בסוף שנת 2014 המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בצרידות במיתרי הקול של מורה כ"מחלת מקצוע" על פי תורת המיקרוטראומה. ביה"ד לעבודה בת"א חלק על עמדת המוסד וקיבל את תביעתה.
ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של מורה שעבדה במשרה מלאה בחינוך מיוחד משנת 2005.
מטבע הדברים, במהלך עבודתה היא נאלצה להרים את קולה מפעם לפעם, על מנת להשתלט על עשרות הילדים בכיתות שבהן לימדה.
בשנת 2012 היא החלה לסבול מצרידות. כעבור מספר חודשים רופאים אבחנו אצלה יבלות במיתרי הקול והיא נאלצה לעבור לעבודה בחצי משרה. מומחה לכירורגיה של מיתרי הקול ציין כי היבלות נוצרו על רקע שימוש ממושך ומוגזם בקול.
בשלהי שנת 2014 היא ביקשה מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בצרידותה כפגיעה בעבודה, אך תביעתה נדחתה.
כעבור מספר חודשים היא הגישה תביעה בביה"ד האזורי לעבודה. השופט תומר סילורה מינה מומחה רפואי מטעם ביה"ד שיבדוק האם יש קשר סיבתי בין הנזקים לבין העבודה.
המומחה סבר כי "השפעת העבודה כמורה גדולה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. נכותה בגין צרידות היא תוצאת מאמץ היתר בשימוש בקול בעת עבודתה".
בהמשך המומחה נדרש לענות לשאלות יותר ספציפיות כגון "אחוזי" הסבירות של הקשר הסיבתי והאם הליקויים מהם סובלת התובעת נגרמה כתוצאה מפגיעות זעירות רבות ומצטברות – מה שנקרא בעגה המקצועית "מיקרוטראומה".
בעיקרו של דבר, המומחה נותר בדעה כי העבודה היא הגורם העיקרי, במיוחד לנוכח העובדה שהתובעת אינה מעשנת – תוך שהעיר כי דיבור מאומץ ועישון הם שני הגורמים העיקריים המזיקים למיתרי הקול. המומחה אף הבהיר כי ברור שלא כל המורות סובלות מכך, שהרי מדובר ב"ביולוגיה ולא במתמטיקה".
למרות זאת, המוסד – הוא הנתבע בהליך – התעקש וטען כי תיאור המומחה שלפיו כל יום של דיבור מאומץ גרם לתובעת נזק קטן למיתרי הקול, אינו עונה על דרישות הפסיקה, שכן על מנת להוכיח מיקרוטראומה יש להראות כי כל פעולה חוזרת ונשנית במהלך יום העבודה גרמה לנזק זעיר, שבהצטברותו גרם למצב הרפואי.
מומחה אובייקטיבי ומשכנע
אולם השופט תומר סילורה דחה את עמדת המוסד ואף הורה לו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל. השופט הדגיש כי המומחה קבע במפורש כי הצרידות של התובעת היא תוצאה של סדרת פגיעות זעירות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן הסבה לה נזק מצטבר.
"גם בתשובה לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעתו. בין היתר ציין המומחה כי הגרון הינו כלי העבודה של המורות וכי הגרון אינו בנוי לדבר 4-5 שעות ביום מול כיתה של 40 תלמידים", הוסיף השופט.
בהמשך פסק הדין השופט ציין כי "קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין".
בתוך כך השופט הזכיר שככלל – ובהיעדר פגמים גלויים לעין או קביעות שנראות בלתי סבירות – יש לייחס משקל רב לחוות דעת מומחים מטעם ביה"ד, שכן האובייטקיביות שלהם רבה ומובטחת לעומת מומחים מטעם הצדדים.
- ב"כ התובעת: עו"ד אושרה קידר
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי
עו"ד יניב ולטפריינד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין