קשישה נותרה סיעודית אחרי ניתוח להסרת גידול במוח. ביהמ"ש אמנם לא מצא רשלנות רפואית אבל עיון מעמיק בטופס ההסכמה עליו הוחתמה הקשישה לפני הניתוח לא הותיר ספקות: לא הוסבר לקשישה דבר לגבי סיכוניו האדירים.
בית משפט השלום בחיפה פסק פיצויים של כ-70 אלף שקל לקשישה שעברה ניתוח להסרת גידול מוחי בבית החולים רמב"ם שבחיפה, ולאחריו הפכה לסיעודית. הפיצוי נפסק על פגיעה באוטונומיה, כלומר, על כך שהצוות הרפואי לא נתן למטופלת הסברים מספקים על הניתוח והסיכונים הגדולים שהתלוו אליו – והתממשו לבסוף.
הקשישה (84) נפגעה מוחית והפכה עיוורת לחלוטין ממש בסמוך לניתוח שעברה בשנת 2008. בתביעה שבנה הגיש בשמה כ-4 שנים לאחר מכן נגד משרד הבריאות – בעליו של בית החולים – נטען לרשלנות רפואית בניתוח ולפגיעה באוטונומיה.
לאחר שהתקיים הליך הוכחות הוחלט לדחות את עילת הרשלנות הרפואית, ועל כן פסק הדין של השופטת נסרין עדוי-ח'דר עסק בסוגיית הפגיעה באוטונומיה בלבד.
בהקשר זה נטען בתביעה בין היתר כי הסכמת התובעת לניתוח לא ניתנה באופן מושכל כיוון שהצוות הרפואי לא גילה לה דבר לגבי הסיכונים והסיכויים של הניתוח, תופעות הלוואי אל מול התועלת הצפויה לה, ומידע על קיומם של טיפולים חלופיים.
התביעה הפנתה לכך שטופס ההסכמה שהתובעת הוחתמה עליו נוסח בתמציתיות ואינו כולל את הפירוט המתחייב מכוח חוק זכויות החולה.
טענת ההגנה של משרד הבריאות הייתה כי התובעת קיבלה הסברים מלאים מהרופאים במסגרת הביקורים שלה במרפאות החוץ טרם הניתוח. כמו כן נטען כי חתימתה על טופס ההסכמה מעידה על כך שניתנו לה הסברים נוספים גם לפני הניתוח עצמו. הרופאים שהעידו מטעם בית החולים אישרו טענות אלה ואמרו כי הוסבר לתובעת שמדובר בניתוח גדול עם סיבוכים אפשריים.
"אף לא חצי מילה"
אך השופטת עדוי-ח'דר דחתה עדויות אלה, שנשענו בעיקר על זכרונם של הרופאים ולא נתמכו בשום מסמך כתוב המעיד על כך שניתן לתובעת מלוא המידע הדרוש לה לצורך מתן הסכמה מושכלת לניתוח.
למעשה, השופטת מצאה כי טופס ההסכמה עליו הוחתמה התובעת הוא טופס לאקוני ופגום. "עיינתי עיין היטב בטופס", כתבה, "ולא מצאתי בו מילה, אף לא חצי מילה, לא בנושא הסיכונים הספציפיים הטמונים בניתוח, לא בקשר להשלכותיו על איכות חיי התובעת ולא בכל עניין אחר".
טופס זה, הבהירה השופטת, אינו עונה על דרישות החוק. "כשהמחוקק דרש הסכמת המנותח בכתב, הוא התכוון לכך כי אותו 'כתב' ילמד מעצמו הוא, ולא בסיועה של עדות בעל פה, על תוכנה של ההסכמה", כתבה. "אחרת, מטרת החוק תסוכל, ודין תביעותיהם של מטופלים כדוגמת התובעת, שהפכו לדמנטים או שכשרותם להעיד נשללה מכל סיבה אחרת בשל הטיפול, נחרץ מראש לכישלון אך ורק על יסוד חתימתם על טופס המנוסח כאמור".
השופטת אף דחתה את טענת המדינה כאילו התובעת נחשפה למידע בשלב הביקורים במרפאות החוץ, בעיקר משום שהם נערכו קודם להחלטה לנתח.
בסיכומו של עניין השופטת קבעה כי בית החולים פגע באוטונומיה של התובעת וחייבה את המדינה בפיצוי של 60 אלף שקל. סכום זה לקח בחשבון את העובדה שמדובר היה בניתוח בחירה מסוכן שסיכוניו התגשמו, ולצד זאת את החובה לפסוק פיצויים מאוזנים בעילה שקשה להוכיח בה את הנזק. לסכום זה הצטרף גם שכר טרחת עורך דין של 10,500 שקל.
עו"ד אורן גוטרמן
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין