החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, העוסקת במזונות ילדים להורים גרושים, מספקת המחשה חריפה למתח שבין בית המשפט לבית הדין הרבני.
השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבעה כי מזונות שני ילדיהם של גבר ואישה שהתגרשו, יידונו בבית המשפט (בשנית) ולא בבית הדין הרבני, לאחר מאבק בין הצדדים, ובין ערכאות המשפט, על הסמכות לדון בהם.
השופטת פסקה כי "האיש הציב כתנאי למתן הגט ושחרור האישה מן הנישואים את העברת הסמכות העניינית לדון במזונות הקטינים לבית הדין הרבני, הגם שכבר נדון ואף הוכרע עניינם בפני בית המשפט, תוך חתירה, בחוסר תום לב, ותוך ניצול מצוקתה של האישה, לחסימת דרכם של הקטינים בתביעה עצמאית לבית המשפט על פי זכותם לכך".
השניים נישאו ב-2012 ונולדו להם ילדיהם, כיום כבני 4 ו-5. בפברואר 2015 הם נפרדו. האיש עזב את ישראל בפתאומיות, ובלי לומר לאן.
ב-2016 האישה הגישה תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, ועוד לפני כן תביעה למזונות בבית המשפט למשפחה.
האיש, ששלח טענות ממקום מושבו, עמד בבית הדין על כך – כתנאי למתן גט – שנושא הגירושין וכל מה שכרוך בו (כולל המזונות) יידון בבית הדין הרבני על פי דין תורה.
בספטמבר 2016 ניתן בבית המשפט למשפחה פסק דין שבו האיש חויב במזונות ילדיו, והתיק בבית המשפט נסגר.
אלא שבהמשך לכך הוגשה "בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין בעניין המזונות ולהעברת הדיון לסמכות בית הדין", בחתימת האישה ועורך דינו של האיש, וגם בשמם של הילדים, לנוכח הסכמה שאליה הצדדים הגיעו "מרצונם הטוב וללא אונס וכפיה".
בעקבות זאת בית המשפט קבע כי "התביעה נמחקת". במקביל, בית הדין הרבני קבע כי כעת יסודר גט באמצעות שליח, ולאחר הגירושין בית הדין ידון בכל התביעות הכרוכות בגירושין, כולל בחלוקת רכוש ובתביעה למזונות הילדים.
לאחר ימים ספורים הצדדים התגרשו – ואנחנו כבר בתחילת 2018 – ורק אז האיש שב לישראל.
לאחר מכן הגישה האישה תביעה נוספת למזונות הילדים, שוב בבית המשפט. האיש מצדו ביקש לסלק את הבקשה על הסף, בטענה שהתביעה חותרת תחת ההסכמות שנחתמו ואושרו בבית הדין הרבני.
האישה לעומת זאת טענה כי נקלעה למבוי סתום ועשתה מה שעתה רק בשביל לקבל את הגט המיוחל, אחרי שלוש שנים, ולאחר שבית הדין הרבני קיבל את תנאיו של האיש וסירב להעניק לה עזרה כלשהי בעניין הגירושין כל עוד לא תעביר את כל הנושאים לסמכותו.
ניצל את מצוקתה
השופטת דבירי-רוזנבלט העירה כי הלכה למעשה, בית הדין הרבני אכן סירב לקדם את הליך הגירושין כל עוד האישה לא תמלא את דרישותיו של האיש להעביר אל בית הדין את התביעה למזונות.
על כך השופטת הוסיפה כי בית הדין צריך היה לכבד את פסק דינו של בית המשפט, שניתן לאחר הליך הוגן שבו האיש (שאמנם שהה בחו"ל) היה מיוצג.
אולם הנימוק המרכזי היה טובת הילדים והפגם שבהסכמת האישה. "הסכמת האישה להעביר את הדיון במזונות הקטינים לבית הדין הרבני בראשית שנת 2017, כמו גם בקשתה והסכמתה לבטל את פסק הדין שניתן בבית משפט זה למזונות הקטינים – לא היו הסכמות מתוך רצונה החופשי ולא היו תוך שקילת טובתם של הקטינים", כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר, השופטת דחתה את הבקשה לסילוק התביעה, וקבעה כי לבית המשפט למשפחה יש סמכות לדון בתביעת למזונות. האיש חויב בהוצאות בסך 3,500 שקל.
- ב"כ המבקש (הנתבע): עו"ד דיני משפחה יאיר שופל
- ב"כ המשיבה (התובעת): עו"ד שי זילברברג מטעם מרכז רקמן
עו"ד נעה פרסמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין