467 אלף ש' לפועל בניין שנפל מסולם: "פיתחתי פחד גבהים"

הצעיר מעד מגובה ארבעה מטרים באתר בנייה בירושלים ואיבד הכרה. בית המשפט קבע שהעסקתו ללא רתמת בטיחות והדרכה על עבודה מגובה מהווה רשלנות

פועל בניין תושב הרשות שלפני כ-7 שנים נפל מסולם במהלך עבודתו ונחבל בחלקים שונים בגופו, כמו גם פיתח פחד גבהים, יפוצה בקרוב לחצי מיליון שקלים. השופטת רגד זועבי מבית משפט השלום בנוף הגליל קבעה שהעסקתו ללא רתמת בטיחות, ומבלי לספק הדרכות על עבודה מגובה, מהווה רשלנות מצד המעסיקה ומבצעת הבנייה.

התובע (35), תושב אזור בית לחם, הועסק ביולי 2019 כפועל באתר בנייה בבירה. בתביעתו כנגד מעסיקתו דאז ומבצעת הבנייה באתר, סיפר כי נפל במהלך עבודתו מסולם עץ רעוע שהחל לזוז לפתע, מגובה ארבעה מטרים. התובע טען שהועסק ללא רתמת בטיחות ומבלי לקבל הדרכה על עבודה מגובה, וכי נחבל כתוצאה ממעידתו בחלקים שונים בגופו.

ממקום התאונה הובהל הפועל למרכז הרפואי "שערי צדק" כשהוא ללא הכרה, אשר שבה אליו כ-20 דקות לאחר כניסתו לאמבולנס. האירוע הוכר בביטוח לאומי כתאונת עבודה, עם נכות קבועה של כ-10%. עיקר טענתו הינה לרשלנות בדמות העסקתו ללא אמצעי בטיחות. בן דודו, שהעיד במסגרת ההליך, חיזק את גרסתו עת סיפר שמצא אותו שרוע באתר מחוסר הכרה וללא רתמת בטיחות.

מנגד טענו המעסיקה ומבצעת הבנייה כי שימוש בסולם אינו מצריך מקצועיות מסוימת, וכי "כל אדם רגיל" יודע להשתמש בכלי הזה – כך שאין לראותן כרשלניות. לשיטת הנתבעות האחריות לתאונה ונזקיה רובצת כל כולה לפתחו של הפועל, עליו ביקשו להטיל אשם תורם מכריע בשיעור 90%-100%.

"הגבירו את הסיכון לנפילה"

אבל השופטת זועבי קבעה כי רוב רובה של האחריות לתאונה (95%) תיפול דווקא על כתפי המעסיקה וקבלנית הבנייה. למסקנתה שילוב העסקת התובע ללא רתמת בטיחות ומבלי לקבל הדרכות על עבודה מגובה מגבש, בנסיבות העניין, את רשלנותן, זאת לצד אשם תורם מינורי (5%) שהוחלט לייחס לפועל עצמו, מחמת אי-נקיטת זהירות מספקת.

"בנסיבות המקרה, בהן התובע עבד בגובה כ-4 מטרים על סולם חד-זרועי ישן, עשוי מעץ, לבדו, וללא אמצעי בטיחות כגון רתמת בטיחות או עובד נוסף שיאבטח את הסולם - ניכר שהנתבעות הגבירו את הסיכון להתרחשות הנפילה. טענות התובע, שלא נסתרו בעדויות עובדתיות, מצביעות על הפרה של תקנות הבטיחות בעבודה, המחייבות אספקת ציוד מתאים והדרכה", נכתב בפסק הדין.

השופטת כינתה את שיטת העבודה אותה הנהיגו הנתבעות כ"לקויה ובלתי בטיחותית", וקבעה שהשתיים העמידו את הפועל "במצב של סיכון בלתי סביר, ללא סיפוק כלי עבודה מתאימים או אמצעי הגנה אחרים". המעסיקה והקבלנית, הוסיפה השופטת, "אף לא הוכיחו כי עמדו בחובת הדרכת התובע מפני הסיכונים אליהם הוא חשוף במסגרת עבודתו", דבר אותו יש לזקוף לחובתן.

לצורך הערכת הנזק והפיצוי לקחה השופטת בחשבון, בין היתר, את העובדה שלצד הנכויות הפיזיות אשר נגרמו לו בשל התאונה – בתחומי האורתופדיה ואא"ג – פיתח התובע בשל האירוע אף פחד גבהים, המקשה עליו להשתלב בחזרה בתחום הבנייה. נכותו המשוקללת, הן הרפואית והן התפקודית, הועמדה בפסק הדין על 16.5%.

בהתאם לכך קבעה השופטת כי על המעסיקה, הקבלנית וחברת הביטוח של השתיים - "הראל", שצורפה אף היא כנתבעת - לפצות את התובע ב-365,286 שקל בגין ראשי הנזק השונים, זאת לאחר ניכוי אשמו התורם ותקבולי ביטוח לאומי. בנוסף נפסקו לטובת נפגע תאונת העבודה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 102,207 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.