ע"א 1053/14 פלוני נ' משטרת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. איש עסקים נעצר על-ידי המשטרה בשל מידע שהתקבל מסוכן משטרתי באשר לכך שהוא מעוניין להזמין פגיעה בעיתונאי, והפרטים הנוגעים לרקע למעצרו אף פורסמו. לאחר ארבעה ימים הוא שוחרר, ולאחר מספר חודשים התיק נגדו נסגר מחוסר אשמה. לאחר יותר משנתיים הוא אושפז בשל הידרדרות במצבו הנפשי, והוא סובל מלקות נפשית עד היום. האם ההתדרדרות במצבו ניתנת לייחוס למעצר ולפרטים שנמסרו עליו מן המשטרה לתקשורת על-פי טענתו? באופן כללי יותר, האם הונח בסיס לתביעה שלו נגד המשטרה בגין נזקים שנגרמו לו בשל רשלנותה? אלה הן השאלות שעמדו במרכז הערעור שבפנינו.

עיקרי התשתית העובדתית

2. המערער היה מנהל תיקי השקעות ויועץ למסחר בניירות ערך, וראה הצלחה רבה בעסקיו. בשנת 2005 התנהלה נגדו חקירה של הרשות לניירות ערך, חקירה שאף כללה מעצר בן מספר ימים (להלן: המעצר הראשון). בסופו של דבר, הוגש נגדו כתב אישום בפרשה זו במהלך שנת 2006, ובשנת 2010 הוא הורשע בגדרה במספר עבירות, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל בן עשרה חודשים, בנוסף למאסר על תנאי וקנס כספי (וזאת לאחר שבערעור הוקל עונשו) (ע"פ 17054-11-10, הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ו-מ' סוקולוב). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק הדין לבית משפט זה נדחתה.

3. חמישה חודשים לאחר המעצר הראשון נעצר המערער פעם נוספת בשל החשד שהוא מעוניין לפגוע בעיתונאי שכתב עליו דברי ביקורת. מעצר זה אף הוארך בהחלטה של בית משפט השלום (להלן: המעצר השני). לאחר מספר ימים שוחרר המערער בתנאים מגבילים בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה. החשד שהוביל למעצרו של המערער התבסס על מידע שנמסר למשטרה על-ידי סוכן ונתמך בתמלול שיחה שהתקיימה בין השניים כמה חודשים קודם לכן. חודשיים לאחר שחרורו של המערער מן המעצר השני הוחלט על סגירתו של התיק האמור מחוסר אשמה.

4. בסוף שנת 2008 פנה המערער לקבלת טיפול רפואי נפשי, ואף היה מאושפז באשפוז פסיכיאטרי. יצוין כי גם במהלך ריצוי עונש המאסר שלו, בשנת 2011, אושפז המערער במרכז לבריאות הנפש בבית יעקב, הגם שלא הוגדר כסובל ממחלת נפש, וזאת בהסכמתו ועל רקע קשיי הסתגלות לתנאי המאסר.

ההליכים עד כה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

5. בשנת 2011 הגיש המערער תביעת פיצויים נגד משטרת ישראל (ת"א 2927-08-11, השופטת ג' כנפי-שטייניץ). בעיקרו של דבר, המערער טען כי יש לייחס את ההתדרדרות במצבו הנפשי והכלכלי למעצר השני, אשר היה לטענתו מעצר רשלני, מאחר שהתבסס על מידע לא מהימן שנמסר על-ידי סוכן "מדיח". המערער הוסיף וטען כי ההשפלה והבושה שהסב לו מעצר זה, שבוצע בשל כך שיוחסה לו כוונת רצח ונסיבותיו ועיתויו קשרו אותו לגורמי פשיעה, וכן הפרסום בתקשורת של המעצר, שלטענתו נעשה ביוזמת המשטרה, הם אלה שגרמו להתדרדרותו. המערער תמך את טענותיו בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לו בשתי חוות דעת רפואיות – של מומחה לפסיכיאטריה (שהתייחס לפוסט-טראומה שנגרמה למערער בשל מעצרו השני) ושל מומחה לרפואה פנימית (שהתייחס להתפרצותה של מחלת הסוכרת אצל המערער בשל המשבר והלחץ שבהם היה נתון). המערער תמך את הנזקים הכלכליים שנגרמו לו, לטענתו, בשתי חוות דעת נוספות שהתייחסו לפגיעה הכלכלית שנגרמה לו בעקבות המעצר השני והפרסומים הנלווים לו: של רואה חשבון ושל יועץ השקעות.

6. המדינה טענה כי יש לדחות את תביעתו של המערער קודם כול משום שפעילותה של המשטרה לא הייתה נגועה ברשלנות – בשים לב למידע שעלה מההקלטה של השיחה בין המערער לסוכן; לעובדה שההארכה של המעצר השני של המערער התבססה על החלטה של בית משפט השלום; וכן לשחרורו של המערער תוך ימים ספורים. המדינה הוסיפה וטענה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין המעצר השני לבין נזקיו של המערער, בשים לב למשברים הרבים הנוספים שחווה במהלך אותם שנים ושהיו לכאורה חמורים יותר – על רקע מעצרו הראשון וההליך המשפטי שהתנהל נגדו בהמשך לכך, ואף הסתיים בהרשעתו.