בעלת משק בדרום הארץ הגישה ב-2014 תביעת פינוי נגד בנה ומשפחתו שגרים בשטח שנים. השופטת פאני גילת כהן דחתה את התביעה וכתבה שלהתרשמותה חמש בנותיה של האישה עומדות מאחורי ההליך.
ב-2014 הגישה אלמנה כבת 75 תביעה נגד בנה וכלתה. היא ביקשה מבית המשפט להצהיר שלנתבעים אין זכויות בנחלה שלה במושב ולהורות להם לפנות את השטח.
התובעת, שלה חמש בנות נוספות, ציינה שבנחלה יש בית מגורים בן שתי קומות. עד 2012 היא גרה בקומה התחתונה של הבית ואז עברה לגור בסמוך לאחת מבנותיה. בקומה העליונה גר בנה עם משפחתו ב-20 השנים האחרונות.
לטענת התובעת, הרקע לתביעה הוא ההתדרדרות ביחסים של הנתבעים כלפיה. היא סיפרה שהם החרימו אותה, הפעילו עליה לחץ נפשי, לא טיפלו בה על אף מצבה הרפואי הקשה, לא שילמו חשבונות ארנונה, פתחו מכתבים אישיים שלה, הקימו בשטח מבנים ללא אישור ועוד.
הנתבעים טענו מנגד ש״הרוח החיה״ מאחורי התביעה הן חמש אחיותיו של הנתבע, שמבקשות להשתלט על הנחלה.
לטענת הבן, הוריו ייעדו לו את המשק כבן ממשיך כבר ב-1981 בתצהיר עליו חתמו מול וועד המושב. ב-1995 פנו הוריו פעם נוספת לוועד, ביקשו לאשר אותו כ״בן ממשיך״ ובקשתם אושרה. מיד לאחר השלמת הקומה העליונה של הבית הוא עבר לגור בה עם משפחתו ולכל המשפחה היה ברור שהוא הבן הממשיך.
הנתבעים ציינו שהם הסתמכו על הצהרות ההורים וויתרו על רכישת בית בישוב אחר. הם הוסיפו שהם עובדים במשק יומם וליל וטיפלו באם במסירות ונאמנות ודווקא לאחר שעזבה את ביתה התדרדר מצבה הרפואי.
האם השיבה שהנתבעים מעולם לא מונו רשמית כ״בנים ממשיכים״ מאחר שלא התקיימו ההליכים הדרושים להשלמת המהלך מול רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית.
סעד דרקוני
״הרמוניה ביחסים בין הורים וילדיהם היא ערובה לשלמותם ולשלמות החיים על פני הארץ״, כתבה בפתח דבריה השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת.
השופטת קבעה שהמסמכים עליהם חתמו ההורים ב-1995 והבטחותיהם במשך השנים יצרו התחייבות כלפי בנם להעניק לו זכויות של ״בן ממשיך״. ואולם, הענקת הזכויות לא הושלמה בפועל מאחר שהסוכנות היהודית לא אישרה את המהלך.
השופטת הבהירה שניתן לחזור מהתחייבות לתת מתנה בשל ״התנהגות מחפירה״ מצד המקבל. ואולם, במקרה זה האם לא הוכיחה התנהגות מעין זו מצד הנתבעים ודווקא ניכר שהבן ממשיך לבקר אותה מידי שבוע גם כיום.
השופטת התרשמה שהיוזמה להגשת התביעה אינה של התובעת והיא פועלת בהשפעת בנותיה. ״אם הדבר היה תלוי בה היא הייתה נמנעת מניהול מערכה משפטית כנגד בנה, וודאי כזו בה עותרת היא לסעד דרקוני שמשמעותו פינויו על כל בני משפחתו מהבית בו נולדו, גדלו והתחנכו כל חייהם״, כתבה.
בנסיבות אלה גם אין הצדקה לביטול הרשות שניתנה לנתבעים להתגורר במשק כתבה השופטת והוסיפה שכל המחלוקות הכספיות בין התובעת ובנותיה לבין הנתבעים ניתנות לפתרון בדרכים מידתיות והוגנות יותר ואין הצדקה להותיר את האחרונים ללא קורת גג.
״טוב היו עושים הצדדים ואחיות הנתבע לו היו מתאחדים ומתלכדים בשעה זו סביב הדאגה לאמם״, חתמה השופטת ודחתה את התביעה.
האם חויבה בהוצאות של 5,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד משפחה אייל פישמן
- ב״כ הנתבעים: עו"ד עזרא אשרי
עו"ד ענבל טל-פאר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין