לטענת הנכדה, דוד שלה שנפטר רימה את סבתה על מנת שתסתלק מירושת הסבא והוא יקבל ירושה מוגדלת. אלא שטענותיה החמורות לא נתמכו בראיות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לביטול צו הירושה שניתן בעניינו של סבה, אשר נפטר בתחילת שנות השישים. לטענת התובעת צו הירושה שניתן מבוסס על מעשה רמייה מצד דודה המנוח, אח של אימא שלה, שבעקבותיו חלקה של הסבתא בירושת הסב הועבר אל הדוד שלא כדין. סגן הנשיא שאול שוחט כתב שמדובר בהשערות שלא הוכחו. הוא דחה את התביעה והשית על התובעת הוצאות גבוהות לטובת אלמנת הדוד.
סבה של התובעת הלך לעולמו באיראן לפני למעלה מ-60 שנה כשבבעלותו חלקות מקרקעין בבני ברק וברמת גן. הוא הותיר אחריו אישה ושמונה ילדים. משפחתו לא מיהרה להוציא אחריו צו ירושה. כך, רק כעבור שני עשורים ממותו הגישה בתו – אם התובעת – בקשה לצו ירושה. הצו עצמו ניתן בשנת 1984. בהתאם לצו קיבלה אם התובעת 1/16 מהעיזבון בעוד חלקו של אחיה – הדוד של התובעת – היה גדול פי 12.
במהלך 2015 הלך אף הדוד לעולמו וכשנה לאחר מכן, באוגוסט 2016, הוגשה התביעה לבית המשפט על ידי אחייניתו. לטענתה, בית המשפט נתן את צו הירושה בהתבסס על הונאה והטעיה שעשה הדוד בכך שהעביר את החלק של אימו בעיזבון על שמו.
לשיטת התובעת, חלקה של סבתה בעיזבון (8/16) אמור להתחלק בין כל ילדיה באופן שווה ולפיכך אימה זכאית ל-1/16 נוספת מהירושה, ובסך הכל ל-1/8.
מנגד טענה הנתבעת – אלמנת הדוד – שיש לדחות את התביעה על הסף בין היתר מפני שהיא התיישנה. לגופו של עניין היא טענה שלתובעת אין כל ידיעה על הנסיבות שהובילו למתן צו הירושה ותביעתה נטולת בסיס.
היכן אם התובעת?
השופט שוחט היה סקפטי, בלשון המעטה, כלפי טענות התובעת. לדבריו התובעת ייחסה לאחי אימה "טענה חמורה, מעין פלילית, של מרמה הונאה והטעיה" כאשר עליה לכל הפחות לפרט אודותיה ולעמוד בנטל המוגבר להוכחתה.
הוא הדגיש שההקפדה על הוכחת הטענה מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר באדם שהלך זה מכבר לעולמו.
עם זאת, ציין השופט, התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה או עדות ממנה ניתן ללמוד שהדוד ביצע מעשה מרמה כלשהו כלפי אימו שבעקבותיו היא הסתלקה לטובתו מחלקה בעיזבון. לדבריו התובעת אפילו לא סיפקה עדות שמועה שלפיה סבתה אמרה לה שהיא מתנגדת להסתלקות.
בתוך כך השופט תהה מדוע התביעה הוגשה באמצעות התובעת ולא אימה, שהייתה הרוח החיה מאחורי הגשת הבקשה לצו הירושה בשנות השמונים. הוא ציין אמנם שבבדיקה מאוגוסט 2017 נמצא שאם התובעת סובלת מאובדן זיכרון קשה וכי מצבה המנטלי הידרדר, אולם לדברי הרופא שבדק אותה עד לחודש ינואר משנה זו היא הייתה במצב קוגניטיבי טוב.
השופט שוחט הסיק שלא הייתה מניעה כלשהי מצד אם התובעת להגיש את התביעה בעצמה לבית המשפט (שהוגשה כאמור באוגוסט 2016) וקבע שלתובעת לא היו הסברים לכך.
בנסיבות אלה קבע השופט שמסמך ההסתלקות של הסתבא לטובת הדוד המנוח הוא מסמך אותנטי וממילא אין סיבה להתערב בחלוקת הירושה. הוא דחה את התביעה וחייב את התובעת לשלם לאלמנת הדוד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אליהו חסטר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שמואל גלינקא ועו"ד אביב שיזף (משרד שבולת)
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין