אירוע מוחי גרם לתאונת דרכים – הפגיעה הנלווית תוכר כתאונת עבודה

נגר לקה באירוע מוחי והתנגש בקיר. כשביקש לצאת מהרכב נפל ונפגע בכתפו ובידו. ביטוח לאומי סירב להכיר בפגיעה האורתופדית שלו אך בית הדין לעבודה קיבל תביעה שהגיש

ב-2013, בזמן שנסע לחברו לקחת מכשיר עבודה, עבר אדם שמתפרנס מנגרות אירוע מוחי והתנגש בקיר. הוא ניסה לצאת מהרכב ונפל על הארץ. בהמשך התגלה אצלו קרע בגיד הכתף. לא הייתה מחלוקת שהאירוע המוחי אינו קשור לעבודה אך ביטוח לאומי סירב להכיר בפגיעה בכתף. בבית הדין לעבודה התקבלה תביעת הנגר ונקבע כי הנפילה מהרכב היא תאונת עבודה.

האיש סיפר כי הוא נגר עצמאי במקצועו. בינואר 2013 הוא עבד בנגריה ביבנה. בשעות הבוקר הוא נסע לנגריה סמוכה לקחת ציוד. במהלך הנסיעה הוא איבד שליטה על הרכב עקב אירוע מוחי בו לקה והתנגש בקיר. 

הוא פונה לבית החולים ״קפלן״ שם אושפז לשבעה ימים. בהמשך אושפז לשיקום בבית החולים ״לווינשטיין״ ושוחרר כעבור 30 יום. 

הנגר הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה לביטוח לאומי בגין האירוע המוחי אך המוסד דחה את התביעה. כשלוש שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעה לדמי פגיעה בגין קרע בכתף שמאל בעקבת התאונה. ביטוח לאומי דחה גם את התביעה הזו. 

במסגרת תביעה שהגיש בבית הדין לעבודה בעניין הפגיעה בכתף מונה מומחה בתחום האורתופדיה. המומחה כתב כי התיעוד הרפואי תומך בטענת התובע כי הפגיעה אינה קשורה לאירוע המוחי. 

המומחה קבע כי יש קשר סיבתי של מעל 50% בין התאונה לבין הפגיעה בכתף. הוא הסביר כי התובע התלונן כמה פעמים לאחר התאונה על כאב באזור הכתף אך מיחושים אלה לא זכו לתשומת לב נוכח הבעיה העיקרית ממנה סבל, האירוע המוחי. הליקוי התגלה רק שלוש שנים לאחר מכן, כשעיון בתיק הרפואי של התובע מלפני התאונה לא מגלה ראיות למחלה בכתפו. 

על בסיס חוות הדעת טען התובע כי יש קשר סיבתי בין נפילתו מהרכב לאחר התאונה לבין הפגיעה האורתופדית בכתפו. 

הוא ציין שהאירוע התרחש תוך כדי ועקב עבודתו כנגר, עת יצא מרכבו, ועל כן מדובר בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה. 

ביטוח לאומי טען מנגד כי היציאה מהרכב אינה אירוע נוסף אלא חלק מאותה תאונת דרכים שלא הוכרה כפגיעה בעבודה. לשיטתו, היציאה מהרכב נעשתה עקב תאונת הדרכים ולא עקב עיסוקו של התובע במשלח ידו, כך שאין בסיס להכיר באירוע כתאונת עבודה.  

עוד נטען כי המומחה אינו יכול לקבוע בוודאות כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין החולי בכתפו של התובע. 

מוגדר בזמן ובמקום

סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ, קיבלה את התביעה. 

היא ציינה כי בתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו חזר המומחה על קביעתו כי יש קשר סיבתי בין הפגיעה למחלת התובע בכתפו. ״המומחה לא מצא השפעה אחרת שיכלה לגרום למחלת התובע״, כתבה השופטת והוסיפה כי חוות הדעת הייתה מנומקת ומפורטת והיא מאמצת אותה. 

השופטת הדגישה כי לפי הפסיקה המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו של בית הדין בשטח הרפואי. ״ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה".

היא ציינה כי התובע נפגע כאשר ביקש לצאת מרכבו. מדובר באירוע חיצוני מוגדר בזמן ובמקום כגורם מוחלט אשר תוצאתו היא פגיעה בעבודה.

ביטוח לאומי חויב בשכ״ט עו״ד בסך 7,500 שקל ובהוצאות בסך 500 שקל. 

• ב״כ התובע: עו״ד אברהם רוטשילד
• ב״כ הנתבע: עו"ד שירה צמיר 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין