פש"ר 39238-03-12 לידר -ניהול ופיתוח בע"מ ואח' נ' שרבט ואח'

מבוא

1. לפניי בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי המנהל המיוחד לנכסי החייב מלכיאל שרבט (בפשיטת רגל) (להלן: "החייב"), בה מבוקש לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של הסכם מכר שנחתם בין החייב ואשתו לבין המשיבים.

    

2. ביום 2.4.2013 נכרת הסכם מכר בין החייב ואשתו מצד אחד, לבין המשיבים מצד שני, לפיו רכשו המשיבים את זכויותיהם של החייב ואשתו בדירת מגורים ברעננה (להלן: "ההסכם"), תמורת סך של 2,200,000 ש"ח. ההסכם אושר על ידי בית המשפט בדיון ביום 31.3.2014 (בפני כב' סג"נ השופט איתן אורנשטיין) וניתן תוקף להסכמות הצדדים בעניין מועד ואופן תשלום יתרת התמורה. כמו כן, ניתן באותו יום פסק דין משלים (להלן: "פסק הדין המשלים") לפיו נפסק כי לתמורת המכר יתווסף סכום של 164,000 ש"ח אשר ישולם על ידי המשיבים ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.6.2014.

    

3. לפי ההסכמה שהושגה במהלך הדיון ביום 31.3.2014, על המשיבים היה להעביר את יתרת התשלום בגין הממכר בסך של 1,500,000 ₪, תוך 45 יום ממועד הדיון, קרי עד ליום 15.5.2014. כך גם, בהתאם לפסק הדין המשלים, שומה היה עליהם לבצע את התשלום החודשי הראשון בסך של 8,200 ש"ח החל מיום 1.6.2014.

    

    

   טענות הצדדים

4. לטענת המנהל המיוחד, התשלומים לא בוצעו במועד, חרף מכתב התראה שנשלח למשיבים ביום 19.6.2014. בסופו של דבר, רק ביום 19.10.2014 שילמו המשיבים את הסכום שבפיגור.

    

5. המנהל המיוחד טוען כי נוכח הפיגור בתשלום, יש לחייב את המשיבים בתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 220,000 ש"ח, שכן האיחור בביצוע התשלומים מהווה הפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבים.

    

6. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מקור התשלום בסך של 1,500,000 ש"ח אשר היה עליהם להעביר תוך 45 יום, היה במשכנתא שהמשיבים נטלו. המשיבים טוענים כי הם פעלו למלא אחר הוראות ההסכם אולם מי שסיכל את השלמתו ומנע מהם לקבל משכנתא במועד, הוא המנהל המיוחד. על כן, המנהל המיוחד הוא האחראי לאיחור בביצוע התשלומים.

    

7. עוד טוענים המשיבים כי נוצר קושי בנטילת המשכנתא בשל מורכבות העסקה והליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב. לטענתם, ביום 28.4.2014 הם ביצעו העברות בנקאיות למנהל המיוחד ולאשת החייב, בסכום שנקבע כי יש להעביר עד אותו מועד, ובהמשך, העבירו לידי המנהל המיוחד שיקים בסך כולל של 82,000 ש"ח בגין הסכום שנפסק בפסק הדין המשלים. המשיבים טוענים כי העיכוב במסירת התשלום הראשון (בסך של 4,100 ש"ח ליום 1.6.2014) נבע מכך שהם קיוו לשלמו מתוך כספי המשכנתא, אך נוכח סירובו של המנהל המיוחד לחתום על מסמכי הבנק, הם נאלצו להשיג את התשלום ממקורות אחרים.

    

8. בנוסף טוענים המשיבים כי הם פנו לבנק לצורך קבלת משכנתא מיד לאחר הדיון מיום 31.3.2014. לטענתם, חרף העובדה שקיבלו בעבר מהבנק אישור עקרוני, הרי שנוכח מורכבות העסקה הבנק דרש דרישות נוספות כתנאי לקבלת המשכנתא. רק ביום 20.5.2014 הומצא לידיהם על ידי הבנק טופס התחייבות להחתמת שני הצדדים, וכשהועבר הטופס לחתימתו של המנהל המיוחד הוא סירב לחתום לאור התנגדותו לאחד הסעיפים בו. המשיבים טוענים כי הם פעלו לשינוי הטופס אך הבנק התעכב בשליחת טופס התחייבות מתוקן. לטענתם, טופס ההתחייבות המתוקן הועבר לידי המנהל המיוחד ביום 20.7.2014 אך הוא ביקש לשנות סעיפים נוספים בו. לטענתם, המנהל המיוחד אף שגה בציון סכום ההלוואה על גבי הטופס ולבסוף הושלמה חתימת הצדדים על ההתחייבות רק ביום 20.8.2014.

    

9. עוד טוענים המשיבים כי נתקלו בקשיים נוספים ברישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין וכי המנהל המיוחד סיכל את קבלת המשכנתא, בכך שהתעכב בחתימה על שטר המשכון. המשיבים טוענים כי דרישותיו של המנהל המיוחד לביטול ההסכם ולקבלת פיצוי מוסכם הן בקשות שהוגשו בחוסר תום לב מאחר שהעיכובים נוצרו נוכח מורכבות העסקה, ובין היתר על ידו.

    

10. המשיבים אף טוענים כי עם הגשת הבקשה לביטול ההסכם על ידי המנהל המיוחד, נעצרו הליכי רישום המשכון וקבלת המשכנתא ולא היה באפשרותם לקדם את ההליך, כך שהמנהל המיוחד מנע ביודעין את האפשרות להעברת הכספים לקופת הפש"ר ולאשת החייב.

     

11. עוד טוענים המשיבים כי המנהל המיוחד ידע כי מדובר בעסקה מורכבת וסירב לשתף פעולה בטענות שונות, במטרה לסכל את עסקת המכר. בנוסף, טוענים המשיבים כי המנהל המיוחד עיכב אף את הטיפול במחיקת המשכנתא של המוכר, אשר פגעה ביכולת המשיבים להעביר את מלוא הזכויות בנכס על שמם.

     

12. לטענת המשיבים, יש לחייב את המנהל המיוחד לשלם להם פיצוי בגין הפרת ההסכם ונזקים והוצאות שנגרמו להם, בסך של 200,000 ש"ח.

     

13. בתשובתו, טוען המנהל המיוחד כי המשיבים אינם מציגים כל נימוק ענייני ביחס למחדליהם בעסקה. לטענתו, מדובר בניסיון להסיט את תשומת הלב מכך שהמשיבים היו מצויים בהפרת חוזה יסודית מזה מספר חודשים בטרם ביקשו להחתימו על כתב ההתחייבות. כמו כן, דוחה המנהל המיוחד את ההאשמות כלפיו וטוען כי שיתף פעולה עם המשיבים לכל אורך הדרך. לטענתו, המשיבים המציאו לחתימתו מסמכים שגויים אשר אינם תואמים את הוראות ההסכם והאחריות לעיכוב בתשלום התמורה מוטלת עליהם בלבד.

     

14. עוד טוען המנהל המיוחד כי הבקשה לחיוב המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם הוגשה לאחר שהתמורה ההסכמית לא שולמה במועד שנקבע לכך, ואף לא לאחר שנשלח מכתב התראה, אשר נותר ללא מענה מצד המשיבים. לטענתו, רק לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט בבקשה לביטול ההסכם, שולמה יתרת התמורה. בנוסף, טוען המנהל המיוחד כי המועד להשלמת התמורה היה יום 15.5.2014, כך שבמועד הגשת בקשת הביטול (1.7.2014) היו מצויים המשיבים בפיגור של כחודש וחצי ביחס לתשלום יתרת התמורה, ובפיגור של חודש ביחס לתשלום הנוסף שנדרש מהם לפי פסק הדין המשלים. לטענתו, בנסיבות אלה, חובתו של בעל תפקיד היא לתבוע את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם עליו חתמו הצדדים.

     

15. בנוסף, טוען המנהל המיוחד כי אף מתגובת המשיבים עולה כי מסמכי המשכנתא הועברו לראשונה לידיו רק ביום 26.5.2014, וטוען כי מגעיהם עם הבנק החלו רק כחודש לאחר מתן פסק הדין. עוד טוען המנהל המיוחד כי סירב לחתום על המסמכים בנוסחם המקורי, מאחר שכללו סעיף המנוגד לאמור בהסכם.

     

16. עוד טוען המנהל המיוחד כי המשיב 1 הוא שותפו העסקי של בנו של החייב, כך שידע היטב אודות העובדה שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל במועד חתימת ההסכם, על כל המשתמע מכך.

     

17. ביחס לטענה כי המנהל המיוחד גרם לעיכוב נוסף בדרישתו לערוך תיקון נוסף במסמכי המשכנתא, טוען המנהל המיוחד כי מדובר בעיכוב של 4 ימים בלבד בחתימה על המסמכים. כמו כן, דוחה המנהל המיוחד את שאר טענותיהם של המשיבים כלפיו וטוען כי כל העיכובים שחלו בנוגע לעסקה, נגרמו כתוצאה ממחדליהם של המשיבים.

     

    דיון והכרעה

18. לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

     

19. הסוגיה העומדת להכרעה במקרה שלפנינו, היא האם המשיבים אכן הפרו את ההסכם באופן המזכה את המנהל המיוחד בתשלום הפיצוי המוסכם.

     

    סעיף 13.4 להסכם קובע כי:

     

    "בכפוף לאמור לעיל, איחור בביצוע מי מהתשלומים או במסירת החזקה העולה 21 יום מיום מביצוע (הטעויות במקור, ח.ב) התחייבות מי מצדדים ייחשב הפרה יסודית של הסכם זה ויחייב את הצד המפר לשלם לצד השני סכום פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש בסך של 220,000 ש"ח (מאתיים ועשרים אלף ש"ח), וכל זאת מבלי לגרוע מכל סעד אחר לפי הסכם זה ו/או על פי דין".

    ההסכם אושר על ידי בית המשפט בדיון ביום 31.3.2014, תוך שנקבעו מועדים מפורטים לביצוע תשלום יתרת התמורה.

     

20. אין חולק, כי המשיבים לא שילמו את התשלומים החלים עליהם במועד שנקבע בהחלטה מיום 31.3.2014 וכי בפועל הועברו התשלומים באיחור העולה על 21 יום. ראשית, המשיבים לא עמדו בהתחייבותם להעביר תשלום בסך של 1,500,000 ש"ח עד ליום 15.5.2014. תשלום זה הועבר רק ביום 19.10.2014, לא לפני שביום 1.7.2014 הגיש המנהל המיוחד בקשה לבטל את ההסכם מחמת הפרתו בידי המשיבים ולא לפני שנערך ביום 17.9.2014 דיון בבית המשפט במסגרתו נעשה ניסיון למצוא מתווה שיאפשר את קיומו של ההסכם. שנית, המשיבים איחרו פעמיים בביצוע התשלום החודשי הנוסף בסך של 8,200 ₪, בכך שבמקום לשלמו ביום 1.6.2014 וביום 1.7.2014, שילמו את התשלומים הללו רק ביום 16.7.2014.

     

21. איחורים אלה בביצוע התשלומים מהווים הפרה יסודית של ההסכם, ולא מצאתי שניתן לייחס למנהל המיוחד אחריות או תרומה של ממש לפיגור בתשלומים. לוחות הזמנים מדברים בעד עצמם. הפעם הראשונה שבה העבירו המשיבים למנהל המיוחד את כתב ההתחייבות הנדרש לצורך קבלת משכנתא, לשם חתימה עליו, היתה ביום 26.5.2014 (ראה ס' 12.5 לתגובת המשיבים). ברם, המועד האחרון לתשלום הסך של 1,500,000 ₪ כבר חלף ביום 15.5.2014, ומכאן שכבר במועד זה היו מצויים המשיבים בפיגור, שכולו נזקף לחובתם.

     

22. יתר על כן, בדין דרש המנהל המיוחד לתקן את מסמך ההתחייבות, שכן הוראותיו נגדו את ההסכם. כך, בעוד שבהסכם נקבע כי האחריות להעברת הבעלות בנכס על שמם של המשיבים מוטלת על המשיבים, הרי שבכתב ההתחייבות נדרש המנהל המיוחד לקבל על עצמו ולהתחייב כלפי הבנק שהוא יבצע את העברת הבעלות כאמור. והנה, כתב התחייבות מתוקן הועבר למנהל המיוחד לחתימתו רק ביום 20.7.2014 (ראה ס' 12.15 לתגובת המשיבים). ודוק: ההסכם קובע כי איחור בתשלום התמורה העולה על 21 יום, מזכה את המוכרים בתשלום פיצוי מוסכם. הואיל והמועד לתשלום הסך של 1,500,000 ₪ חלף ביום 15.5.2014, הרי שבחלוף 21 יום נוספים, קרי, החל מיום 5.6.2014, הפך האיחור בתשלום להפרה יסודית המזכה את המנהל המיוחד בתשלום הפיצוי המוסכם. אמור מעתה, כתב ההתחייבות המתוקן הועבר למנהל המיוחד כחודש וחצי לאחר שכבר נוצרה הפרה יסודית של ההסכם המזכה אותו בפיצוי המוסכם.

     

23. אכן, המשיבים טוענים כי המנהל המיוחד התרשל בכך שהיו לו הסתייגויות נוספות מנוסח ההתחייבות שלא הועלו כבר ביום 26.5.2014 כאשר הטופס הוצג לו לראשונה, אלא שמדובר בטענה שאינה מועילה למשיבים, שכן אף אם אקבל אותה כפשוטה, אין חולק על כך שנוסח ההתחייבות תוקן בשנית לפי דרישתו של המנהל המיוחד וביום 24.7.2014 הוא כבר חתם עליו. משמע, לכל היותר ניתן לייחס למנהל המיוחד עיכוב של ארבעה ימים בהשגת המשכנתא (פרק הזמן שחלף בין יום 20.7.2014 לבין יום 24.7.2014, הוא המועד בו חתם המנהל המיוחד על הטופס המתוקן בשנית).

     

24. גם טענותיהם של המשיבים בדבר טעות של המנהל המיוחד באופן בו מילא את טופס ההתחייבות, אינן מועילות להם. אף אם אניח לטובתם כי היתה טעות כאמור (והמנהל המיוחד עומד בתוקף על טענתו שלא חלה מצידו כל טעות כזו), הרי שרק ביום 11.8.2014 הם גילו עובדה זו, וכבר ביום 20.8.2014 תוקן הטופס. מכאן שלכל היותר ניתן לייחס למנהל המיוחד אחריות בגין תשעה ימי עיכוב (החל מיום 11.8.2014 וכלה ביום 20.8.2014). בפועל, התשלום בסך של 1,500,000 ₪ בוצע רק ביום 19.10.2014, משמע, כארבעה וחצי חודשים לאחר שהתגבשה זכאותו של המנהל המיוחד לקבלת פיצוי מוסכם. אם נפחית מתקופה זו ארבעה ימי פיגור שהמשיבים מבקשים לייחס למנהל המיוחד (פרק הזמן שחלף בין יום 20.7.2014 לבין יום 24.7.2014) ועוד תשעה ימי פיגור נוספים (החל מיום 11.8.2014 וכלה ביום 20.8.2014), עדיין נותר פיגור של ארבעה חודשים תמימים, שלא ניתן בשום צורה ואופן לייחס למנהל המיוחד.

     

25. יצויין כי בדין ביקש המנהל המיוחד כבר ביום 1.7.2014 סעדים מבית המשפט בגין הפרתו היסודית של ההסכם על ידי המשיבים, שכן ההפרה היסודית התגבשה עוד קודם לכן, וככל שבקשה זו כשלעצמה גרמה לעיכוב נוסף בתשלום התמורה, אין מקום לזקוף זאת לחובתו של המנהל המיוחד.

     

26. הפרה יסודית נוספת של ההסכם היא בכך שבמקום לשלם את התשלום החודשי בסך של 8,200 ₪ ביום 1.6.2014, הוא שולם בידי המשיבים רק ביום 16.7.2014, כאשר הפיגור הפך להפרה יסודית בחלוף 21 יום מהמועד שנקבע לתשלום, קרי, החל מיום 22.6.2014.

     

27. אכן, הואיל ועסקינן בעסקה עם פושט רגל שענייניו מנוהלים על ידי מנהל מיוחד, והואיל והמשיבים נדרשו למימון הרכישה באמצעות הלוואת משכנתא, היתה מורכבות מסויימת בביצוע העסקה, אלא שאין בכך כדי להצדיק את משך הפיגור, שכן הצורך בנטילת משכנתא היה ידוע למשיבים מראש כאשר התחייבו לשלם את יתרת התמורה תוך 45 יום. זאת ועוד, אחריות חוזית היא ככלל אחריות מוחלטת:

    " ... הגדרת המונח "הפרה" בחוק התרופות אינה מותנית בקיומו של יסוד נפשי של "אשם", היינו כוונה, זדון או התרשלות מצד המפר: בבואו לקבוע אם הייתה הפרה, אין הדין שואל מה היה מצבו הנפשי של המפר. גבריאלה שלו מסבירה כי גישתו העקרונית של החוק היא כי, בכפיפות לעקרון תום הלב, הפרה אינה טעונה יסוד נפשי כלשהו. האחריות החוזית היא אחריות מוחלטת, בלא קשר לכוונתו הרעה או הטובה של המפר (שלו – דיני חוזים, לעיל, בעמ' 465; דניאל פרידמן "רמת האחריות החוזית" פרידמן דניאל ונילי כהן חוזים כרך ג' 385 (2003) (להלן: פרידמן – רמת האחריות החוזית)). הלכה זו עלתה באין ספור פסקי דין (ר' למשל את ע"א 7211/96 Sicar S.P.A נ' צ.מ.ל. ציוד מתקדם לבנייה בע"מ, פ"ד נב(4) 259, 265-264 (1998))."

     

    ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן ו-33 אח' (פורסם בנבו, 10.09.2009). ראה גם רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו , פ"ד מח (4) 70, 76 (פורסם בנבו, 18.08.1994).

     

    ברוח זו נפסק:

    "כידוע, אחריות חוזית בגין הפרת חוזה היא אחריות מוחלטת, והמפר חב בגינה גם אם לא נפל אשם בהתנהגותו: "כאמור, נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר או בנסיבות אחרות." (ע"א 3912/90 EXIMIN S.A. נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פ"ד מז(4), 64 ,עמ' 81-82)."האחריות שנוטל על עצמו המתקשר בחוזה היא אחריות מוחלטת, בכפוף לדיני הסיכול שאין עניינם לכאן." (ע"א 458/93 אלכסנדר פרטין ואח' נ' וילי סלומון ו-2 אח' פ"ד מז(5), 537 ,עמ' 541-542)."

     

    ה"פ (ת.א) 60089-01-12 ציון חגולי נ' בניני בנק בע"מ (פורסם בנבו, 15.04.2013).

     

    מכאן שאף אם אניח לטובתם של המשיבים, שהפיגור בתשלומים לא היה באשמתם אלא נבע מקושי אובייקטיבי בהשגת המשכנתא, אין בכך כדי לפטור אותם מאחריותם החוזית בגין ההפרה.

     

28. הפיגור בביצוע התשלומים מהווה הפרה יסודית המזכה את המנהל המיוחד בפיצוי מוסכם. גם אם לא נחמיר עם המשיבים בנוגע לפיגור בתשלום הסך של 8,200 ₪, לא כך הם פני הדברים ביחס לפיגור הממושך הרבה יותר ביחס לסכום של 1,500,000 ₪, מה גם שמדובר בסכום נכבד ביותר, המהווה חלק עיקרי מן התמורה שנקבעה בהסכם (התמורה הכוללת עמדה על 2,200,000 ₪, כך שעסקינן בקרוב ל- 75% מסכום העסקה). לא ניתן להתייחס לפיגור כזה כאילו מדובר בענין טכני בלבד.

     

29. יחד עם זאת, חרף העובדה שעסקינן בהפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם בסך של 220,000 ש"ח, יש ליתן את הדעת על כך שהמוכר לפי הסכם לא היה החייב לבדו, אלא גם רעייתו. המנהל המיוחד מונה לתפקידו אך ורק ביחס לנכסי החייב, ולא ביחס לנכסיה של רעייתו, שאיננה מצויה בהליך של פשיטת רגל. הבקשה לתשלום פיצוי מוסכם הוגשה על ידי המנהל המיוחד, ולא על ידי רעיית החייב. על כן, שורת הצדק מחייבת שהפיצוי המוסכם שישולם למנהל המיוחד יעמוד על מחצית הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, קרי, על סך של 110,000 ₪ בלבד במקום 220,000 ₪.

     

30. לא מצאתי ממש בבקשת המשיבים להשית על המנהל המיוחד פיצוי בסך 200,000 ₪, מה גם שלא ברור כלל ועיקר כיצד חושב סכום זה ומהם הנזקים שנגרמו כביכול למשיבים.

     

31. אשר על כן, המשיבים ישלמו לקופת הפש"ר פיצוי מוסכם בסך של 110,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.2014 (המועד בו ביקש המנהל המיוחד לראשונה את תשלום הפיצוי המוסכם). כמו כן, ישלמו למנהל המיוחד את הוצאות הבקשה בסך של 11,800 ₪.

     

32. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

     

    ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ה, 20 יוני 2015, בהעדר הצדדים.