התנגדות לצוואה בעדים שהותירה אחריה המנוחה

בלב התובענה שבפניי שאלת תוקפה של צוואה בעדים מיום 15/12/12 שהותירה אחריה הגב' המנוחה מ' ק' ז"ל (להלן גם: "המנוחה"). הבקשה לקיום צוואת המנוחה וההתנגדות לה הועברו אליי על ידי כבוד הרשמת לענייני ירושה בנצרת.

בהתאם להוראות תקנה 21 לתקנות הירושה, תשנ"ח 1998, מבקש קיום הצוואה, הבן מ', ייקרא להלן התובע, והמתנגד לצוואה, הבן א' – ייקרא להלן הנתבע.

המחלוקת נטושה בין שניים מתוך שלושת ילדי המנוחה, שכן המנוחה ציוותה את כל רכושה לבן מ' והדירה מצוואתה את שני בניה הנוספים.

את ההתנגדות הגיש הבן א', שטען טענות שונות בעטיין יש לפסול את הצוואה, לרבות, טענות ביחס לכשרותה המשפטית של המנוחה לצוות וכן טענה כי החתימה על הצוואה איננה של המנוחה (טענת זיוף); לאחר הדיון הראשון, זנח המתנגד את טענות הזיוף וטענות חוסר כשרות משפטית והתמקד בשתי טענות עיקריות – בצוואה נפל פגם מהותי שלא ניתן לתיקון, שכן, צוואתה של המנוחה שהייתה כבדת ראייה, ואף נטען כי הייתה עיוורת לחלוטין, לא הוקראה לה והיא לא ידעה מה תוכנה; וכן כי המנוחה הייתה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובע.

הצדדים ורקע רלוונטי:

1. המנוחה הלכה לעולמה ביום 14/07/2020 בהיותה אלמנה, והותירה אחריה שלושה בנים: מ' – מבקש קיום הצוואה, א'– בנה הבכור והמתנגד לקיום הצוואה, וג' ס'.

2. כשהיו בניה צעירים התגרשה המנוחה מאבי ילדיה, עברה להתגורר בקיבוץ ***** עם שלושת בניה ונישאה בשנית למנוח א' ק' (להלן: "המנוח"), שלו אין ילדים נוספים.

3. ביום 15/2/2012 ערכה המנוחה צוואה הדדית יחד עם בעלה המנוח, שנערכה ונחתמה במשרד עו"ד *****. הצוואה נחתמה בפני שני עדים – הגב' ק' ועורך הצוואה עוה"ד ג'.

4. יוער, כי לאחר שנפטרה הגב' ק' ב-2020, נמצאה בביתה מעטפה עליה רשום "צוואה בפני עדים", שמות המנוחים ומספרי זהותם. בתוכה, כך לטענת התובע, נמצאה רק צוואת המנוח שנערכה ביום 13/5/1993, כאשר גם בה מופיע התובע כיורש יחיד. התובע פנה למשרד עורכי הדין *****, עורכי הצוואה, בתקווה למצוא בארכיון גם העתק צוואה של המנוחה, אך כזה לא נמצא. התובע הגיש לבית המשפט תצהיר של עו"ד ק', עורך צוואת המנוח מ-1993. עו"ד ק' הצהיר כי בשנה זו שימש כיועץ משפטי של קיבוץ ******, ולבקשת הקיבוץ הוא נפגש עם חברי הקיבוץ לערוך להם צוואות בשל פתיחת חשבונות בנק לכל חבר. כן הצהיר עו"ד ק', כי רוב רובם של חברי הקיבוץ הנשואים ערכו צוואות הדדיות עם בני זוגם.

5. לטענת התובע היה מדובר בצוואות הדדיות. לאור זהות צוואת המנוח משנת 1993 לצוואתו משנת 2012, וזהות צוואות המנוח והמנוחה משנת 2012, מקיש התובע כי גם למנוחה הייתה צוואה זהה לזו של המנוח בשנת 1993. אלא שכאמור, צוואה כזאת לא נמצאה. כך שבענייננו עומדת לבחינה רק צוואת המנוחה מיום 15/12/12.