על רקע חקירה שניהלה נגדו הרשות לניירות ערך, הקליט סוכן משטרתי את האיש בשיחה שנשמעה כמו כוונת רצח. הוא שוחרר לאחר ארבעה ימי מעצר, אך לטענתו מאז הוא סובל מפוסט טראומה, סוכרת ונזק כלכלי.
בשנת 2005 ניהלה הרשות לניירות ערך חקירה – שכללה מספר ימי מעצר – נגד מנהל תיקי השקעות ויועץ למסחר בניירות ערך. האיש הורשע בשנת 2010 במספר עבירות ונגזרו עליו עשרה חודשי מאסר וקנס כספי.
לייעוץ בתביעות נזיקין:
פנה ל- עו"ד לדיני נזיקין
חמישה חודשים לאחר המעצר הראשון, עצרה המשטרה את האיש פעם נוספת, הפעם בחשד שהוא מעוניין לפגוע בעיתונאי שכתב עליו ביקורת. החשד התבסס על הקלטתו בידי סוכן משטרתי, בה ביקש מהסוכן "לנטרל" עיתונאי מסוים. בימ"ש השלום האריך את המעצר והאיש שוחרר כעבור ימים אחדים לביתו בתנאים מגבילים. חודשיים לאחר מכן התיק נסגר מחוסר אשמה.
בסוף 2008 פנה האיש לקבלת טיפול נפשי והתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, ובשנת 2011, במהלך ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בתיק הראשון, הוא אושפז במחלקת לבריאות הנפש על רקע קשיי הסתגלות לתנאי המאסר.
איש העסקים הגיש בביהמ"ש המחוזי תביעה לפיצויים נגד משטרת ישראל. הוא טען כי מעצרו השני – שהיה רשלני והתבסס על מידע לא מהימן שנמסר על ידי סוכן "מדיח" – גרם להתדרדרותו הנפשית והבריאותית ולפגיעה בעסקיו. המעצר בגין כוונת רצח, שפורסם בתקשורת ביוזמת המשטרה, הסב לו השפלה ובושה וקשר אותו לגורמי פשיעה. טענותיו בדבר מצבו הנפשי והבריאותי נתמכו בחוות דעת מומחים.
ביהמ"ש המחוזי, שהזכיר שהתובע היה מעורב במעשים פליליים אחרים גם כך, כולל הטרדות מיניות, דחה את תביעתו וחייב אותו בהוצאות המשטרה ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
אבל איש העסקים לא ויתר וערער על פסק הדין לביהמ"ש העליון. הוא הדגיש כי חקירתו במהלך המעצר השני הייתה דלה ביותר, וסגירת התיק מחוסר אשמה תוך זמן קצר מעידה שמעצרו היה חסר בסיס. המערער הפנה לחוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי התאושש יפה מהמעצר הראשון, וטען כי דווקא האשמתו הלא מבוססת בקשר עם גורמים עבריינים בכוונת רצח היא שהביאה להידרדרותו, ולא ניתן להשוותה לכל אישום אחר.
המדינה טענה כי לא התרשלה וכי התנהלות המשטרה לא חרגה מנורמת הזהירות הנדרשת והייתה סבירה בנסיבות, בשים לב למידע שעלה מהקלטת השיחה של המערער עם הסוכן. לשיטתה ביהמ"ש המחוזי קבע בצדק כי לא הוכח קשר סיבתי בין המעצר השני לנזקיו של המערער. לדבריה, סביר יותר שנזקים אלה נגרמו, אם בכלל, על רקע מעצרו הראשון שהסתיים, כאמור, בהרשעה.
המשטרה לא נהנית מפטור
השופטת דפנה ברק-ארז הדגישה כי "...המשטרה אינה נהנית מפטור גורף בכל הנוגע להתנהלות רשלנית בחקירה..." והוסיפה כי אין ספק שהמערער חווה תחושות כנות של פגיעה ועלבון מבחינה סובייקטיבית. עם זאת השופטת קבעה, כי במקרה זה לא הוכחו מחדלים רשלניים של ממש, והרי לא כל טעות שנעשתה ב"זמן אמת" היא התרשלות.
לבסוף קבעה השופטת, כי טענותיו הקשות של המערער נגד המשטרה לא הוכחו והוא כשל בהוכחת קשר סיבתי בין מעצרו לבין הדרדרותו הנפשית, הגופנית והכלכלית.
השופטות אסתר חיות וענת ברון הסכימו עם פסק הדין, כך שהערעור נדחה אך ללא צו להוצאות.
- ב"כ המדינה: עו"ד יעל בלונדהיים
* עו"ד אלדד אוחיון עוסק בדיני נזיקין ומשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין