אדם שתקף במים רותחים וסכין יישלח לאשפוז ולא לכלא

בית המשפט קיבל את מסקנות הפסיכיאטר המחוזי כי התוקף לא היה אחראי למעשיו. בפסק הדין נקבע כי הוא ביצע עבירה חמורה פחות מזו שבה הואשם. משך האשפוז המקסימלי הועמד על 14 שנים

ביולי השנה (2020) נכנס אדם לבית כנסת בירושלים ושפך מים רותחים על פניו וגופו של צעיר כבן 30 שעמו התווכח יום קודם. לאחר מכן הוא גם דקר אותו. התוקף הואשם בחבלה בכוונה מחמירה שהעונש בגינה הוא 20 שנות מאסר. בהתאם לחוות דעת פסיכיאטרית קבעה השופטת תמר בר-אשר כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לסוג העבירה שעבר הנאשם, מה שמשליך על משך האשפוז. בסופו של דבר נקבע כי מדובר בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שהעונש בגינה הוא 14 שנות מאסר.

על פי כתב האישום לפני כארבעה חודשים, בשעת לילה, הגיע הנאשם לבית הכנסת ולקח ספר מהמתלונן. המתלונן הבהיר לו שהוא לומד מהספר ובתגובה הנאשם כעס והתחיל להשליך חפצים. 

למחרת בבוקר חזר הנאשם למקום עם סכין. באותו זמן המתלונן התפלל בבית הכנסת. הנאשם לקח שתי כוסות, מילא אותן מים רותחים מתוך מיחם שנמצא במקום, ניגש אל המתלונן ושפך את המים הרותחים על פניו, על החזה שלו ועל בטנו. 

כדי להגן על עצמו לקח המתלונן את הסטנדר שהיה בסמוך אליו והכה באמצעותו את הנאשם שנפצע קלות. בתגובה, הנאשם הפיל את המתלונן על הרצפה ודקר אותו מעל הברך. 

כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן כוויות בדרגה 2 בפנים, בחזה ובבטן וחתך ברגל ימין.

כתב האישום ייחס לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. 

בתיק הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שלפי הנאשם היה במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבת שווא והפרעות בחשיבה ובתפיסה. בנסיבות אלה נקבע כי הוא לא היה אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין. 

בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לסיווג העבירה שאותה עבר הנאשם, מה שמשליך תקופת האשפוז. 

המאשימה טענה כי הנאשם הגיע למקום עם סכין במטרה לגרום למתלונן חבלה חמורה כפי שאכן התרחש בסופו של דבר. 

בא-כוח הנאשם טען מנגד כי חומר הראיות אינו מבסס את העבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לדבריו, אמנם הנאשם הגיע עם סכין אך הוא השתמש בה רק לאחר שהמתלונן תקף אותו בסטנדר. לטענת הסנגור, הראיות מבססות עבירה חמורה פחות כגון עבירת תקיפה או פציעה. 

נשק קר

השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים קבעה כי העבירה שעבר הנאשם אינה חבלה בכוונה מחמירה (שהעונש בגינה הוא 20 שנות מאסר) אלא עבירה קלה יותר של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (14 שנות מאסר).

היא הבהירה כי ההבדל העיקרי בין העבירות הוא בעיקר ביסוד הנפשי. היסוד הנפשי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הוא כוונה להטיל באדם נכות או מום, בעוד שהיסוד הנפשי בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות הוא מחשבה פלילית ללא צורך בכוונה. 

בחבלה בכוונה מחמירה בדרך כלל הנאשם מגיע למקום התקפיה מצוין בנשק קר או חם בעוד במקרה זה הנאשם השתמש באמצעי שהיה במקום (מים רותחים). השופטת קיבלה את עמדת הסנגור שלפיה אין לראות בשימוש שעשה הנאשם בסכין חלק ממעשה העבירה שכן הוא רק התגונן באמצעותו.

השופטת התייחסה גם לחומרת הפגיעות וכתבה כי הכוויות שנגרמו למתלונן הן בגדר "חבלה חמורה", בהיותן בגדר פגיעה בעור ובפרט בפנים. לפיכך, לא ניתן לסווג את העבירה כ״תקיפה״ בלבד. 

בסופו של דבר קבעה השופטת שהנאשם יאושפז בבית חולים לחולי נפש לתקופה מרבית של 14 שנים. 

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין