עוה"ד שייצג את הרוכשים לא קיבל מהם תשלום. את זכותו לשכר טרחה הוא המחה לתובע - שמצדו עתר להקצאת מניות בחברה הרשומה כבעלת החלקה. הוא ניצח
בית המשפט המחוזי בירושלים הכיר לאחרונה בזכותו של גבר למניות בחברה המחזיקה בקרקע ביהודה ושומרון, בעקבות המחאת זכויות מעורך הדין שניהל מאבק משפטי ממושך למען רוכשיה. פסק הדין ניתן על ידי השופט אריה רומנוב.
הפרשה החלה אי שם ב-1991 כשעל-פי הנטען, שני הנתבעים ואדם נוסף (שלימים נרצח) רכשו חלקה בשטח של כ-66 דונם סמוך ליישוב שערי תקווה שבשומרון, תמורת 260,000 דולר. במשך שנים התנהלו הליכים משפטיים סבוכים מול יורשי הבעלים המקורי, כאשר בתחילת 2000 הכריע בג"ץ באופן סופי ומוחלט שהחלקה שייכת לנתבעים ולעיזבון הנרצח בחלקים שווים.
כיוון שלפי הדין באיו"ש אין אפשרות לרשום קרקע על-שם ישראלים כל עוד לא בוצעה פרצלציה (=תהליך המחלק את השטח לחלקות מוגדרות לצורך רישומן בטאבו), נרשמה החלקה שבמוקד ההליך על-שם של חברה. הסכמי שכר הטרחה בין הרוכשים לעורך דינם קבעו שהאחרון יהיה זכאי ל-10% משווי הזכייה, בכסף או בעין.
ואולם השנים חלפו ושכר הטרחה לא שולם. לעורך הדין נמאס לחכות וביוני 2006 - כלומר כ-6 שנים לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון - הוא חתם על הסכם מול התובע במסגרתו המחה לטובתו את זכויותיו על-פי הסכמי שכר הטרחה תמורת 270,000 דולר. בתביעה שהוגשה לבית המשפט מספר שנים לאחר מכן, באמצעות עו"ד רפי שפטר ועו"ד גל חנאי, עתר התובע לקבל את שמגיע לו, בדמות הקצאת 73 ממניות החברה-בעלת החלקה - השייכות לנתבעים - לטובתו.
הנתבע, שיוצג על-ידי עו"ד אמיר אשל, והנתבעת, שבא-כוחה היה עו"ד מרדכי ויניצקי, העלו שורת טענות סף כנגד התביעה. כך למשל, לשיטתם היא התיישנה בשל השנים הרבות שחלפו. יתרה מכך, לטענתם בתקופת חתימת הסכם שכר הטרחה הראשון כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין אסרו על תשלום שכר טרחה שלא בכסף. יוצא, לעמדתם, שהחוזה אינו חוקי שכן הוא הקנה לעורך הדין תשלום שאינו בכסף.
כללי האתיקה שונו
השופט רומנוב קיבל את עמדת התובע וקבע שהוא זכאי לרשום על-שמו את המניות הנתבעות – 37 ממניות הנתבע ו-36 מאלה של הנתבעת – המשקפות 8.9% מהזכויות בחלקה, המוקנות לעורך הדין בהתאם להסכמי שכר הטרחה. נקבע שהסכם המחאת הזכויות בין התובע לעורך הדין מ-2006 תקף משפטית, וכי לראשון שמורה זכות הבחירה שניתנה לאחרון - לקבל את שכר הטרחה בעין, כלומר במניות.
בתוך כך דחה השופט את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים. הוא נימק שבמקרה זה יש לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות בשל "הודאה בקיום זכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. אשר לחוקיות הסכמי שכר הטרחה ציין השופט שאכן, בזמנו היה אסור לעורכי דין לקבל שכר טרחה בשווה כסף, אלא שב-2012 תוקנו כללי האתיקה באופן המאפשר זאת, והולכים לפי המועד שבו מתבקשת אכיפת ההסכם.
לפיכך השופט קבע שהתובע זכאי למניות הנתבעות. הוא מינה את בא-כוחו, עו"ד שפטר, ככונס נכסים לצורך העברתן אליו. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות בסך 80 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד רפי שפטר ועו"ד גל חנאי
- ב"כ הנתבע 1: עו"ד אמיר אשל
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד מרדכי ויניצקי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.