סמכות לדון במזונות קטינים חרף החלטת בדר

1. בפניי תובענה שהגישה המשיבה (ולהלן – האישה) בחודש 3.2018 כנגד המבקש (ולהלן – האיש) לחיוב האיש במזונות שני ילדיהם הקטינים המשותפים, מר'. ו- מ'. בקשה זו המונחת בפניי, היא בקשת האיש לסילוק התובענה על הסף, מחמת שבית הדין הרבני כבר קנה סמכותו לדון בנושא מזונות הקטינים, מונחת בפני בית הדין הרבני תובענה מטעם האישה עצמה למזונות הקטינים, ובית הדין אף קבע כי סמכות הדיון נתונה לו. בנסיבות אלו, לטענת האיש, יש לסלק התובענה על הסף.

2. אקדים ואומר, כי בנושא הבקשה ערך בית המשפט שני דיונים ממושכים, וניסה להביא את הצדדים לכדי הסכמות כוללות בסכסוכים הניטשים ביניהם, הביא אותם להסכמה לנהל מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט, אך בסופו של דבר ההידברות כשלה, לפחות בשלב זה, ואין מנוס אפוא ממתן החלטה בבקשה לגופה.

3. דין הבקשה לסילוק על הסף - להידחות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ובנספחים שצורפו, לרבות החלטות בית הדין הרבני הנכבד, אני קובעת כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעת הקטינים למזונותיהם, וכי הסכמת האישה להעביר את הדיון במזונות הקטינים לבית הדין הרבני בראשית שנת 2017, כמו גם בקשתה והסכמתה לבטל את פסק הדין שניתן בבית משפט זה למזונות הקטינים – לא היו הסכמות מתוך רצונה החופשי ולא היו תוך שקילת טובתם של הקטינים.

להלן פירוט הרקע והנימוקים להחלטתי זו:

העובדות וההליכים שקדמו לתובענה

4. בתיק זה דרושה סקירה של העובדות וההליכים אשר קדמו להליך אשר בפניי, היות שיש להם משמעות וחשיבות ישירה להכרעה בבקשה זו.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 2012, ומנישואיהם נולדו שני הקטינים, ילידי השנים 2013 ו- 2014. הצדדים דתיים חרדים.

בחודש 2.2015 נפרדו בני הזוג זמ"ז, אך לא התגרשו, ובחודש 4.2015 על רקע סכסוך עם האישה, עזב האיש את מדינת ישראל בפתאומיות, ליעד שלא היה ידוע לאישה, ניתק עמה ועם הקטינים כל קשר, וחזר לישראל רק בחודש 2.2018, או בסמוך לכך , דהיינו, כמעט 3 שלוש שנים לאחר שעזב. 

בחודש 4.2015 – בסמוך לעזיבת האיש לחו"ל, הגישה האישה לבית משפט זה תביעה למזונות הקטינים.