אם נישלה שני בנים מהצוואה, השופט שוכנע שזה מה שרצתה

המנוחה הורישה את הרכוש שלה לילד אחד מבין שלושה. התנגדות שהגיש הבכור נדחתה לאחר שנקבע כי גם כשהייתה כמעט עיוורת נשארה אישה דעתנית שידעה טוב מאוד מה היא רוצה ועל מה היא חותמת

אם לשלושה נפטרה לפני כשנתיים והשאירה אחריה צוואה שבה הורישה את כל הרכוש שלה לאחד הבנים שסעד אותה וסייע לה עד יום מותה. הבן הבכור שלה התנגד לצוואה, וטען שאמו הייתה עיוורת, לא ידעה על מה היא חותמת ואחיו הקטן ניצל את מצבה והשפיע עליה לערוך צוואה לטובתו בניגוד לרצונה החופשי. אלא שהשופט רן ארנון מבית המשפט למשפחה בקריית שמונה חשב אחרת. הוא שוכנע שלמרות מצבה האם הייתה אישה דעתנית וידעה היטב מה היא רוצה ועל מה היא חותמת.

האם התגרשה מבעלה הראשון ואבי שלושת בניה לפני שנים רבות, עברה לחיות בקיבוץ והתחתנה בשנית. ב-2012 היא ובעלה ערכו צוואות הדדיות שבהן הורישו את הרכוש האחד לשנייה ולאחר מותם ציוו שכל הרכוש יעבור לאחד הבנים בלבד. כעבור ארבע שנים הבעל נפטר והאם הלכה לעולמה ארבע שנים אחריו.

לאחר מותה שניים משלושת בניה הסתכסכו סביב הצוואה: הבן שזכה ביקש לקיים אותה ואילו אחיו הבכור התנגד. הוא טען שהצוואה פגומה משום שאמו הייתה עיוורת לחלוטין ולא ידעה על מה היא חותמת, ואחיו ניצל את התלות שלה בו כדי להשתלט על נכסיה ולגרום לה לערוך צוואה לטובתו.

כולם התרשמו

אלא שהראיות והעדויות שהוצגו בתיק שכנעו את השופט שהצוואה משקפת את רצון האם המנוחה ללא כל ספק.

הוא ציין כי אמנם המנוחה הייתה כבדת ראייה אך לא עיוורת לחלוטין. כמו כן, מהליך אפוטרופסות שהתקיים בעניינה כ-4 שנים לאחר הצוואה עלה שהייתה דעתנית, עצמאית וידעה בדיוק מה היא רוצה.

השופט אף לא שוכנע שהייתה כאן השפעה לא הוגנת תוך שציין כי המתנגד לא גיבה את הטיעון הזה בשום ראיה שמעידה שהמנוחה הייתה מנותקת מהסביבה ונתונה להשפעה.

השופט התרשם שהבן הצעיר אכן היה קרוב לאמו, טיפל בה ובאביו החורג עד יום מותם ודאג לכל מחסורם. אלא שזה לא אומר שהוא השפיע עליה לעשות משהו בניגוד לרצונה. נהפוך הוא, לאורך השנים האם הביעה שביעות רצון מהטיפול שלו בה והייתה אפילו מעוניינת שישמש לה כאפוטרופוס. במסגרת הליך האפוטרופסות, הדגיש השופט, אחיו הבכור – שלא היה מעורב בטיפול באם ומיעט לבקר אותה –  לא התנגד לכך, לא העלה כל טענה על ניצול או השפעה לרעה אלא תמך במינוי שלו.

השופט הדגיש כי האם הייתה כשירה עד יומה האחרון ומהראיות עלה בבירור שידעה להביע את רצונה. "כל מי שבא במגע עם המנוחה... התרשמו רושם רב מצלילות דעתה, מאיתנות דעתה ומיכולתה המרשימה להביע את רצונה באופן מובהק", כתב.

לפיכך, השופט קבע כי המנוחה הייתה כשירה לחלוטין לערוך צוואה למרות קשיי הראייה שלה וידעה להביע את הרצון שלה ללא כל השפעה מצד אף אחד. בהתאם לכך, ההתנגדות לצוואה נדחתה והשופט הורה על קיומה וחייב את המתנגד בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקלים.

• ב"כ התובע (מבקש קיום הצוואה): עו"ד חיים זגורי
• ב"כ הנתבע (המתנגד): גיל מור, עורך דין צוואות 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין