"איילון" גבתה כסף על הרחבת הפרמיה אך ברגע האמת סירבה לשלם

חברת הביטוח הציעה למבוטח להגדיל את פרמיית הביטוח שלו לדו-גלגלי והוא הסכים. חודש לאחר מכן הוא עבר תאונת אופנוע, אז מדוע היא סירבה לשלם?

על טעויות משלמים: השופט שי מזרחי מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי טעותה של סוכנת הביטוח, שלא פירטה את סכום הכיסויים המדויק, אינה פוטרת את איילון מחובתה לשלם למבוטח. השופט חייב את החברה להעביר למבוטח 41 אלף שקל כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ביולי 2013 סוכנת הביטוח הציעה למבוטח להגדיל את פרמיית הביטוח שלו. המבוטח שאל מהו סכום הפיצוי המדויק במקרה של תאונה, ולפי הקלטת השיחה, הסוכנת השיבה לו באופן כללי כי הוא יקבל פיצויים "של עשרות אלפי שקלים" אם חס וחלילה יפצע בתאונה ויאבד את כושר השתכרותו. המבוטח הסכים והפרמיה הורחבה.

רצה הגורל וחודש לאחר מכן המבוטח עבר תאונת אופנוע, נפצע ולא היה כשיר לעבוד, ולפיכך הוא ביקש מחברת הביטוח תגמולים. ואולם, החברה סירבה בטענה כי הביטוח שרכש אינו מכסה תאונות אופנוע, אך כ"מחווה של רצון טוב" פיצתה אותו בסך של 5,000 שקל.

המבוטח לא שבע נחת מתשובת המבטחת וכ-3 שנים מהתאונה הגיש נגדה תביעה שחושבה לפי 2,000 שקל לשבוע – כפי שנכתב בפוליסת הביטוח שלו, ובסך הכל, בהתאם לתקופת אובדן כושר העבודה הוא דרש 121 אלף שקל.  

הנתבעת העלתה מספר טענות ביניהן, כי הביטוח של התובע אינו כולל תאונות אופנוע, וכי הוא לא הוכיח כי אינו יכול לעבוד, וכי סכום תגמול הביטוח השבועי עומד על 500 שקל ולא 2,000 שקל כנטען על ידו.

לאחר שמיעת השיחה שהוקלטה עם סוכנת הביטוח, בה היא מציעה לו להרחיב את הביטוח לתאונות אופנוע – הנתבעת חזרה בה מהטענה שהוא לא מבוטח, אך העלתה טענה חדשה לפיה הפוליסה שנשלחה לתובע כללה "טעות הקלדה" שכן, הכוונה הייתה ל-2,000 שקל לחודש ולא לשבוע.  

"טעות קולמוס"

אך התובע הצליח להוכיח כי לא רק בפוליסה עצמה נכתב 2,000 שקל לשבוע, אלא כי גם סוכנת הביטוח כתבה 2,000 שקל בתיבת אבדן כושר עבודה. מכאן מסקנתו של השופט מזרחי כי אין מדובר בטעות דפוס יחידה אלא ברשלנות של הנתבעת, בעיקר לאור העבודה שהטענה הזו הועלתה על ידה רק לקראת סוף ההליך.

בהמשך הנתבעת העידה כי סוכני הביטוח הונחו על ידי המפקח על הביטוח למכור את הביטוח תוך הגבלת הסכום ל-1,000 שקל לשבוע, לכל היותר ולכן לא הגיוני שאושרו לתובע 2,000 שקל בחודש.

אך השופט מזרחי הדגיש כי חריגתה של הסוכנת מההנחיות – אינה פוטרת את החברה מחובתה לשלם. השופט הוסיף כי הימנעותה של הנתבעת להעיד את הסוכנת נזקפת לחובתה, שכן לא ניתן לחקור אותה ולהבין אם עשתה זאת במתכוון או בתום לב.

עם זאת, השופט קיבל את טענת הנתבעת לגבי הנחיות המפקח על הביטוח ועל כן הוא קבע שסכום הפיצוי למבוטח יועמד על הסכום הגבוה ביותר שהמפקח אישר, כלומר – 1,000 שקל לשבוע.

לפי המומחה של הנתבעת התובע היה באובדן כושר עבודה במשך כ-8 חודשים ולכן נפסקו לו בהתאם 41 אלף שקל כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד אסור
• ב"כ הנבתעת: עו"ד המבורגר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין