גרושה טרייה ערערה על כך שלא נפסקה לטובתה כתובה. הרבנים הבהירו שהיה עליה לעמוד על כך לפני שהצדדים הסכימו להתגרש
בית הדין הגדול בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגישה גרושה על אי-קבלת כתובתה בת עשרות אלפי הדולרים. בהחלטה שעליה הוגש הערעור הובהר שמטעמי הסתמכות, אין מקום לדון בכתובה לאחר מתן הגט. דייני הערעור - הרב קלמן מאיר בר, הרב אברהם שינדלר והרב מאיר פרימן - הסכימו להכרעה, והוסיפו שעצם הסכמת המערערת לקבל את הגט ללא כתובה מלמדת שוויתרה עליה.
המערערת והמשיב הם נשואים לשעבר והורים לחמישה ילדים. במעמד החתונה חתם הבעל על כתובה בסך 52 אלף דולר. בשלב מסוים עבר ביניהם חתול שחור, והם פצחו בהליכי גירושין. ביוני אשתקד ניתן פסק דין בו הומלץ על גירושי הצדדים ללא חיוב הבעל בכתובה ומזונות אישה, אלא רק במזונות ילדים.
סידור הגט בוצע כשלושה שבועות לאחר מכן. בשלב זה, כשהיא כבר גרושה, עתרה האישה לעיין מחדש בפסק הדין, אך בית הדין האזורי דחה אותה. הודגש בהחלטתו שאין זה נכון לסדר גט מבלי לדון קודם לכן בחיוב הבעל בכתובה. "הטעם לכך", הוסבר, "הוא מפני החשש שייתכנו מקרים בהם עלולה לעלות טענה מצד הבעל לאחר הגירושין, שאם מלכתחילה היה יודע שיחויב בכתובה - לא היה מגיע לידי גירושין, אלא היה משקיע מאמץ רב יותר לבחון שלום בית".
בערעור שהוגש לבית הדין הגדול, באמצעות עו"ד לימור חג'ג', טענה האישה שהגירושין "יצאו" מבעלה לשעבר - ומכאן שיש לחייבו לשלם לה את כתובתה. הבעל, שיוצג על-ידי הרב עו"ד יעקב ולנשטיין, ביקש מנגד לאשר את פסק הדין הפוטר אותו מכתובה, לרבות ההחלטה הדוחה את בקשת גרושתו לעיין בו מחדש.
"התנהלות בלתי הוגנת"
דייני הערעור צידדו בעמדת הבעל. הם כתבו ש"אי אפשר להתעלם מהמצג שהוצג בפני המשיב בעת סידור הגט. המצג היה שהצדדים מתגרשים בהתאם לאמור בפסק הדין של בית הדין האזורי, לפיו המשיב לא היה חייב לתת גט, אלא נותן גט בהסכמה כאשר המערערת לא זכאית לכתובה".
בפסק הדין הובאה החלטת האזורי כלשונה - אותה אישרו, כאמור, דייני הערעור - בה הובהר שאין מקום לאפשר "התנהלות בלתי סבירה ובלתי הוגנת" בדמות השגת האישה על אי-קבלת כתובתה, זאת לאחר שקיבלה כבר גט בהסכמה ומתוך ידיעה שלא תחול על בעלה חובת כתובה.
הדיינים שבו והדגישו שהסכמת הבעל להתגרש ניתנה רק על-סמך ידיעתו שלא יצטרך לשלם כתובה. הוסבר שבנסיבות הללו - ועל רקע ייעוד הכתובה להכביד על הגירושין ולגרום לבעל לחשוב פעמיים לפני שעושה צעד דרסטי שכזה - יש בסיס לטענת המשיב שאם היה יודע שיחויב בכתובה, מלכתחילה לא היה נותן גט אלא משקיע מאמצים לחזור לשלום בית.
מעבר לכך, קבעו הדיינים לקראת סיום, כי התנהלות המערערת בסיפור מלמדת על ויתורה המשתמע על כתובתה: "יש לקבוע שקבלת גט בשתיקה בהתאם לפסק דין השולל את הזכאות בכתובה, כמוה כמעשה המוכיח מחילה על הזכות לקבל כתובה, גם אם לא הייתה מחילה מפורשת".
לפיכך ערעור האישה נדחה, והחלטת האזורי הפוטרת את הבעל מתשלום כתובה נותרה בעינה.
לפסק הדין המלא בתיק מס' 1486764/2
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.