ביהמ"ש קבע שמגעי הבעל עם חברות שונות שהניבו לו הכנסות אדירות החלו עוד בתקופת הנישואים, כך שלאישה מגיע חלק נכבד מהפירות. בנוסף נפסקו לה מזונות אישה גבוהים
דרמה נרשמה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב. איש עסקים שהפיק הכנסות אסטרונומיות כתוצאה מהסכמים מסחריים שכרת עם חברות שונות, חויב לחלוק אותן עם אשתו לשעבר – וזאת אף שההכנסות התקבלו בתקופה שלאחר פרידתם. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שישנה זיקה בין ההכנסות לבין ההסכמים, שנכרתו עוד לפני הפרידה, באופן שהופך את אותן לפירות של נכסים ברי איזון. בנוסף, הבעל חויב לשלם לתובעת מזונות אישה בסך כ-21,768 שקל בחודש על פני כשלוש שנים.
הצדדים הם בני זוג לשעבר והורים לשניים, אשר היו נשואים זה לזו במשך 25 שנה. הבעל, איש עסקים ממולח ומתוחכם, פיתח במהלך הנישואים קשרים עסקיים ענפים, נחל הצלחות עסקיות רבות וניהל עסקים חובקי עולם.
בשנת 2013 הוא היה מעורב בהתקשרות עסקית עם חברה מתחום הסייבר. במסגרת זו הוא חתם על שורת הסכמים עם החברה, וכפועל יוצא עם חברות נוספות. בגין הסכמים אלו התקבלו אצלו בהמשך הכנסות של עשרות מיליוני דולרים. בין לבין, היחסים עם אשתו התערערו וזו הגישה נגדו את התביעה לבית המשפט, בענייני רכוש ומזונות. חודש לאחר מכן, בינואר 2014, הוא עזב את הבית.
לטענת האישה, הכנסותיו האדירות של בעלה לשעבר, אשר התקבלו אצלו אחרי מועד הפרידה, מקורן בהסכמים שחתם כשעוד היה נשוי לה. לשיטתה מדובר בפירות המאמץ המשותף שהשקיעו הצדדים במהלך חייהם המשותפים, כך שהיא זכאית למחציתם.
עוד טענה התובעת שמגיעים לה דמי מזונות אישה עבור התקופה שמהגשת התביעה ועד לסידור הגט.
מנגד טען הבעל שאין לשתף את התובעת בהכנסותיו שהופקו אחרי מועד הפרידה. לטענתו מדובר בסכומי כסף שקיבל אחרי עבודה מאומצת ומתמשכת מצדו, לרבות סיכון חייו. אשר לתביעת המזונות טען הבעל, בלקוניות, שהתובעת אינה זכאית למזונותיה.
פערי הכנסות אדירים
תחילה קבעה השופטת שביט פינקלשטיין כי מועד הקרע בין הצדדים הינו ינואר 2014 – החודש בו עזב הנתבע את הבית. בנסיבות אלה עלתה השאלה האם האישה זכאית להכנסות הבעל שהופקו כשנתיים אחרי הפרידה, אך מקורן עוד בתקופת הנישואים.
השופטת השיבה על כך בחיוב: "מקום שבו יסודות הזכות נטועים בתקופת הנישואין ואילו הבשלת מלוא הזכות היא בעתיד לבוא, יש הצדק לשקלל את שווי הזכות גם מעבר למועד הקובע לצורך הגשמת מלוא הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה שכן בפוטנציאל זה באה לידי ביטוי גם תרומתו של בן הזוג השני במהלך הנישואין".
לצד זאת קבעה השופטת שלא ניתן להתעלם מהעבודה המאומצת שהשקיע הבעל בהכנסותיו, כך שיש להכיר בשיתופיות חלקית בלבד של האישה בהן, בשיעור 35%, מסכום ההכנסות הכולל של הנתבע בסך כ-16.5 מיליון דולר.
אשר לסוגיית המזונות קבעה השופטת שהתובעת זכאית למזונותיה עד למועד סידור הגט, משטענותיה לא נסתרו על ידי הנתבע. היא ציינה כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר והוכחו פערי הכנסות אדירים ביניהם, אשר מצדיקים לחייב את הנתבע במזונות ומדור בסך 21,768 שקל לחודש עבור התקופה שממועד הגשת התביעה, דצמבר 2013, ועד מתן הגט בנובמבר 2016.
לסיום חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך 350,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רפי כריסטוף ועו"ד נעמי שטיינפלד
- ב"כ הנתבע: עו"ד שמואל מורן
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 26703-12-13
עו"ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין