אם לארבעה הותירה מגרש – אלמנת אחד מהם ביקשה להשתלט על חצי

האלמנה נתלתה בהסכם בו העבירה האם לבנה זכויות בחצי מהמגרש. בהליך המשפטי התברר שההעברה נבעה מאילוץ תכנוני וכי רצונה האמיתי של האם היה לחלק את המגרש שווה בשווה בין ילדיה

השופטת הילה גורביץ עובדיה קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים ואלמנתו של אח נוסף נגד אלמנת האח הרביעי. הנתבעת מחזיקה בבית שבנוי על חצי ממגרש שהיה בבעלות אמם של האחים. היא טענה כי עיזבון האם כולל רק את החצי השני של המגרש אך טענתה נדחתה ונקבע כי האם ביקשה לחלק את השטח שווה בשווה. לפיכך נקבע כי שני האחים שנותרו בחיים יירשו את מחצית המגרש שנותרה, והנתבעת תשלם לאלמנת האח השלישי דמי איזון בסך 335,000 שקל עבור חלקו של בעלה המנוח.

האם הלכה לעולמה במרץ 1997 כשהיא אלמנה ואם לארבעה ילדים. שניים מהבנים נפטרו אחריה ואלמנותיהם ירשו אותם. האם החזיקה במגרש בשטח של כ-1,250 מ"ר עליו היה בנוי ביתה.

ב-1985 ביקש אחד הילדים לבנות בית במגרש של האם ונחתם הסכם בינו לבין האם ושלושת אחיו. להסכם צורפה מפת מדידה שחילקה את המגרש לארבעה חלקים שווים והוסכם על מיקומו של ¼ מהמגרש המיועד בעתיד לכל אחד מהאחים. עוד הוסכם היכן יבנה אותו בן את ביתו וכי הוא יוכל להשתמש ברבע נוסף שמיועד לאחד מאחיו שגר באותה תקופה בקיבוץ, בכפוף לתשלומי איזון בבוא העת. 

ב-1986 חתמה האם על מסמכים שבהם העבירה חצי מהזכויות במגרש, 625 מ"ר, לבנה.

על בסיס אותן הסכמות בנו הבן ואשתו בית בסמוך לבית האם, על חצי מהמגרש.

ב-1991 האם כתבה צוואה בה הורתה בין היתר כי שווי המגרש יוערך על ידי שמאי מוסמך ואם החלק שעליו נבנה הבית של הבן שווה יותר מחלקם היחסי של כל אחד מהיורשים הוא יפצה אותם.

במהלך השנים נפטר הבן שבנה את הבית ואלמנתו טענה כי עיזבון האם כולל רק חצי מגרש, לנוכח הסכם העברת הזכויות.

התובעים, שניים מהאחים ואלמנת האח הנוסף, טענו כי העברת הזכויות במחצית המגרש לבן נעשתה על מנת לאפשר קבלת היתר בנייה ולצורך זה בלבד. זאת, לאחר שהתברר כי לפי התב"ע ניתן לחלק את המגרש לשתי חלקות בלבד, ולבנות על כל חלקה בית אחד. הם הדגישו כי כוונת המנוחה הייתה לחלק את המגרש שווה בשווה.

האלמנה טענה כי העיזבון כולל זכויות רק בחצי מהמגרש, לאחר שהחצי האחר הועבר אליה ולבעלה לפי ההסכם מ-1986. 

חלוקה שווה

השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט למשפחה בחיפה קיבלה את התביעה. היא כתבה כי לפי הראיות והגיונם של הדברים העברת הזכויות בחצי מהמגרש נועדה לאפשר מתן היתר בנייה ולא העברת זכויות קניין בפועל.

כך בין היתר, מהוראות הצוואה עולה כי המנוחה סברה שהיא בעלת הזכויות בכל המגרש וכי הוא יחולק לפי הסכם השימוש. זאת ועוד, מטענות הנתבעת עצמה עולה כי כוונת הצדדים והמנוחה מלכחתחילה הייתה חלוקה שווה ל-4 חלקים של המגרש. 

בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לאלמנת הבן הנוסף (שעל שטחו נבנה הבית) 335,000 שקל כדמי איזון. עוד הובהר כי שני האחים האחרים זכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלקה השנייה בחלקים שווים.

הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 4,000 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק 9552-10-18

• ב"כ התובעים: עו"ד רון ברנט
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עדי קפלן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין