בית המשפט קבע שהשלולית עליה החליקה האישה הייתה שם לפחות שעה וחצי והחברה התרשלה כשלא דאגה לניקיון שוטף של התחנה. טענת החברה כי יש לייחס לתובעת אשם תורם נדחתה.
אישה כבת 47 נפגעה ב-2012 כשמעדה על כתם סולר ונחבלה במתחם תחנת הדלק ״דור אלון״ ליד קיבוץ תל יצחק. לאחרונה קיבלה השופטת חנה שניצר-זאגא את תביעתה וקבעה כי היה על החברה לדאוג לסילוק המפגע. התובעת נותרה עם נכות נפשית משמעותית בגין האירוע.
בתביעה שהגישה האישה נגד החברה והמבטחת שלה ״כלל״ היא סיפרה שביום התאונה הגיעה לתחנת הדלק כדי לתדלק את רכבה. היא יצאה מהרכב והלכה לצדו השני לצורך פתיחת מיכל הדלק ותוך כדי הליכתה היא החליקה בשלולית סולר שמנונית.
התובעת העידה כי אי אפשר היה לראות את כתם הסולר מאחר שהרכב שלה הסתיר אותו. היא הגישה סרטון אבטחה של התחנה בה ניתן לראות כי השלולית לא נוקתה במשך למעלה משעה וחצי. לטענתה, הנתבעת לא פיקחה באופן שוטף אל האזור וניקיונו ולא תלתה שלטי אזהרה.
היא סיפרה כי לאחר הפגיעה ניסתה לשוב לעבודתה כמרפאה בעיסוק אך מגבלותיה שיבשו את מהלך עבודתה התקין והיא יצאה לפנסיה מוקדמת.
הנתבעת הודתה שהיה כתם סולר במקום ושהתובעת נפלה כתוצאה מכך אך ביקשה להטיל עליה אשם תורם. לטענתה, התובעת שלא נזהרה בדרכה ואין לה אלא להלין על עצמה.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע לתובעת נכות של 7.5% בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון.
מומחית בתחום הפסיכיאטרי ציינה בחוות דעתה כי בעקבות התאונה החלה התובעת לסבול מבעיות גופניות ומהפרעה נפשית. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית בשל תסמינים דיכאוניים המלווים במחשבות אובדניות. המומחית העריכה את נכותה הנפשית ב-20%.
מפגע של ממש
סגנית נשיאת בית משפט השלום בנתניה, השופטת חנה שניצר-זאגא, קיבלה את גרסת התובעת וקבעה שהנתבעת התרשלה.
היא ציינה כי לא הובאו ראיות בקשר לתחזוקת התחנה ונוהל הניקיון והאחזקה שם שיכלו לשפוך אור על התנהלות הנתבעת בכל הקשור בדאגה לסביבה נטולת סיכונים למבקרים. לדבריה, הוכח כי מדובר במפגע של ממש ובמכשול היוצר סיכון בלתי סביר. זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה שנקטה באמצעים הדרושים לניקיון והסרת מכשולים בשטח התחנה.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי יש לייחס אשם תורם לתובעת. היא הדגישה כי התובעת יצאה מהרכב לשם תדלוקו והתנהלה כמו יתר הנהגים הבאים לתדלק את רכבם בתחנה. ״לא התרשמתי כלל ועיקר כי התובעת פעלה בניגוד לכללי השכל הישר והסתכנה מרצון״, כתבה.
באשר לנזק, השופטת ציינה כי מהעדויות עלה ההבדל הרב שבין חיי התובעת קודם לתאונה לבין אלו שלאחריה ובכלל זה העדר שמחת החיים שאפיינה אותה, הפסקת עבודתה, חששות יומיומיים והתנהלות שונה בשלל תחומי החיים. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי נכותה התפקודית של התובעת עולה במקצת על הנכות הרפואית ועומדת על 30%.
בגין הפסד הכנסה לעבר ולעתיד, הוצאות ועזרת צד ג׳ וכן עבור כאב וסבל חויבו הנתבעות לפצות את התובעת ב-430,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 17%.
- ב״כ התובעת: עו"ד מיכל אורן-יוספברג
- ב״כ הנתבעת: עו"ד חיות-זילברברג ואח'
עו"ד זאב פרל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין