מאז ביטול עילת התביעה "חיים בעוולה" נוצרה אי-בהירות לגבי אפשרויות התביעה של ילדים והורים שלא הספיקו לתבוע פיצוי על רשלנות רפואית טרם ביטולה. העליון קבע מספר "הוראות מעבר" שכעת בתי המשפט מיישמים אותן.
ביהמ"ש המחוזי בלוד דחה בקשה של קופ"ח מאוחדת ורופא מטעמה לסלק על הסף תביעתו של נער בן 17 שהוגשה בעילת "חיים בעוולה" – שמשמעותה הטענה כי עדיף היה לו לא נולד כלל – בטענה שהנער איחר את המועד בהתחשב בהלכה שביטלה את האפשרות לתבוע בעילה זו ובהוראות המעבר שנפסקו לאחריה.
בשביל להסביר את הבסיס לבקשה יש לחזור לשנת 2012. באותה שנה ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון, הידוע בשם "הלכת המר". בפסק דין זה נקבע שאין להכיר עוד בעילת "חיים בעוולה" שמגיש הילד, ובמקרים שבהם נולד ילד הסובל ממומים שניתן היה לאבחן במהלך ההריון, התביעה הראויה היא תביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה".
פסק דין זה יצר בין היתר קושי בשאלת ההתיישנות הרטרואקטיבית של תביעות "חיים בעוולה", שהרי תביעתם של הורים ליילוד מתיישנת כעבור 7 שנים, בעוד שתביעותיהם של יילודים מתיישנת 7 שנים לאחר הגיעם לבגרות – כלומר כעבור 25 שנה.
כתוצאה מבעייתיות זו, וכדי שלא לפגוע בהורים ובילד, במהלך השנים ניתנו מספר פסקי דין שקבעו "הוראות מעבר" שונות לגבי האפשרות להמשיך לתבוע בעילת "החיים בעוולה" כשתביעות ההורים כבר התיישנו.
בהתאם לכך, ביולי 2015 הגיש נער בן 14 תביעת "חיים בעוולה" נגד משרד הבריאות, בה טען לרשלנות במעקב ההריון שבסיומו נולד כשהוא סובל מתסמונת גנטית המתבטאת בין השאר בפיגור שכלי ופגיעה קשה במערכת השתן.
את תביעתו הגיש בהתאם לפסק דין "הסהר האדום" שהאריך את המועד להגשת תביעות כאלה עד אוגוסט 2015, במקרים שתביעת ההורים התיישנה בעת מתן הלכת "המר".
במרץ 2017, השופטת בלהה טולקובסקי הסכימה לבקשת הצדדים לצרף את קופ"ח מאוחדת והרופא המטפל כנתבעים – והשניים הגישו בתגובה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענהשבמועד הגשת כתב התביעה המתוקן, התובע כבר לא יכול היה להגיש תביעה של "חיים בעוולה", שהרי אוגוסט 2015 כבר חלף.
אולם התובע הפנה לפסק דין נוסף של ביהמ"ש העליון ("מכבי") שבו ניתנה בחלק מהמקרים הזדמנות נוספת להגשת תביעת חיים בעוולה, עד סוף שנת 2017.
מנגד, הנתבעים הנוספים טענו כי פסק דין "מכבי" אינו חל על התובע, שכן שם דובר על מקרים שבהם תביעות הוריהם התיישנו בתקופה של למעלה משנה לאחר פרסום הלכת המר. במקרה שלו תביעת ההורים התיישנה ב-2008 – עוד לפני פסק הדין בעניין המר.
כלל אחיד
אולם השופטת טולקובסקי הציגה את הדעות השונות שהובעו בפסק דין "מכבי", וסברה שבדעת הרוב, פסיקה זו הציבה כלל אחיד שלפיו במקרים שתביעת ההורים התיישנה עד אוגוסט 2015, היילוד יוכל להגיש תביעה של "חיים בעוולה" עד סוף שנת 2017.
מסקנה זו התבססה על ניסוחו הכללי של השופט ניל הנדל, שלא נכנס לאבחנות בין קבוצות שונות כגון הורים שתביעתם התיישנה לאחר שחלפה שנה מפסק דין המר לעומת קבוצות אחרות.
בתוך כך השופטת הזכירה שאותם שיקולים שהובעו בפסיקות הקודמות – מתן פרק זמן סביר להתארגנות לאחר ביטול ההכרה בתביעה של חיים בעוולה והתחשבות במי שניזוק מטיפול רשלני – אינם מצדיקים הבחנה בין קבוצות המקרים השונות.
לפיכך נקבע כי לתובעת עומדת עילת התביעה של "חיים בעוולה" גם נגד הנתבעים הנוספים.
לקריאת ההחלטה המלאה לחצו כאן
- ב"כ המבקשים (הנתבעים הנוספים): עו"ד ש. (לבנשטיין) בר-און; משרד עוה"ד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'
- ב"כ המשיב (התובע): עו"ד רשלנות רפואית עו"ד מ. קין
- ב"כ משרד הבריאות: עו"ד ויסגלס
עו"ד יוסי טולדנו
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין