אחרי נישואים קצרצרים – אישה תקבל חצי מהדירה שהורי הבעל רכשו

הזוג הצעיר נישא בשידוך. הורי הבעל קנו עבורם דירה חדשה, אבל השניים נפרדו עוד לפני קבלת המפתח. בית המשפט דחה את טענת ההורים כי מדובר בדירה שלהם וקבע שהיא רכוש משותף של הזוג

השופטת ורד ריקנטי-רוסהר קיבלה לאחרונה תביעה לפירוק שיתוף שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. במרכז המחלוקת עמדה דירה שהורי הבעל רכשו עבור הזוג הצעיר אחרי חתונתם. ההורים שילמו את מלוא התמורה אך הדירה נרשמה על שם שני בני הזוג, והם נפרדו תוך זמן קצר. טענת ההורים כי מדובר היה בהסכם למראית עין וכי הדירה בפועל שייכת להם נדחתה. השופטת קבעה שמאחר שההורים לא קבעו מראש מה ייעשה בדירה במקרה של פרידה, מבחינה משפטית אין מנוס מהמסקנה שהאישה זכאית לחצי מהנכס.

בני הזוג נישאו ב-2014 ונפרדו כעבור פחות משנתיים, כשהאישה הייתה בהריון. ב-2016 נולד בנם והם התגרשו רשמית ב-2019. 

ביוני 2015 חתמו בני הזוג על הסכם לרכישת הזכויות בדירת המגורים. המשא ומתן לרכישת הדירה בוצע על ידי הורי הבעל והם גם אלו ששילמו עבור רכישת הדירה. 

חיי הנישואין של בני הזוג נקלעו למשבר חמור ובזמן ההריון עברה האשה להתגורר בבית הוריה. 

כחלק מהליכי הגירושין האישה הגישה נגד האיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה. 

בתגובה לכך הגישו הורי האיש תביעה לסעד הצהרתי שיקבע כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות בדירה. הם טענו שהסכם הרכישה שנחתם הוא למראית עין ורישום הזכויות על שם בני הזוג היה משיקולי מס בלבד. לדבריהם, באותה עת היו בבעלותם שלוש דירות ורישום דירה נוספת על שמם היה מחייב אותם במס גבוה. 

האישה טענה כי בני הזוג הם אלה שרכשו את הדירה במימון ההורים שניתן להם במתנה, והרישום בוצע בהתאם.

תוצאה מכמירת לב

השופטת ורד ריקנטי-רוסהר מבית המשפט למשפחה בטבריה לא השתכנעה כי מדובר בהסכם  למראית עין. לדבריה, מכלול הראיות מצביעות על כך שהדירה נרכשה על ידי בני הזוג במימון ההורים, ושהענקת הכספים נעשתה מתוך רצון לסייע ולתמוך בזוג הצעיר שלא עמד ברשות עצמו. 

השופטת ציינה שלגרסת ההורים עצמם התקשורת בינם לבין האישה הייתה דלה ביותר מלכתחילה.  "הטענה שההורים ביקשו לרשום את דירת המגורים גם על שם האשה, למראית עין, מעוררת קושי רב ואיני נותנת בה אמון", כתבה השופטת.

היא הוסיפה שבני הזוג נישאו בגיל צעיר מאוד, ללא עתודות כלכליות. מאחר שהאיש הוא תלמיד תורה היה ברור שלא יהיה בכוחו וביכולתו לרכוש דירה. גם האשה היא צעירה, חסרת מקצוע והשכלה גבוהה. 

העובדה שאם הבעל היא זו שפעלה לאיתור דירה המתאימה לצורכי בני הזוג והיא זו שניהלה את המשא ומתן מול המוכר, ללא מעורבות בני הזוג, אינה מפתיעה כלל בנסיבות אלה.

בין בני הזוג גם לא נחתם הסכם ממון, אשר יכול היה בנקל להבטיח כי חרף רישום הזכויות בדירת המגורים על שם שני בני הזוג, במקרה של פירוד איזון שווי דירת המגורים ישקף את הכספים שהוענקו על ידי ההורים, בשיעור כזה או אחר.

"התוצאה הקשה מבחינת ההורים, אשר העניקו ממיטב כספם לבני הזוג וחיי הנישואין התפרקו אחרי זמן קצר, היא מכמירת לב", כתבה השופטת והוסיפה כי לא ניתן לרפא את התוצאה כיום בדרך שביקשו ההורים.

בנסיבות אלה נדחתה תביעת ההורים לסעד הצהרתי. השופטת קיבלה את התביעה לפירוק שיתוף שהגישה האישה וקבעה כי הדירה תימכר לצד שלישי לכל המרבה במחיר והתמורת תחולק בין בני הזוג לשעבר. 

לא ניתן צו להוצאוות.

לפסק הדין המלא בתיק 27212-04-20  

• ב"כ ההורים והבעל: עו"ד שמחי וכניס
• ב"כ האישה: עו"ד גבי ברנדס                                                           

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין