עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת אב, התובע לבטל רישום זכויות בדירה על שם בנו הנתבע, וליתן פסק דין הצהרתי כי התובע הוא בעל הזכויות בדירה נשוא המחלוקת.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
- התובע ואם הנתבע התגרשו בשנת 2006.
- התובע היה בעבר בעל עסק לקונפקציה של בגדי ילדים. לטענתו, נקלע לקשיים כספיים ועקב כך הוא נאלץ לסגור את עסקו בשנת 2000. בשנת 2004 הוצא כנגד התובע צו כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
- במסגרת הסכמות שהיו בין התובע לאם הנתבע, שגובשו להסכם גירושין, הוסכם כי תמורת המכר תשולם לאם הנתבע כנגד קיזוז חובותיו אליה, וכי יתרת תמורת המכר תשולם לתובע בכפוף לכך שירכוש דירה על שם הנתבע ותהיה לו בדירה זו זכות מגורים לכל ימי חייו.
- ואכן, בכספים שקיבל התובע הוא רכש דירה ואת זכויותיה רשם על שם הנתבע, תוך שהובהר לנתבע, לטענת התובע, שהזכויות בדירה תהיינה רשומות של שמו באופן פורמלי בלבד, והוא אף הבהיר לו שאינו יכול לרשום הזכויות בדירה על שמו עקב צו הכינוס, והנתבע ניאות לכך.
- התובע הוסיף וטען בתביעתו, כי הסכמות ברוח זו הושגו בסוף הליך הגישור בין הצדדים, ובעקבות הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ב-2005.
- ביום 18.2.2010, קיבל התובע את ההפטר מפשיטת הרגל. התובע פנה איפוא לנתבע כדי שיחזיר את רישום הדירה על שמו. התובע הוסיף כי סירובו של הנתבע להעביר הזכויות בדירה על שם התובע "מונע משיקולים זרים ומנימוקים לא רלבנטיים לעצם העניין שאין בהם ממש והינם בגדר תירוצים ותו לא". הנתבע אף טען באוזני התובע כי הוא נמצא "בין הפטיש לסדן", כשכוונתו לאמו המתנגדת בתוקף לכך שישנה את רישום הזכויות בדירה.
- התובע הוסיף כי גם הסכים כי העברת מחצית זכויותיו בדירה המשותפת לאם הנתבע ב-5 שנים עקב הליך פשיטת הרגל ואיחוד התיקים שהותלו, ולולא כך לא היו לו כלל כספים לרכישת הדירה נשוא תביעה זו.
- התובע הוסיף, כי לא שיער ולא העלה בדעתו, כי 5 שנים לאחר שבלית ברירה רשם הזכויות בדירה על שם בנו "מתוך הסכמה והבנה שהמדובר ברישום פורמלי זמני, בשל נסיבות שברורות לו, וקיבלן בבוא העת כשיתאפשר הרישום הנכון, בנו יסרב לעשות כן".
- בנסיבות אלה איפוא, עתר התובע לפסק דין שיצהיר כי הדירה המצוייה ב... הידועה כגוש .., תת חלקה .., הרשומה כיום על שם הנתבע, הינה נכס שלו השייך לו בלבד, מהיותו הבעלים בפועל היחיד, וכך צריך שיירשם.
- מנגד, כפר הנתבע בהגנתו בטענות התובע בתביעתו.
- הנתבע טען בהגנתו, טענות של היעדר עילה והיעדר יריבות. לטענתו, טען התובע ל"חוזה למראית עין" שהוא כרת לכאורה עם אמו של הנתבע. ואולם, למעשה תובע התובע ביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, שכן הסכם הגירושין בין התובע לאמו של הנתבע אושר וקיבל תוקף של פסק דין, והתובע לא הניח תשתית עובדתית היכולה להביא למתן הסעד המבוקש – והוא לא הגיש את התביעה הנכונה. ממילא, אם המדובר בחוזה למראית עין, הרי יש בתביעה היעדר יריבות כלפי הנתבע.
- עוד טען הנתבע, כי טענת התובע כי רישומו כבעל דירה הינו רישום פיקטיבי ונועד על מנת להונות את נושיו – אינה נכונה, והיא נוגדת את תקנת הציבור ואת דוקטרינת ההשתק השיפוטי.
- הנתבע טען כי אימו והתובע חתמו ביום 5.12.2005 על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב ביום 19.12.2005, הסכם שנוסח על ידי המגשרת בין התבוע לאמו של הנתבע, ובמסגרתו הסכימו כי הדירה ב..., תעבור על שם בנם של הצדדים, ותשמש את התובע למגורים או למקור מחיה עד אריכות ימיו. היינו, הנתבע יהיה הבעלים של הדירה בעוד שלתובע תינתן זכות שימוש בה עד לאריכות ימיו.
- הנתבע הוסיף וטען כי תביעת התובע הינה תביעת שווא טורדנית אשר תכליתה היחידה היא להמשיך ולכלות את כספי המשפחה, וזאת לאחר שהתובע איבד את מרבית נכסי משפחתו בשל הסתבכותו עם השוק האפור.
- הודעת התובע לנתבע כי הדירה היא בבעלותו, והוא רוצה אותה חזרה, הכתה את הנתבע, לטענתו, כרעם ביום בהיר. הנתבע הוסיף, כי "... לפי דבריו של האב, הוא סבר כי בינו לבין הנתבע נערך הסכם בע"פ מאחורי גבה של ר. וכי הסכמים של ד. ו. בעניין דירת המגורים בהסכם הגירושין היתה פיקציה ...". הנתבע נפגע מכך לטענתו עד עמקי נשמתו.
- הנתבע הוסיף וטען, כי תביעת התובע היא תביעת שווא טורדנית "... אשר תכליתה היחידה היא להמשיך ולכלות את כספי המשפחה, וזאת לאחר שהתובע איבד את מרבית נכסי משפחתו בשל הסתבכותו בשוק האפור".
- עוד טען הנתבע, כי טענת התובע כאילו הוא נתן הסכמתו שהדירה תירשם על שמו, אך באופן פורמלי, מהווה שקר גס של ממש. לטענת הנתבע, על מנת להביא את הסכסוך לסיומו הוחלט שנכס זה יירשם על שם בנם של הצדדים, כאשר התובע מקבל תמורה כספית וגם זכות מגורים לכל ימי חייו. המדובר היה בתנאים שלובים, שקיבלו תוקף של פסק דין לאחר שהתברר רצונם של הצדדים, ולא ניתן היום בדיעבד לבקש לבטל הסכמות אלה.
- הנתבע הוסיף, כי טענת התובע כי רישומו של הנתבע כבעל הדירה נעשה על מנת להונות את נושיו למען לא ייפגע הליך פשיטת הרגל, אין מקומה להישמע בבית המשפט והיא נוגדת את תקנת הציבור, וחלה עליה דוקטרינת ההשתק השיפוטי, ואף מהוות ניצול לרעה של מערכות המשפט, ולפיכך מושתק התובע מלהעלות טענותיו.
- עוד ובנוסף טען הנתבע, כי לו רצה התובע להגן על עצמו, חזקה כי היה עושה הסכם בכתב בינו לבין הנתבע. עצם העובדה שהתובע לא נקט כל אמצעי הגנה על אף שקיבל ייעוץ משפטי, מוכיחה כי הדירה מעולם לא היתה אמורה להיות שלו, ואף לא היתה כל כוונה כזו בזמן אמת.
הנתבע הוסיף וטען כי נסיון התובע לטעון כי הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין הוא הסכם למראית עין, נועד לכשלון ונוגד את ההלכה המשפטית, גם זה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ויש לדחותו.
- בנסיבות אלה, טען הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובע.
דיון
האם רכישת הדירה על ידי התובע היתה חלק מהסכם הגירושין בין התובע לאמו של הנתבע?
- הסוגייה הראשונה המונחת על המדוכה, היא האם רכישת הדירה נשוא המחלוקת היתה חלק מהסכם הגירושין כגרסת הנתבע או שמא היתה רכישת הדירה אינה קשורה כלל להסכם הגירושין כגרסת התובע.
- בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפניי מצביעה על כך שגירסת הנתבע היא הנכונה. בהסכם הגירושין שבין התובע לאם הנתבע נקבע כי הזכויות בדירה נשוא המחלוקת תירשמנה על שם הנתבע, ולהלן אפרט טעמי:
22.1 בהסכם הגירושין נספח א' לתיק מוצגי הנתבע (ההסכם אושר בבית הדין הרבני, והוא נחתם בתאריך 5.12.2005. נקבע בסעיף 2 להסכם). אציין בהערת אגב, כי ההסכם נוסח בסרבול מה, אך אביא הדברים כלשונם:
"1. מוסכם בין הצדדים שר' תעביר לד' בעצמה ו/או באמצעות אחרים סך השווה ל-74,000$
....
- הסכום האמור בסעיף 1 לעיל עניינו סילוק התביעה שהוגשה ע"י ד. כנגד ר. בתיק תמ"ש *** ...כדי העברת ו/או רכישת מחצית הזכויות של ד. בדירה, כאשר הסכום יועבר לפי התנאים הבאים:
(ג) ...
(3) ד. יציג לפני ר. הסכם רכישה שבו בנם המשותף של הצדדים נ.ו. יירשם כרוכש של הדירה לכל דבר ועניין (להלן: 'נ.' ו-'דירת נ.' לפי הקשר הדברים) בכפוף לסייגים המפורטים בס"ק 4 להלן.
...
(4) ... למרות שדירת נ. תהיה רשומה ע"ש נ., תירשם הערת אזהרה ע"ש ד., למניעת פעולה נוגדת את זכות המגורים של ד. כמפורט להלן, ומכוחה יהא ד. חייב בכל החובות העומדות למחזיק בדירת נ' כאילו היה 'בעלים' ... ".
22.2 תמיכה לאמור לעיל נמצא בחקירת הנתבע, ולהן אצטט מחקירת הנתבע בעמודים 18-17 לפרוטוקול:
"ש. האם חתמת על הסכם הגירושין?
ת. כן.
ש. איך הטענה בסעיף 6 לכתב התביעה מתיישבת עם סעיף 4 להסכם הגירושין?
ת. אני לא מבין את עצם השאלה.
ש. האם נכון שאת ה-74,000 דולר קיבלת בתנאי שתירכש דירה?
ת. כן, דירה בשבילי.
ש. האם נכון שכתוב שהסכום הזה יתקבל בתנאי שתירכש דירה?
ת. כן. לי דירה.
ש. מדוע בהסכם כתוב שהדירה תירשם על שם נ.?
ת. אח"כ סיכמנו.
ש. באותו הסכם כתובים שני תנאים: שתירכש דירה; שהדירה תירשם על שם נ.. למה אמרת שהדירה תהיה על שמך?
ת. לא על שמי, דירה בשבילי על החצי זכות שיש לי בבית פחות החובות שהסכמתי לתת לגרושתי. ביקשתי מנ. שזה יירשם על שמו.
ש. היה הסכם בינך לבין גרושתך לטובת צד ג', שהדירה תירשם על שם נ.. נעשה בדיוק מה שכתוב בהסכם.
ת. הדירה לא היתה מיועדת לי, אלא על נ.. אני ביקשתי מנ. שירשום את הדירה על שמו, זמנית. אני ביקשתי שזה יהיה זמני.
ש. למה לא כתוב בהסכם "זמני"?
ת. כדי שביתה משפט יבין שהדירה לא שלי. כך אני ביקשתי. אני לא יודע איך שבית המשפט יבין. קיבלתי חצי מהבית וביקשתי ממנו שיירשם על שמו. הגשתי פירוק שיתוף והיא הציעה לי שנתגרש והיא תיתן לי את הכסף של הבית. היא אספה את הכסף. אני ביקשתי לרשום את זה. עם הכסף שקיבלתי קניתי בית. אמרתי לו שברגע שאני אקנה את הבית, ארשום על שמו.
ש. מדוע בהסכם נתנו לך זכות מגורים, אם זו דירה שלך?
ת. הסכמנו שהדירה לא תהיה רשומה על שמי.
ש. מה יקרה אם הדירה תירשם על שמך.
ת. אני הלכתי במטרה להסכם. רציתי שההפטר יהיה יותר קל. לא היה לי חשבון בנק. ביקשתי שזה יירשם על שמו זמנית."
- המסקנה העולה מן המקובץ, רכישת הדירה נשוא המחלוקת על שם הנתבע היתה חלק בלתי נפרד מהסכם הממון שאושר על ידי בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.
סיווג תביעתו של התובע והסעד המבוקש
- בהמשך למסקנה האמורה לעיל, אני מקבלת לחלוטין את האמור בסיכומיה של באת כוח הנתבע: הצגת הדברים בתביעתו של התובע באופן שלכאורה רכישת הדירה נשוא המחלוקת מנותקת מהסכמת התובע בהסכם הגירושין עם אשתו לרישום הזכויות בדירה על שם בנו הנתבע – אינה נכונה. הסכמה זו היתה חלק בלתי נפרד מהסכם הגירושין שבין התובע לאשתו.
- אוסיף ואומר בהקשר זה, כי אין זה נדיר שבמסגרת הסכם גירושין מוצאים הצדדים פתרונות "כלל משפחתיים". וכך נאמר בספור של א' גריידי "הסכם ממון וגירושין אישור וביטול", עמוד 94יג:
"... בהסכם גירושין, בני זוג יכולים להקנות זכויות ונכסים למוטבים שונים, ולמשל לילדיהם. זאת במסגרת חלוקת הרכוש ביניהם.
בני הזוג גם יכולים להגדיר בהסכם את מטרת הכספים את ייעודם ואת מועד העברתם לצד שלישי ... ".
גם חברתי, כבוד השופטת חני שירה קבעה כך בתמ"ש (ראשל"צ) 32325/02 פלוני נ' פלונית (7.4.09) (פורסם באתר "נבו"):
"... הסכם הגירושין נעשה בין ההורים, כאשר ההתחייבות כלפי ילדיהם נעשתה במסגרת איזון משאבים הכולל, ולכן אין מדובר במתנה אלא בחוזה לטובת צד שלישי כמשמעותו בסעיף 34 לחוק החוזים ... ".
ובהמשך פסק הדין נקבע:
"... עוד יש להזכיר, כי ההתחייבות של התובע היוותה חלק ממכלול התחייבות בין בני זוג שבהסכם גירושין כולל התחייבות אשר מעצם טיבען הינן שלובות וכרוכות זו בזו.
צדדים הכורתים ביניהם הסדר פשרה מבקשים להגשים_צפיה סבירה, לסיום ההתדיינות. הסדר הפשרה משקף את עמדותיהם של הצדדים בעת כריתתו של הסכם הפשרה, ועל בית המשפט דרך כלל לכבד עמדות אלה ולהמנע מלהתערב בהן ... ".
- התובע, לא הגיש תביעה לביטול ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, אין בתביעתו גם טענות או עובדות המקימות עילת תביעה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, התביעה שהוגשה היא תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הדירה שנרכשה לבעלות הנתבע (כאמור במסגרת ההסכמות שלה הסכם הגירושין) שייכת לכאורה לתובע, סותרת את קביעות ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, והטענה לפיה כביכול עורר לחתימת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, נכרת הסכם בע"פ, אחר, הסותר את תוקף ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אף היא בלתי סבירה – שכן היא נוגדת את תורת "ההשתק השיפוטי", ואכן גם אימו של הנתבע, היינו – גרושתו של התובע, כלל לא צורפה כצד לתביעה.
- אני מקבלת את עמדת ב"כ הנתבע בסיכומיה (סעיפים 1-6) כי אכן נוכח הסעד המבוקש בתביעה, ואופן ניסוחה לא ניתן להיעתר לה.
- יתרה מזאת: כידוע קובעת ההלכה המשפטית באשר להסכמי ממון, בהתאם לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973, כי אין "כפל הסדרים". בכלל, האפשרות להוציא נכסים ממסגרת איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, שלא באמצעות הסכם ממון, חייבת להיות בכתב (בהערת אגב אציין כי הסוגיה המשפטית מתי ניתן להגיע להסכם בכתב שלא אושר בבית המשפט או בבית הדין, אינה שייכת לענייננו). מכל מקום, כפי שכתב עו"ד גריידי בספרו "הסכם ממון וגירושין – אישור וביטול" (עמ' 51):
"...ודוק, אם הסכם בכתב סתם, נעדר תוקף, כאשר בני הזוג ערכו הסכם ממון שאושר כדין, הרי שמדין קל וחומר, לא תתקבל טענתו של בן זוג על הסכמות בעל פה, שערכו בני זוג בענייני רכוש, נוסף על הסכם ממון".
ראה בעניין זה גם פסק דיני בעניין תמ"ש (ר"ג) 6770/08 ז.ר. ואח' נ' שי.ק. ואח' (29.4.2010) (פורסם במאגר "נבו").
בחינת טענת התובע, כי רישום הזכויות בדירה, הינו רישום "זמני בלבד"
- כזכור טען התובע בתביעתו, כי רישום הזכויות בדירה ע"ש הנתבע, הוא "פורמאלי זמני" (ראה האמור בסעיף 17 לתביעה) וכי הייתה בינו בין בנו, הנתבע "הסכמה וכוונה מפורשת שהדירה נרשמה ע"ש הנתבע רק כרישום פורמאלי גרידא, שאינו משקף את הבעלות האמיתית בה, שהינה של התובע ולא של אף אחד אחר" (ראה סעיף 18 סיפא לתביעה), ואולם לאחר שמיעת הראיות, אני קובעת כי הטענה לא הוכחה.
- אוסיף עוד, שלא רק שהתובע לא הוכיח תביעתו וטענתו, אלא שטענתו בדבר ה"הסכם הזמני" כביכול, נסתר לחלוטין ולהלן אפרט:
30.1 הסכם הממון שאישר התובע וגרושתו (אם הנתבע) בבית הדין הרבני (ראה גם נספח 2 להסכם הגירושין שבין הצדדים אשר צורף לתביעה וכן הסכם הגירושין ופרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני האזורי בת"א, שצורף לכתב ההגנה) פותרים את טענת התובע ומעידים על כוונותיהם של הצדדים ביחס לדירה. בשום מקום בהסכם זה לא נזכר כי המדובר לכאורה בהסכמה זמנית.
30.2 בחקירתו הנגדית של התובע, נחקר התובע על טענתו בדבר הרישום הזמני כביכול ותשובתו אינה מניחה את הדעת. אביא מתוך תשובותיו:
"ש. באותו הסכם כתובים שני תנאים: שתירכש דירה; שהדירה תירשם על שם נ.. למה אמרת שהדירה תהיה על שמך?
ת. לא על שמי, דירה בשבילי על החצי זכות שיש לי בבית פחות החובות שהסכמתי לתת לגרושתי. ביקשתי מנ. שזה יירשם על שמו.
ש. היה הסכם בינך לבין גרושתך לטובת צד ג', שהדירה תירשם על שם נ.. נעשה בדיוק מה שכתוב בהסכם.
ת. הדירה לא היתה מיועדת לי, אלא על נ.. אני ביקשתי מנ. שירשום את הדירה על שמו, זמנית. אני ביקשתי שזה יהיה זמני.
ש. למה לא כתוב בהסכם "זמני"?
ת. כדי שביתה משפט יבין שהדירה לא שלי. כך אני ביקשתי. אני לא יודע איך שבית המשפט יבין. קיבלתי חצי מהבית וביקשתי ממנו שיירשם על שמו. הגשתי פירוק שיתוף והיא הציעה לי שנתגרש והיא תיתן לי את הכסף של הבית. היא אספה את הכסף. אני ביקשתי לרשום את זה. עם הכסף שקיבלתי קניתי בית. אמרתי לו שברגע שאני אקנה את הבית, ארשום על שמו.
ש. מדוע בהסכם נתנו לך זכות מגורים, אם זו דירה שלך?
ת. הסכמנו שהדירה לא תהיה רשומה על שמי.
ש. מה יקרה אם הדירה תירשם על שמך.
ת. אני הלכתי במטרה להסכם. רציתי שההפטר יהיה יותר קל. לא היה לי חשבון בנק. ביקשתי שזה יירשם על שמו זמנית."
30.3. התובע אף הודה שהצעתו לבנו לרישום "זמני", לא עלתה בפני המגשרת שערכה את ההסכם (ראה חקירתו הנגדית של התובע בעמוד 19 לפרוטוקול, שורות 18-20). מכיוון ש"הסכמה" כזו, אם הייתה – לכאורה – היא נוגדת את הסכם הממון אליו הגיעו הצדדים לאישורו בבית הדין הרבני, וממילא גם אם הייתה כזו, לא היה לה כל תוקף.
30.4 הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את טענת הזמניות או הפיקטיביות של ההסכם (ראה למשל סעיף 52 לכתב ההגנה) וטענתו לא נסתרה. בחקירתו הנגדית אף אמר במפורש, כאשר נשאל אם הסכים לרישום הזכויות בדירה על שמו באופן זמני, "ממש לא, זה אף פעם לא נאמר" (ראה עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 3-4).
30.5 בניגוד לטענת התובע, כי כביכול הדירה נרכשה ע"ש הנתבע רק עד אשר הנתבע יקבל את ההפטר מפשיטת הרגל, הוכח כי בעת החתימה על הסכם הגירושין (המתייחס כאמור לעובדת רישום הזכויות בדירה ע"ש הנתבע) ידע התובע שהוא עתיד לקבל את ההפטר בתוך 5 שנים (ראה חקירתו הנגדית של התובע בעמוד 19 לפרוטוקול, שורות 26-31) ובכל זאת הזכויות בדירה נרשמו ע"ש הנתבע. אם אלה היו פני הדברים, מן הסתם היה בהסכם תנאי, לפיו הזכויות בדירה ישובו וירשמו על שמו בעת קבלת ההפטר, או לפחות ניתן לראות שהצדדים ראו את ההסכם כבעל תחולה ארוכה יותר מחמש שנים. כך בנספח להסכם הגירושין נקבעו תנאים שונים המתייחסים לדירה, המעידים שציפיות שתחולת ההסכם לשנים ארוכות וכך:
הדירה תהיה בבעלות הנתבע ולתובע תהא רק זכות מגורים בה; התובע יכול שלא להתגורר בדירה ולהשכיר אותה ולבצע בה כל פעולה, עד מלאת ימיו, למעט מכירתה של הדירה. הצדדים אף הסכימו שהתובע לא יוכל לצוות הזכויות בדירה וכי תירשם הערת אזהרה כדי למנוע כל פעולה הנוגדת זכות מגורים בלבד של התובע בדירה.
30.6 התובע לא הביא לעדות את ילדיו ובני משפחה אחרים, חרף העובדה שטען כי הם ידעו על "זמניות" ההסכם. כאשר נחקר על כך אמר:
"ש. אתה טוען שהיה ברור לכולם ולבני משפחה נוספים שמדובר בדירה שלך. מדוע לא הבאת את הילדים שלך ובני משפחה נוספים שיתמכו בגרסה שלך?
ת. כי לא מצאתי צורך".
(עמ' 23 לפרוטוקול – שורות 2-3).
כידוע, קבעה הפסיקה כי הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה היכולה לתמוך בגרסתו, תפעל לרעתו, או לפחות תפגע במהימנות גרסתו.
ראה: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נ"ד (1) 539; ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נ"ד (3) 107; ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605; ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651.
30.7 התובע לא תבע בתביעה את גרושתו, למרות שלכל הדעות והינה צד נחוץ להליך. שהרי, ההסכמות בדבר רכישת הדירה, אופן רישומה, הענקת זכות המגורים בה בלבד לתובע וכיוצ"ב נעשו בהסכם עימה שקיבל תוקף של פסק דין.
30.8 גם טענתו החלופית של התובע שכביכול נחתם בינו לבין הנתבע הסכם מכללא, אין לה על מה לסמוך. בחקירתו הנגדית הסתבר כי התובע כלל אינו יודע מה הוא הסכם מכללא ובעמוד 19 לפרוטוקול (שורות 3-2) אמר כי זה "...הכל ביחד כללי", ובכלל טענת הסכם מכללא אף היא עומדת בסתירה לטענת ההסכם הזמני, וברור הוא שהצגת גרסאות עובדתיות סותרות לא רק שהיא אסורה, אלא אף פוגמת במהימנות גרסתו של התובע.
30.9 התובע העלה גרסאות הסותרות זו את זו – דבר שאף הוא פוגם במהימנות גרסתו: כך, ענה בחקירתו כי ההסכמה שהדירה תהיה שלו, התגבשה לאחר החתימה על הסכם הממון עם גרושתו, כך ענה בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 5-4:
"ש. מדוע בהסכם כתוב שהדירה תירשם ע"ש נ.?
ת. אח"כ סיכמנו."
לעומת זאת, בסיכומי הנתבע נטען שהמדובר בהסכמה בעל פה שניתנה מלכתחילה (ראה: סעיפים 2 ו-13 לסיכומי הנתבע). הנה כי כן, גם בנקודה זו גרסת התובע נמצאת נסתרת מיניה וביה.
30.10 התובע השיב בחקירתו הנגדית, כי הלכה למעשה לא אמר אמת לבית הדין הרבני, עת התייצב לאשר את הסכם הגירושין. אביא מתוך תשובותיו בחקירה הנגדית בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 17-16:
"ש. התייצבת בפני ביה"ד הרבני עם ההסכם, האם שיקרת לבית הדין?
ת. אפשר לומר שכן.
ש. מבחינתך ביה"ד היה חותמת גומי
ת. כן."
אם אכן אלה פני הדברים, מדוע אאמין לתובע כעת?
- המסקנה העולה מן המקובץ – התובע כלל לא הוכיח את גרסתו בדבר היות ההסכם "זמני" כביכול.
- מנגד, נראית גרסת הנתבע מוצקה ונתמכת בראיות, ואני מעדיפה אותה על פני גרסת התובע, וקובעת כי רישום הזכויות בדירה היה בדיוק לפי כוונתם המפורשת של הצדדים להסכם, וכי אין ביסוס לטענת התובע באשר ל"זמניותו" של ההסכם.
להלן, אפרט טעמיי:
32.1 ראשית לכל, עומדת לזכות הנתבע חזקת נכונות המירשם, כפי שזו גלומה בסעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, וכפי שהראיתי לעיל, התובע לא הצליח לסתור חזקה זו. משנה תוקף יש לאמור כאן, נוכח רמת ההוכחה הנדרשת מן התובע להוכיח טענתו שההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הינו הסכם פיקטיבי לכאורה. ראה: ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן, (3.2.11) (פורסם במאגר "נבו").
32.2 הסכם הגירושין בין התובע לבין גרושתו (אמו של הנתבע) נערך על ידי המגשרת עו"ד מירב מור, אשר העידה בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 8-1, כך:
"... ההסכם הוא משנת 2005. מה שאני עונה, זה בהתאם למסמכים שנמצאים אצלי בתיק, בהתאם למה שפירטתי ושלחתי לשני הצדדים – גם את המסמכים
מה שקדם להליך עוד לפני שהיה הסכם, חשבו הצדדים לרשום את שתי הדירות – הן ב**** והן זו שנרכשה לאחר מכן, ללא מעורבות שלי, על שם הילדים. לאחר מכן הוחלט את הדירה ב**** להעביר על שם ו' ר', לקנות דירה, והדירה הנוספת תירשם ע"ש נ', כאשר הזכות למגורים של ד' ו'ד' ו', תהיה לכל אורך חייו, אבל הוא לא יהיה רשאי למכור אותה או לעשות איזו שהיא פעולה שתיגרע מזכות הבעלות של נ' ו'. כל מה שאמרתי עולה מהמסמכים שבפניי.".
32.3 גם ביחס למניעים שהביאו את הצדדים להגיע להסכם הזה נשמעו עדויות התומכות בגרסת הנתבע:
המגשרת – אמרה בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 25-21 (בתשובה לשאלה מדוע נרשמה הדירה על שם נ'): "אני מבקשת לומר שני דברים: זה עולה מהסכם הגירושין, היו שם חובות של הבעל – יש נספח שלם שמתאר את זה. זו היתה בחירה של הצדדים כאשר עלתה האפשרות ששתי הדירות יירשמו על שני הילדים, כך שלא יהיה מצב של הברחת נכסים או משהו כזה. זו היתה בקשת הצדדים ...".
הנתבע – ענה בחקירתו הנגדית על המצב הכואב אליו נקלעה המשפחה בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 19-17: "... כולנו ידענו שהוא פושט רגל, כי עזרנו לו כדי שהוא יוכל לשלם לשוק האפור. לא היתה ברירה, אלא לדעת. אנחנו עזרנו לו בכך ששילמנו לשוק האפור כדי שלא ידפקו לנו בדלת באמצע הלילה ויחתכו לנו אוזן".
ועוד (בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 25-22):
"פעמיים הוא הפסיד כספים. פעם אחת הפסיד כספים ופעם אחרת פשט רגל ... אני אספתי שקל לשקל כדי לעזור לו. כל הכסף התאדה. את הסף שאחי חסך, שקל לשקל במשך השנים, הוא קנה מכונות ..."
32.4 מעדות המגשרת עלה, כי לאמו של הנתבע שכלל לא רצתה להתגרש היה חשוב להותיר את הנכסים לטובת ילדיה כחלק מההסדר הרכושי שבין הצדדים (ראה תשובותיה בחקירתה בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 17-14) וגם מכאן ניתן לראות שגרסת הנתבע היא הנכונה.
32.5 מתוך פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני עלה, כי בבית הדין בו אושר ההסכם, עברו עם התובע על סעיפי ההסכם ונבדק שהתובע מבין את הדברים ומשמעותם. בבית הדין אף נעשה שינוי בהסכם הממון. כיוון שלהסכם ניתן תוקף של פסק דין, התובע מנוע ומושתק מלהעלות טענות נגד אמיתותו ותוכנו של ההסכם.
32.6 ממילא גם הנתבע שהינו צד ג' להסכם שבין הוריו ואשר הסכים להתערב בסכסוך בין הוריו כדי לעזור לסיים הסכסוך ביניהם אינו יכול לשנות הסכמות שבין הוריו, וכזכור התובע לא תבע ביטול ההסכם ואף לא צירף את גרושתו כצד לתביעה.
- בנסיבות העניין, אני כאמור דוחה את טענות התובע ומעדיפה את גרסת הנתבע על פניהן.
כללי
- אני מקבלת את טענותיה של באת כוח הנתבע בסיכומיה באשר למניעותו של הנתבע לטענות טענות שבתביעתו עקב דוקטרינת ההשתק השיפוטי.
ראה בעניין זה: רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נ(6) 625; ההלכה קובעת כידוע כי "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה ".
ואכן, התובע עשה שימוש בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בהליכי פשיטת הרגל לצורך הכרעה בתביעת החוב נגדו והוא מנוע מלטעון כי אותו תנאי בהסכם חסר תוקף מכוח עיקרון תום הלב והאיסור של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
כידוע, בית המשפט לא יאפשר לבעל דין להציג טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים, וקם נגדו השתק שיפוטי.
- אין בידי לקבל את טענות באת כוח התובע בסיכומיה לפיהן כביכול טענות נעדרות סבירות או שהן טענות סרק. ההיפך הוא הנכון, כפי שניתחתי לעיל.
- אין בידי לקבל גם טענת התובע באשר לויתורים ולהתחייבויות שלו במסגרת הסכם הממון. הסכם הממון שקיבל תוקף של פסק דין מדבר בעד עצמו והוא מחייב.
- אין בידי גם לקבל את טענות באת כוח התובע בסיכומיה, כי כביכול אין ליתן אמון בגרסת המגשרת. עדותה היתה אמינה בעיניי, ואני דוחה גם בעניין זה את טענות התובע.
- באשר לטענת הנתבע בסיכומיו בגין אי התייצבות עדה מטעם התובע לחקירה – הצדק עמו. ברור שנותן תצהיר שלא התייצב לחקירה – תצהירו אינו נחשב, שהרי באין מצהיר אין תצהיר.
- ביום 27.7.15 התרתי לתובע להגיש סיכומי תשובה, ובלבד שאלה יוגשו עד 29.7.2015. למרות זאת, לא הוגשו סיכומים אלה.
סיכומו של דבר
- בנסיבות המפורטות לעיל – התביעה נדחית.
- התובע ישא בהוצאות הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות.
ניתן היום, י"ח אב תשע"ה, 3 באוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה