ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורן של "קוקה קולה", "וואלה" ו"אקו"ם" וקבע, שאתר My Music, שפועל בחסות "קוקה קולה" לא הפר את זכויות האמנים. בכך, בוטל פסק דינו של המחוזי מ-2011 שקבע שאקו"ם לא הייתה רשאית להתיר לוואלה להשתמש במוסיקה לצרכי פרסומת.
ב-2002 החלה "וואלה תקשורת" להפעיל את אתר המוזיקה "My Music". לצורך כך היא התקשרה בהסכם עם אקו"ם, שהעניקה לה רישיון גורף לשדר את היצירות השייכות לרפרטואר אקו"ם, תמורת תמלוגים. עם זאת, נקבע בהסכם, כי הרישיון לא יחול על שימוש במוזיקה למטרות פרסום.
בהמשך, נרקם שיתוף פעולה בהפעלת האתר בין "וואלה" והחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, יצרנית "קוקה קולה". האתר נצבע בצבעי המותג והוכתר כ"אתר המוזיקה של קוקה קולה". בעקבות כך, פנתה אקו"ם ל"וואלה" וטענה ששיתוף הפעולה הוא בגדר "פרסומת" ומפר את ההסכם עמה. לאחר מו"מ, הגיעו השתיים להסכם פשרה לפיו "וואלה" תשלם לאקו"ם פיצויים בסך 40,000 דולר תמורת וויתור הדדי על טענות בנושא.
אלא שחברות מוסיקה בינלאומיות וישראליות וכן תרצה אריאל – אלמנתו של מאיר אריאל ז"ל - התנגדו להסכמה זו, והגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה ע"ס 3.5 מיליון שקל נגד "וואלה", "קוקה קולה" ואקו"ם, בטענה שפגעו בזכויותיהן ב-18 שירים.
המחוזי קיבל את התביעה וקבע, בין היתר, שאקו"ם לא הייתה רשאית להסכים לשימוש פרסומי ביצירות במסגרת הסכם הפשרה. על החלטה זו הגישו "החברה המרכזית", "וואלה" ואקו"ם בקשות ערעור לבית המשפט העליון.
"החברה המרכזית" טענה שהמחוזי שגה כשהכיר ב"זכות הביצוע הפומבי בפרסומת" כזכות יוצרים חדשה, נפרדת מזכות הביצוע הפומבי הכללית שהיוצרים העבירו לאקו"ם. עוד טענה, כי השירים ששודרו במלואם, כלל לא זוהו עם המותג "קוקה קולה" ולכל היותר המותג מעניק "חסות"– שאינה דורשת הסכמה נוספת מהיוצר.
"וואלה" ואקו"ם הצטרפו לטענות אלה והוסיפו כי העובדה שכספי הפיצוי של הסכם הפשרה חולקו בין בעלי הזכויות ביצירות מוכיחה כי היא פועלת בהרשאתם ועבורם.
מנגד טענו המשיבות שההבחנה בין "פרסומת" ו"חסות" היא מלאכותית ושגויה. לטענתן, אקו"ם לא הייתה רשאית להתפשר בשמן על הפרת זכות השימוש ביצירות לצרכי פרסומת. הן הוסיפו, שהנוהג המקובל בשוק הוא ששימוש כזה דורש את אישור היוצר גם כאשר זכות הביצוע הפומבי הועברה לעמותה.
מודל חדשני
"לשון כתבי ההעברה אינה כוללת סייג כלשהו האוסר על אקו"ם להעניק רישיונות לביצוע פומבי של יצירות בהקשרים מסחריים או פרסומיים, או המחייב את אקו"ם לקבל את אישורו של היוצר טרם מתן רישיון כאמור", קבעה השופטת אסתר חיות. היא הוסיפה, כי הנוהג של אקו"ם לקבל את הסכמת האומן לשימוש ביצירה למטרות פרסום אינו רלוונטי במקרה זה, משום שאופן הפרסום במתכונת של "רדיו אינטרנטי" היה מודל שיווקי חדשני שלא היה לו תקדים בשוק המוזיקה, ולא מדובר בפרסומת גרידא. ממילא, קבעה השופטת, אקו"ם הייתה רשאית להתקשר עם וואלה בהסכם הפשרה כשליחתן של המשיבות.
לבסוף קיבלה השופטת חיות את הערעורים וביטלה את פסק הדין של המחוזי. השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל הצטרפו לדעתה, והמשיבות חויבו לשלם לכל אחת מהמערערות שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 שקל.
* עו"ד גיא אבידן עוסק בקניין רוחני, לשון הרע ותביעות בבתי משפט
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין