פס"ד בעניין תביעה מתוקנת

תביעה (מתוקנת) לביטול צו ירושה שניתן ביום 4.4.1984 ותוקן ביום 18.4.1985 בעניין עזבון המנוח אסמעיל (שמואל) חי ז"ל על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט ע. זמיר ז"ל).

העובדות הצריכות לעניין

1. מר אסמעיל (שמואל ) חי ז"ל (להלן: המנוח) הלך לבית עולמו, באיראן, ביום 7.6.1962, כשבבעלותו זכויות מקרקעין במדינת ישראל: 3 חלקות מקרקעין בעיר בני ברק וחלקת מקרקעין בעיר ר"ג.

המנוח השאיר אחריו אשה, מאלק חי (להלן: אלמנת המנוח או מאלק) ו-8 ילדים, מתוכם 5 בנים: יהודה חי (להלן: יהודה); שוקרולה חי (להלן: שוקרולה), יעקב חי, נורולה חי ולוטפולה חי ו-3 בנות: מולוכ חי נגרי (להלן: אם התובעת או מולוכ), טובה חי וקושוור חי.

2. התובעת היא נכדתו של המנוח, בתה של מולוכ.

יהודה ז"ל הלך לבית עולמו בשנת 2015 ולכן התביעה הוגשה נגד יורשיו (הנתבעת 1 היא אלמנתו של יהודה ומי שירשה את עזבונו לפי צוואתו).

גם שוקרולה הלך לבית עולמו טרם הגשת תביעה זו. המשיב 2 הוא בנו ויורשו, ביום 29.8.21 נמחק המשיב 2 מההליך כאן לאור בקשת התובעת מיום 20.7.21 , לאחר שתביעה אותה הגישה נגד המשיב 2 בהליך מקביל שניהלה נגדו בעניין עזבון המנוח במקביל לתביעה כאן ( ה"פ 13336-01-16) נדחתה בפסק-דין שניתן ביום 19.2.19 וערעור עליו לבית המשפט העליון ( ע"א 2420/19) נמחק ביום 4.3.21 (להלן: ההליך המקביל).

יורשי המנוחים חי יעקב וחי קשוור , המשיבים 3-4, לא גילו כל עניין בהליך זה , הגם שלכאורה לו הייתה תביעת התובעת מתקבלת היו עשויים ליהנות מתוצאותיה.

3. הבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח הוגשה שנים רבות לאחר מותו, בשנת 1981, על ידי אם התובעת ( מולוכ) באמצעות עו"ד אברהם נביאי (להלן: עו"ד נביאי) ששימש כבא כוחה לצורך הגשת הבקשה ( ת"ע 5737/81). צו ירושה ניתן לראשונה על-ידי בית משפט זה ( השופט ע.זמיר) רק כ-3 שנים מאוחר יותר, ביום 5.5.1984 . בהתאם לצו שניתן, חלקו של כל יורש בעזבון המנוח, לאחר הסתלקויות, היה כדלקמן: יהודה 12/16 ; שוקרולה 1/16; יעקב חי 1/16; קושוור חי 1/16 ומולוכ חי (אם התובעת) 1/16. בהמשך, ביום 18.4.1985 ניתן צו ירושה מתוקן וזאת בשל טעות קולמוס בשנת פטירתו של המנוח בצו המקורי ( נכתב בטעות כי נפטר בשנת 1982 במקום בשנת 1962). חלוקת העיזבון בין היורשים לא השתנתה עקב תיקון הטעות והיא נותרה כפי שהייתה בצו הירושה המקורי.

4. על אף צו הירושה שניתן נרשמו הזכויות ב-3 חלקות המקרקעין שהיו בבעלות המנוח בעיר בני-ברק ע"ש שוקרולה בלבד. בעקבות רישום שגוי זה הגיש בשנת 1992 יהודה ,באמצעות עו"ד נביאי, תביעה נ' שוקרולה לבית המשפט המחוזי בת"א ( ה"פ 677/92) . ההליך הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ביום 2.3.1994 ולפיו חלקה אחת מבין שלושת החלקות תיוותר על שמו של שוקרולה ואלו רישום הבעלות על שם שוקרולה בשתי החלקות האחרות יבוטל ויירשם בחזרה על שמו של המנוח. כפועל יוצא מהסכם הפשרה נרשמו הזכויות בשתי החלקות בהתאם לצו הירושה המתוקן והיורשים האחרים, וביניהם אם התובעת, קיבלו את חלקם בירושת המנוח בשתי החלקות ואף החלו לקבל בהתאם את חלקם בדמי השכירות שהתקבלו בגינן. כאמור לעיל, במקביל להגשת ההליך שבכותרת לביטול צו הירושה ניהלה התובעת הליך מקביל נגד המשיב 2. במסגרת אותו הליך זה טענה התובעת כי אמה לא הייתה מודעת להסכם הפשרה משנת 1994 שמכוחו נרשמו הזכויות של היורשים בחלקות ולא נתנה לו את הסכמתה ומשכך עתרה לביטול רישום בעלותו של אביו של המשיב 2 (שוקרולה) בחלקה הנוספת ולקבוע שהבעלות בה אף היא של המנוח. כאמור, תביעת התובעת בהליך המקביל נדחתה ופסה"ד הפך לחלוט (לאחר מחיקת הערעור אותו הגישה לביהמ"ש העליון).

5. ביום 4.8.2016, למעלה מ-31 שנים לאחר שניתן צו הירושה המתוקן אחר עזבון המנוח, הגישה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת קרן גיל) תביעה לתיקונו, זה ההליך שבכותרת. במסגרת התביעה טענה כי לבקשה למתן צו ירושה צורפו שלושה תצהירי הסתלקות בלבד של ילדי המנוח ( נורולה, לוטפולה וטובה) שלפיהם הם הסתלקו מחלקם בעיזבון לטובת אחיהם יהודה. ברם, הגם שלפי תצהירים אלו חלקו של יהודה בעיזבון היה צריך לעמוד על 4/16, בפועל, בצו הירושה שניתן (הן המקורי הן המתוקן) נכתב כי חלקו הוא 12/16 , כשיהודה קיבל למעשה את חלקה של האלמנה בעיזבון. לטענת התובעת בתביעתה "אלמנת המנוח לא העבירה את חלקה בעיזבון ( 8/16) לטובת חי יהודה אך חי יהודה הצליח במרמה להעביר את חלקה של אלמנת המנוח על שמו. חלקה של אלמנת המנוח (8/16) מתחלק בין כל ילדיה באופן שווה ( לכל אחד 1/16). לפיכך חלקה של גב' חי נגרי מולוכ אם התובעת, בעיזבון המנוח הוא 1/8 ( 1/16 + 1/16)" (ס' 8-9 לתביעה). במסגרת התביעה טענה התובעת, כי ביהמ"ש המחוזי נתן את צו הירושה "בהתבסס על הונאה והטעיה שעשה חי יהודה" ועתרה לתיקון הצו "ולהצהיר כי חלקה של הגב' חי נגרי מולוכ בעיזבון הוא 1/8" (ס' 13-16 לתביעה).

6. המשיבה 1 הגישה התנגדות לבקשה לתיקון צו הירושה ועתרה לדחייתה על הסף משורה של טעמים: היעדר עילה; היעדר יריבות; התיישנות ושיהוי. לגופם של דברים טענה כי לתובעת אין ולא יכולה להיות כל ידיעה אישית על הנסיבות שהובילו למתן צו הירושה באופן בו ניתן והבקשה והתצהיר התומך אינם מרימים את הנטל הכבד של הוכחת טענת המרמה. עוד נטען כי למיטב ידיעת יורשי יהודה ז"ל, אלמנת המנוח חתמה אף היא על תצהיר הסתלקות מחלקה בעיזבון המנוח לטובת יהודה עובר למתן צו הירושה, כפי שחתמו שלושת אחיו שהסתלקו לטובתו וכי תצהיר זה הוגש לבית המשפט ביחד עם תצהירי ההסתלקות האחרים טרם מתן צו הירושה "שאם לא כן לא היה נותן בית המשפט את צו הירושה כפי שנתן, שכן בבקשה למתן צו הירושה שהגישה כאמור אמה של התובעת עצמה, צויינו כל יורשי המנוח, לרבות אשתו. ברי אם כן כי לבית המשפט שנתן את צו הירושה הוצג גם תצהיר הסתלקות של אשת המנוח לטובת יהודה חי ז"ל וטענת התובעת בסעיף 8 לבקשת התיקון לפיה אביהם של המשיבים העביר את חלקה בירושה על שמו במרמה היא טענה שאינה הגיונית ובכל מקרה אינה מפורטת דיה כדי שניתן יהיה להתייחס אליה. בשל הזמן הרב שחלף ופטירתו של אביהם, יהודה חי ז"ל, לא עלה בידי המשיבים לאתר עד לרגע זה את תצהיר ההסתלקות עליו חתמה אשת המנוח, אך הם ימשיכו לנסות ולאתרו וכאמור פנו למזכירות בית המשפט בבקשה לעיין בתיק בית המשפט" (ס' 24 לכתב ההגנה).