לפסק הדין בעניין טייב ואח' נ' היועמ"ש ואח'
משפחה שכולה עתרה לבג"ץ בבקשה לפתוח את קבר בנה שנפל במלחמת יום הכיפורים. לטענת בני המשפחה, חלה טעות בזיהוי גופת בנם, והם מבקשים כעת להתיר את הספק המקנן בליבם כבר 40 שנה.
באוקטובר 1973 הותקף מוצב החרמון, בו שהו 54 חיילים, ע"י הסורים. 31 חיילים נפלו בשבי, עשרה הצליחו להימלט ולמרבה הצער, 13 חיילים קיפחו את חייהם במתקפה.
אחת המשפחות שבנה שירת במוצב, זיהתה תחילה את בנה כשבוי במחנה השבויים הסורי על סמך תמונות שצולמו במקום, אלא שלאחר מכן עלה כי במוצב נמצא קבר אחים. בסופו של הליך זיהוי הגופות, זוהתה גם גופת בנם, בין היתר בעזרת בגדיו, חפציו האישיים, דוגמת שערות וטביעות אצבע.
נוכח זיהוי הגופה הסיר צה"ל את שם הבן מרשימת השבויים ועודכן כי הוא חלל. לימים הוא נקבר בהר הרצל.
מות הבן לא הוכח
במרץ 1974 פנתה המשפחה למרכז להנצחת החייל בטענה כי מותו של בנם לא הוכח, שכן חפציו האישיים, בעזרתם זוהתה גופתו, אינם שייכים לו, וכן לנוכח העובדה שזיהו את פניו בתמונות ממחנה השבויים הסורי.
המשפחה, שלא השתכנעה כי בנה מת, המשיכה לאורך השנים לשלוח לו מכתבים באמצעות הצלב האדום. ביוני 1974, כששבו השבויים בחזרה לישראל, התחוור למשפחה כי הבן לא שב. כשנה וחצי לאחר מכן, שם אבי המשפחה קץ לחייו.
במהלך השנים הביעה לא אחת המשפחה את ספקותיה באשר לזיהוי הגופה. המשפחה נפגשה עם גורמים רבים ודרשה לפתוח בחקירה. אלא שפעולות החקירה העלו כי המשפחה טעתה בזיהוי פניו של בנה בתמונות ממחנה השבויים ומדובר בחייל אחר.
עדויות סותרות בנוגע למותו של הבן, העיכוב בזיהוי הגופה, הפצת שמו כנעדר וזיהויו בתמונות השבי חיזקו אצל המשפחה את הספק ביחס למות הבן, גם לאחר שנמסרו לה חומרי החקירה וחוות דעת התומכים בכך שאינו בין החיים. עם זאת, דחה היועץ המשפטי לממשלה, אליו הגיעה בקשתה לפתוח את הקבר ולבצע בדיקת DNA.
כמוצא אחרון, עתרו אמו ואחיו של החלל לבג"ץ כנגד היועץ המשפטי לממשלה, משרד הביטחון וצה"ל. בעתירתה העלתה המשפחה ספקות רבים באשר לנפילת הבן, הליך זיהויו והעדויות שנאספו. לטענתה, מות הבן לא הוכח.
המשפחה ביקשה מבג"ץ לתת לה את ההזדמנות לזהות את יקירה. לדבריה, הדבר יעביר מסר חשוב למשפחות השכולות כי צה"ל אינו עוסק בטיוח והסתרה, אלא מאפשר זיהוי סופי במקרה של ספק.
המשיבים טענו מנגד כי זיהוי הגופה הוא מדעי וחד משמעי, והיענות לבקשה תביא לפגיעה במשפחות האחרות שאיבדו את יקיריהם בתקיפה, לפגיעה בכבוד המת ואף תכניס ספק בליבן של המשפחות האחרות שבניהן נקברו בקבר האחים הסורי.
העליון קבע: אין ספק
השופט אליקים רובינשטיין, שגילה אמפתיה כלפי המשפחה, הסביר כי לאחר בדיקת הממצאים, הוא סמוך ובטוח כי לא חלה טעות בזיהוי הגופה וכי פתיחת הקבר תחייב את המשיבים לפנות למשפחות החללים האחרות, מה שיעלה את הנושא הרגיש בפניהן, וממצב זה עדיף להימנע ככל הניתן.
השופט קבע כי לנוכח המסקנה שמדובר בבן המשפחה, יש להניח לחלל לנוח בשלום על משכבו, ועם כל הצער שבדבר, לא ניתן לקבל את העתירה. "אומר רק בנימה אישית, כי נדרשתי לכך כאילו היה זה בן משפחתי", הוסיף לבסוף.
השופטים יצחק עמית ונועם סולברג הצטרפו לעמדתו, כך שהעתירה נדחתה פה אחד.
לפסק הדין בעניין טייב ואח' נ' היועמ"ש ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין