא זה שגרם לאיחור המתמשך. משכך, טענות הרוכשים כלפיו נדחו ונפסק כי אין הוכחה לכך שנהג בחוסר תום לב או ניסה לבטל את העסקה.

השופט הסכים שבאמת הייתה זו עסקה מורכבת, כפי שטענו הרוכשים, אך קבע כי אין בכך כדי להצדיק פיגור של כארבעה חודשים בתשלומים, במיוחד כשהתשלום הראשון היה אמור לעבור לידי המנהל תוך 45 ימים.

בבואו לפסוק את  סכום הפיצוי הראוי, התייחס השופט לכך שאשתו של החייב, שאינה חלק מהליך פשיטת הרגל, לא הצטרפה לבקשה, וזו הוגשה על ידי המנהל בלבד. על כן, קבע השופט, שמגיע לחייב (או במקרה הזה, לקופת פשיטת הרגל), חצי מסכום הפיצוי המוסכם.

משכך, הרוכשים חויבו ב-110 אלף שקל בתוספת להוצאות הבקשה בסך של 11,800 שקל.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין