עת"מ 24220-11-15 כ' ח' נ' עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח'

עתירה כנגד החלטת "הוועדה הבינמשרדית לחריגי מכר" שבראשות נציגי המשיבים, מ- 16.8.2015, במסגרתה נדחתה בקשת העותרת לרכישת דירה ציבורית על פי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998, מן הטעם שלא התגוררה בדירה ברציפות במשך חמש שנים.

רקע עובדתי

1. העותרת מתגוררת בדיור הציבורי למעלה מ-30 שנים. בשנת 2001 עברה להתגורר בדירה נשוא העתירה, אף היא דירה ציבורית. הדירה נמצאת בדרך מצדה 150 בבאר שבע. בשל מחלת נפש בה לקתה ולנוכח מצבה הבריאותי הקשה, שוהה העותרת בהוסטל אלונים, המהווה מסגרת שיקומית בקהילה לפגועי נפש, החל מ-9.2.2003. עם זאת, העותרת שוהה בדירתה בסופי שבוע, בחגי ישראל וכשמתאפשר לה.

2.במרץ 2015 הגישה העותרת בקשה לרכישת הדירה על פי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: חוק זכויות רכישה), שילמה את דמי השמאות והוצאה לה תעודת זכאות בהתאם.

3.בשלב בחינת הבקשה, החליטה משיבה 1 (עמידר) על ביטול הבקשה, מן הטעם שהעותרת אינה נמצאת בדירה באופן רצוף החל מ-2003. ב- 25.5.2016 התקבל מסמך חקירות אשר הוזמן על ידי עמידר, ממנו עולה כי הדירה אינה מאוכלסת ומצויה בהליכי שיפוץ כללי, וכי בתום השיפוץ בכוונת בנה של העותרת לעבור להתגורר בה (נספח ד' לכתב התשובה מטעם עמידר).

4.העותרת פנתה לעמידר בבקשה לאפשר לה להמשיך בהליך רכישת הדירה. במכתב טען עורך דינה כי ההוסטל בו מתגוררת העותרת הוא מסגרת שיקומית שתכליתה לשקמה, על מנת שתוכל לשוב ולהתגורר בביתה באופן קבוע. בנסיבות אלה, מאחר שהיא עתידה לשוב לביתה לאחר השיקום, בהתחשב בכך שהיא שוהה בו בסופי שבוע ובחגי ישראל ובשים לב לעובדה שהיא דיירת עמידר תקופה ארוכה, טען כי יש לאפשר לה לרכוש את דירתה.

5.ב- 16.8.2015 דחתה הוועדה הבינמשרדית לחריגי המכר את בקשת העותרת לרכוש את הדירה בציינה כי "אין רצף מגורים חמש שנים רצופות בדירה הציבורית באופן מלא" (נספח א' לעתירה).

מכאן העתירה.

טענות הצדדים