האב טען שהעביר את הדירה על שם בנו כדי להוציאה מהטווח של הליכי פשיטת רגל והכוונה הייתה זמנית בלבד. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע שבהסכם הגירושים בין האב לאם נקבע, ללא סייגים, שהדירה תירשם על שם הילד. עם זאת, האב זכאי לגור בה עד אחרית ימיו.
האב נקלע לקשיים כספיים לאחר שלא הצליח בעסקיו וב-2004 הוצא לו צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל.
ב-2006 הוא ואשתו התגרשו והחליטו שהוא ימכור לה את זכויותיו בדירתם המשותפת. חלק מהסכום ישמש להשבת כספים שהוא חייב לה, וביתרה הוא ירכוש דירה שירשום על שם בנם המשותף, אך הבעל הוא זה שיחזיק בה כל עוד הוא חי.
סכסוך משפחתי?
פנו ל - עורך דין דיני משפחה
בפברואר 2010 קיבל האב הפטר מפשיטת הרגל, כך שכל חובותיו כוסו. זמן מה לאחר מכן, הוא ביקש מבנו שיעביר את הזכויות בדירה על שמו. כשהבן סירב, פנה האב לביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב.
לטענתו בנו ידע שהזכויות בדירה רשומות על שמו באופן פורמאלי וזמני בלבד, מפני שלא התאפשר לו לרשום אותן על שמו בעקבות צו הכינוס שהיה (בו בודקים מהם נכסיו של החייב ואיך הערך שלהם יחולק בין נושיו). לכן ברגע שקיבל את ההפטר הוא פנה לבנו ומעולם לא ציפה שתהיה לו בעיה איתו בנוגע להעברת הזכויות. לדעתו בנו מושפע מאימו וחש שהוא נמצא "בין הפטיש לסדן", לכן הוא לא מעביר את הזכויות.
הבן הסביר שסוגיית הדירה נכללה בהסכם הגירושין בין הוריו ואושר בבית משפט, ואם לאביו יש בעיה עם ההסכם, אז היא לא צריכה להיפתר מולו. הוא גם שיתף שנפגע עד עמקי נשמתו מבקשת האב, ולדעתו הבקשה נובעת מהסתבכויות עם השוק האפור.
עוד לטענת הבן, רישום הדירה על שמו היה לפי רצונו והצעתו של אביו, וטענתו שנתן הסכמתו שהדירה תירשם על שמו רק באופן פורמאלי וזמני היא שקר גס.
התובע הודה ששיקר
השופטת שפרה גליק קבעה שרישום הזכויות בדירה נעשה כחלק בלתי נפרד מהסכם הגירושין של התובע וגרושתו, שאושר ע"י בית הדין הרבני. ומאחר שזה קיבל תוקף של פסק דין, התובע לא יכול לטעון כנגדו, ואם כבר תבע, אז היה צריך לצרף לתביעה את גרושתו, איתה נחתם ההסכם.
השופטת גם קבעה שהתובע לא הוכיח שההסכם היה פורמאלי וזמני בלבד, ויותר מזה – טענת ההסכם ה"זמני" נסתרה בהסכם הגירושין הכתוב והמאושר.
בקביעתה התייחסה השופטת גם לכך, שאם כעת טענת התובע נכונה – הרי שהוא למעשה הודה ששיקר לבית הדין הרבני כשחתם על הסכם הגירושין. אם כך היה מול הרבני, אז מדוע שהיא תאמין לו עכשיו?!
לבסוף השופטת גליק הסכימה עם הבן שהתובע לא יכול להשתמש בפסק הדין בהליכי פשיטת הרגל לטובתו באופן כזה שכשהיה לו צורך בכך – הדירה לא הייתה שייכת לו, ולאחר שקיבל הפטר פתאום היא כן שייכת לו. התנהלות זו, קבעה השופטת, היא חסרת תום לב ומגיעה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
מאחר שהתביעה נדחתה כאמור, נפסק שהתובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שני פינקלשטיין מרום
- ב"כ הנתבע: עו"ד יהודית מייזלס
* עו"ד ליטל יעקובוביץ-דראי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין