עמידר שללה מזכאית לדיור ציבורי את הזכות לרכוש את הדירה שהוקצתה לה, לאחר שהועברה להוסטל בעקבות בעיה נפשית קשה. בית המשפט הבהיר לעמידר שאינה רשאית לשלול זכאות מהאישה שמתכוונת להשתקם ולחזור לביתה.
האישה, המתגוררת בדיור הציבורי למעלה מ-30 שנים, מתגוררת החל משנת 2001 בדירה שהוקצתה לה על ידי עמידר בבאר שבע.
בשנה שעברה הגישה האישה בקשה לרכישת הדירה בהתאם לחוק הדיור הציבורי, שילמה את דמי השמאות והוציאה תעודת זכאות.
לשאלות בענייני מקרקעין:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
אלא שעמידר החליטה לבטל את בקשתה, בטענה שמזה למעלה מעשור, האישה אינה מתגוררת בדירה באופן רצוף. עמידר טענה שהדירה אינה מאוכלסת ומצויה בהליכי שיפוץ, ולמעשה מי שמתכוון לחיות בה הוא בנה של הזכאית.
האישה הסבירה כי נאלצה לעבור להוסטל לפגועי נפש בעקבות החמרה במצבה הנפשי, אך ביקשה לאפשר לה לרכוש את הדירה בכל זאת, כיוון שהיא מתכוונת לחזור אליה לאחר השיקום, ומעבר לכך, היא שוהה בה בסופי שבוע ובחגים.
העניין הגיע לוועדה הבינמשרדית של עמידר ומשרד השיכון, שהחליטו לדחות את עמדת הזכאית, בנימוק שהיא אינה עומדת בתנאי הרכישה, מכיוון שלא הוכיחה רצף מגורים של חמש שנים בדירה הציבורית.
בתגובה, הגישה האישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים שיורה לאפשר לה לרכוש את הדירה.
העותרת טענה שהעובדה שיצאה לטיפול רפואי בהוסטל אינה אומרת שעזבה את ביתה, מה גם שייתכן כי בקרוב לא תוכל להמשיך לקבל שם טיפולים.
מנגד, עמידר עמדה על סירובה, וטענה שיציאת העותרת להוסטל קטעה את רצף המגורים, ולכן היא אינה זכאית לרכוש את הדירה.
משרד השיכון הצטרף לטענת עמידר, והוסיף כי מבדיקה שערך עם ההוסטל, קיבל את הרושם שהעותרת כלל אינה אמורה להשתחרר, ושככל הנראה מדובר בפתרון דיור לשנים ארוכות. לנוכח זאת, טען המשרד כי אין לאפשר לעותרת להחזיק בשני פתרונות דיור על חשבון המדינה.
לסיכום נטען כי יש לעשות שימוש זהיר ושוויוני בדירות השייכות למאגר הדיור הציבורי, ושקבלת העתירה תפגע בזכאים אחרים.
החלטה לא סבירה
השופטת נאוה בן אור אמנם הסכימה כי יש לנהוג בזהירות בכל הנוגע להקצאת דירות הציבוריות לזכאים, ואולם זה אינו המקרה המתאים לשלילת זכאות.
השופטת קבעה כי היעדרות העותרת מהדירה לצרכי טיפול רפואי שיקומי אינה קוטעת את רצף המגורים שלה בדירה, וזאת מעבר לכך שהיא מגיעה לביתה מדי שבת ובכל חגי ישראל.
השופטת הבהירה כי בניגוד לעמדת המשרד לבינוי ושיכון, המדינה אינה נושאת בעלויות המחייה של דיירי ההוסטל, כך שיוצא שדווקא העותרת היא זו שנושאת בנטל כלכלי כפול כשהיא משלמת גם שכר דירה וגם עבור המחייה בהוסטל.
החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרת, קבעה השופטת, נצמדה ללשון החוק מבלי להתחשב בנסיבותיה המיוחדות של העותרת, ולכן מדובר בהחלטה לא סבירה.
"איני סבורה כי חזרתה של העותרת לביתה באופן מלא היא בגדר משאלת לב בלבד, ורואה היא בדירה הציבורית את ביתה, ובצדק" כתבה השופטת.
לפיכך, העתירה התקבלה. עמידר ומשרד השיכון חויבו לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד אביעד בן-אולד
- ב"כ המשיבים: עו"ד אושרית מושקוביץ, עו"ד גילה אשכנזי
* עורך דין אבי הורביץ עוסק במקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין