-
עניינה של תובענה זו בעתירת התובע כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי המצהיר שהוא זכאי לרשום על שמו 37 ממניות נתבע 1 בחברת תומר אלקנה בע"מ הרשומה באזור יהודה ושומרון, וכן שהתובע זכאי לרשום על שמו 36 ממניות נתבעת 2 באותה חברה.
בנוסף, בית המשפט מתבקש למנות את ב"כ התובע, עו"ד רפי שפטר, ככונס נכסים לשם העברת רישום המניות על שם התובע בהתאם למבוקש, ולהסמיך את ב"כ התובע לחתום על כל המסמכים ולבצע את כל הפעולות הדרושות לשם הרישום המבוקש של העברת המניות.
-
כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, התובע מבסס את תביעתו על הטענה שעו"ד דניאל פרידמן, שלטענת התובע היה זכאי לכך שהמניות תרשמנה על שמו מכוח הסכמי שכ"ט עו"ד שנכרתו בין עו"ד פרידמן לבין הנתבעים ואדם נוסף, המחה לתובע את זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה.
רקע עובדתי
החלקה – רכישת הזכויות בה – וההליכים המשפטיים שהתנהלו בקשר לכך
-
ברקע דיוננו חלקה בשטח של כ-66 דונם הנמצאת באזור יהודה ושומרון, בסמוך לישוב שערי תקווה. החלקה ידועה כחלקה 154 בגוש 4, בכפר מסחה, הידועה בשם "אדמות סמיריה" (להלן: "החלקה").
-
החלקה הייתה רשומה בספרי מס רכוש על שמו של אדם בשם חאמד יוסוף עבדאלה עאמר, שנפטר ביום 23.8.87.
-
על פי הטענה, ביום 19.12.91 שלושה אנשים רכשו את הזכויות בחלקה. השלושה הם: אבשלום אדם; ברוך ברנרד אהרון ו/או בתו סיגל סוכובולסקי; ואחמד עודה. הסכם הרכישה צורף כנספח 5 לתצהיר התובע ועולה ממנו, כי החלקה נרכשה על ידי השלושה תמורת סכום של 260,000 דולר. חלקו של כל אחד מהרוכשים הוא שליש (סעיף 2 לתצהיר נתבע 1).
-
אבשלום אדם הוא נתבע 1 בתובענה זו והוא יכונה "הנתבע"; סיגל סוכובולסקי היא נתבעת 2 בתובענה זו והיא תכונה "הנתבעת". הרוכש השלישי, אחמד עודה, נרצח בשנת 1996, ולעניינו אתייחס בהמשך.
-
על פי הטענה, החלקה לא נרכשה ישירות מחאמד, שהרי הוא נפטר למעלה מארבע שנים לפני הסכם המכר, אלא ממי שנטען שקיבל ייפוי כוח מחאמד, אדם בשם ראשד אחמד מוסא סלאמה, או ממי שנטען שרכש את הזכויות מחאמד, שהוא בנו של ראשד, ששמו אחמד ראשד אחמד.
-
ביום 16.2.92 הוגשה לוועדת הרישום הפועלת באזור יהודה ושומרון בקשה ל"רישום ראשון" של החלקה. מטרת הבקשה הייתה לסלול את הדרך לכך שהחלקה תירשם בספרי רישום המקרקעין על שם שלושת הרוכשים. דא עקא, שבנו של חאמד התנגד לבקשה. הבן הכחיש את הטענה שאביו המנוח מכר את הזכויות בחלקה, והוא טען שמסמכים שעליהם מתבססת העסקה הנטענת, מזויפים. ועדת הרישום קיבלה את התנגדותו של הבן, ובהחלטה שניתנה על ידה ביום 14.12.92 הוועדה דחתה את הבקשה לרישום ראשון.
-
על החלטת ועדת הרישום הוגש ערר לוועדת העררים הפועלת על פי הדין באיו"ש. במסגרת הדיון בערר הצדדים הסכימו שהחלטת ועדת הרישום תבוטל והתיק יחזור לוועדת הרישום על מנת שתעיין בחומר חדש שהוגש בינתיים, ותיתן החלטה חדשה.
-
התיק הוחזר אפוא לוועדת הרישום שדנה שוב בעניין. בהחלטה שניתנה על ידי הוועדה ביום 2.2.98 הוועדה דחתה גם הפעם את הבקשה לרישום ראשון.
-
יש לציין, כי לא הוצגו לפניי שלוש ההחלטות שהוזכרו לעיל, ואולם ניתן ללמוד עליהן מהליכים משפטיים שהתקיימו בהמשך, כפי שיפורט להלן.
-
הרוכשים החליטו גם הפעם להגיש ערר לוועדת העררים הפועלת על פי הדין באיו"ש. לשם כך הם שכרו את שירותיו של עו"ד דניאל פרידמן, שהתבקש לייצג אותם בעניין זה. לפי מה שנמסר, עו"ד פרידמן היה היועץ המשפטי של הישוב שערי תקווה, שהחלקה מושא דיוננו נמצאת בסמוך לו (ר' דברי עו"ד חורב בישיבה מיום 4.7.22, עמ' 167). בנוסף, עו"ד פרידמן היה מנהל עזבונו של אחמד עודה (סעיף 2 לתצהיר הנתבע).
-
ביום 17.3.98 נכרת הסכם שכר טרחה בין עו"ד פרידמן ועורכי דין נוספים ממשרדו מצד אחד, לבין הנתבע; אביה של הנתבעת, מר ברוך ברנרד אהרון, ועזבון אחמד עודה, מצד שני. הסכם שכר הטרחה עומד במוקד הדיון בתובענה זו, ואתייחס אליו בהרחבה בהמשך. מטעמים שיובהרו להלן הוא יכונה "הסכם שכר הטרחה הראשון" (ההסכם צורף כנספח 3 לתצהיר התובע).
-
ביום 3.11.98 ניתנה החלטת ועדת העררים, שבה ועדת העררים החליטה לקבל את הערר שהוגש על החלטת ועדת הרישום. החלטת ועדת העררים סללה את הדרך לרישום החלקה על שם הרוכשים (החלטת ועדת העררים צורפה כנספח 4א' לתצהיר התובע).
-
נגד החלטת ועדת העררים הוגשה עתירה לבג"צ על ידי אחד מיורשיו של הבעלים המקורי, חאמד. אחד המשיבים לעתירה היה הנתבע, אבשלום אדם, שהיה מיוצג בבג"צ על ידי עו"ד דניאל פרידמן ועו"ד דרור חורב ממשרד עו"ד פרידמן. בפסק דין מקיף ומפורט שניתן בידי בית המשפט העליון ביום 20.2.2000 העתירה נדחתה ברוב דעות. דעת הרוב שניתנה על ידי כב' הנשיא, א' ברק וכב' השופטת ט' שטרסברג-כהן קבעה, שיש לדחות את העתירה ולהותיר על כנה את החלטת ועדת העררים. דעת המיעוט שניתנה על ידי כב' השופט ע' ר' זועבי, גרסה שיש לקבל את העתירה ולהשיב על מכונה את ההחלטה שניתנה בערכאה הראשונה על ידי ועדת הרישום (בג"צ 189/99 חמד עמר נ' אבשלום אדם ואח', נ"ד(1), 498).
-
פסק דינו של בית המשפט העליון סיים את המחלוקת בעניין הזכויות בחלקה. פרטי המחלוקת, כפי שאלה משתקפים מהחלטת ועדת העררים ומפסק דינו של בית המשפט העליון, אינם צריכים לענייננו. מצאתי לנכון לתאר את השתלשלות הדברים כיוון שניתן ללמוד מהם שרישום החלקות על שם הרוכשים לא היה דבר של מה בכך, וכי ההליכים שהתקיימו בעת שהרוכשים היו מיוצגים על ידי עו"ד פרידמן, הניבו לרוכשים תוצאה בעלת משמעות רבה. תוצאת ההליכים הייתה שהוכרה זכותם הקניינית של הרוכשים בחלקה בשטח של 66 דונם.
חברת תומר אלקנה בע"מ
-
לדברי הנתבע, במהלך הטיפול ברישום הזכויות בחלקה על שם הרוכשים התברר להם, שעל פי הדין החל באזור יהודה ושומרון לא ניתן לרשום באזור מקרקעין על שם אזרחים ישראלים לפני שהמקרקעין עברו פרצלציה (סעיף 2 לתצהיר הנתבע). בצד זאת, הדין מאפשר לרשום באזור מקרקעין שלא עברו פרצלציה על שם חברות הרשומות באיו"ש, גם אם בעלי החברות הם אזרחים ישראלים (סעיף 13 לסיכומי התובע).
-
לדברי הנתבע, לנוכח מגבלה חוקית זו הרוכשים התקשרו עם עו"ד חנוך קליין שבבעלותו ובבעלות אשתו, גב' מלכה קליין, הייתה רשומה במשרד רשם החברות ברמאללה חברה בע"מ בשם תומר אלקנה בע"מ. מדובר כנראה ב"חברת מדף" (ר' סעיף 13 לסיכומי התובע; סעיף 4.5 לסיכומי הנתבעת). בין הרוכשים לבין עו"ד קליין הוסכם, שהחברה תחזיק בחלקה בנאמנות עבור הרוכשים עד שתבוצע פרצלציה. ביום 9.8.01 נכרת בין החברה לבין הרוכשים "הסכם נאמנות" שבו הוסכם כי החלקה תירשם על שם החברה אשר תחזיק בה בנאמנות עבור הרוכשים (נספח א' לתצהיר הנתבע).
הסכם שכר הטרחה הראשון
-
הסכם שכר הטרחה הראשון נכרת כאמור ביום 17.3.98. הצדדים להסכם הם עו"ד דניאל פרידמן ושלושה עורכי דין ממשרדו מצד אחד, ושני הנתבעים ועזבון אחמד עודה מצד שני.
-
אביא חלק מהתניות הכלולות בהסכם:
"2."טיפול עוה"ד" משמעו – יצוג הלקוחות בקשר למקרקעין בהופעה ובכתיבת מסמכי בי-דין שיידרשו במסגרת ייצוג בהליכי ערעור על החלטת הוועדה לרישום ראשון...
3.תמורת טיפול עוה"ד ישלמו הלקוחות לעוה"ד שכ"ט כמפורט להלן:
-
סך בשקלים השווה ל-25,000 (עשרים וחמש אלף דולר ארה"ב) אשר ישולמו עפ"י הסדר תשלומים בין הצדדים.
-
סך בשקלים השווה ל 1,000 $ (אלף דולר ארה"ב) בגין כל ישיבת משפט שתדרש במסגרת טיפול עוה"ד.
-
10% (עשרה אחוזים) מכל זכות או סכום שיפסקו שייפסק לטובת הלקוחות ו/או מי מהם...
4. א. מוסכם בזאת כי באשר לסכומי שכר הטרחה הנקובים בסעיפים 3(א), 3(ב)... יהיו הלקוחות חייבים בתשלום הסכומים לעוה"ד לחוד באופן שכל צד ישא ב-1/3 משכר הטרחה הנקוב לעיל ואילו באשר לשכה"ט הנקוב בסעיף 3(ג) יהיו חייבים הצדדים יחד ולחוד.
ב. ...
5.....
6.....
7.מוסכם כי עם קבלת פסק דין חלוט בתובענה ובד בבד עם רישום המקרקעין ו/או חלקם ע"ש הלקוחות תרשם לטובת עוה"ד הערת אזהרה ו/או משכנתא על המקרקעין, עפ"י שיקול דעת עוה"ד...
...
8.מוסכם כי עם רישום המקרקעין על שם הצדדים יהיו זכאים עוה"ד לקבלת שכר הטרחה הקבוע בסעיף 3(ג) באחת משתי הדרכים החלופיות כמפורט להלן עפ"י שיקול דעתם המוחלט של עוה"ד.
-
רישום חלקי המקרקעין בשיעור הקבוע בסעיף 3(ג) לפי הענין על שמם ו/או על שם צד ג' כפי שיורו עוה"ד.
-
קבלת סכומי הכסף התואמים את השיעורים הנ"ל.
9.בחרו עוה"ד באפשרות הקבועה בסעיף 8(ב) לעיל ישולם שכר הטרחה תוך 3 חודשים מיום קבלת פסק הדין בשיעור שלא יפחת מהערכת שמאי מקרקעין מוסמך את המקרקעין שמינויו ייקבע ע"י הצדדים בהסכמה ובהעדר הסכמה ע"י שמאי כאמור שימונה לצורך כך ע"י יו"ר איגוד שמאי המקרקעין.
....
10 ....
11....."
-
מהסכם שכר הטרחה עולה, כי הצדדים קבעו שני סוגים של שכר טרחה:
האחד - בסעיפים 3(א) ו-3(ב) להסכם נקבע שכר טרחה שאותו יהיה על הרוכשים לשלם לעו"ד פרידמן ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי. ככל הנראה שתשלומים אלה או חלקם שולמו לעו"ד פרידמן על ידי הרוכשים (ר' דברי עו"ד חורב בעמ' 118 לפר' מיום 4.7.22).
השני - בסעיף 3(ג) להסכם נקבע שכר טרחה שאותו יהיה על הרוכשים לשלם לעו"ד פרידמן רק במקרה של זכייה. במהלך אחד הדיונים שהתקיימו בתיק שכר טרחה זה כונה על ידי ב"כ התובע בשם "דמי הצלחה" (עמ' 118 לפר' מיום 4.7.22). בין הצדדים הוסכם, כי במקרה של זכיה עו"ד פרידמן יהיה זכאי לתשלום שכר טרחה בשיעור של 10% משווי הזכייה. התשלום ייעשה באחת משתי דרכים על פי בחירתו של עו"ד פרידמן: הדרך האחת היא, תשלום בעין באמצעות רישום זכויות בחלקה על שמו של עו"ד פרידמן או צד ג' שעו"ד פרידמן יורה עליו (סעיף 8(א) להסכם). הדרך השנייה היא, תשלום בכסף בשיעור של 10% משווי הזכייה (סעיף 8(ב) להסכם). הואיל ועניינה של תובענה זו ב"דמי ההצלחה", הם יכונו: "שכר הטרחה".
הסכם שכר הטרחה השני
-
ביום 2.1.01 נכרת בין עו"ד פרידמן ומשרדו לבין הנתבע ואביה של הנתבעת הסכם שכר טרחה נוסף. מטרת ההסכם הייתה להביא לשינוי מסוים בהסכם שכר הטרחה הראשון למקרה שחלקו של מחמוד עודה יימכר לצדדים שלישיים. אביא את עיקרו של הסכם שכר הטרחה השני:
"3. מוסכם כי במידה ולצורך קידום מימוש המקרקעין, יבקש עודה למכור את חלקו במקרקעין לצד שלישי כלשהו, ולצורך קידום עסקה כאמור יסכימו עוה"ד, עפ"י שיקול דעתם הבלעדי, לא לדרוש כי מחלקו של עודה במקרקעין יופרשו לטובתם 10%, באופן שעודה ימכור רק 90% מחלקו במקרקעין, בהתאם לזכאות עוה"ד כמפורט בסעיף 3(ג) להסכם שכ"ט המקורי, כי אז ככל שהדבר נוגע לצדדים להסכם זה ישונה סעיף 3(ג) להסכם שכ"ט המקורי ויהיה כדלקמן:
"13.33% מכל זכות או סכום שיפסקו לטובת אבשלום וברוך בקשר למקרקעין לרבות מהוצאות משפט ומשכ"ט עו"ד במידה ויפסקו".
4. האמור בסעיף 3 יחול, אף אם עוה"ד יגבו את חובו של עודה כלפיהם, עפ"י הסכם שכ"ט המקורי ו/או עפ"י כל הסכם אחר, מהכספים שיקבל עודה כתוצאה ממכירת מלוא חלקו במקרקעין לצד שלישי כלשהי.
5. מובהר בזאת כי התחייבות וחבות אבשלום וברוך לתשלום שכ"ט כמפורט בסעיף 3 הינה ביחד ולחוד."
-
מהסכם שכר הטרחה השני עולה, שהוא נועד לקבוע מה יהיה חלקו של כל אחד משלושת הצדדים להסכם השני במקרה שחלקו של עודה בחלקה (1/3) יימכר לצד שלישי. בהסכם השני נקבע למעשה, שכל אחד משלושת הצדדים להסכם השני "יספוג" 1/3 משכר הטרחה שעודה היה צריך לשלם לעו"ד פרידמן (10% מהחלק של עודה בחלקה). בהסכם השני נקבע, שבמקרה וחלקו של עודה יימכר הנתבע יהיה חייב לשלם לעו"ד פרידמן 13.33% מהחלק שלו בחלקה (1/3) במקום 10%; אביה של הנתבעת יהיה חייב לשלם לעו"ד פרידמן 13.33% מהחלק שלו בחלקה (1/3) במקום 10%; ועו"ד פרידמן יקבל 8.9% מהשווי הכולל של החלקה, במקום 10%, כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה הראשון (סעיף 14 לסיכומי התובע).
מכירת חלקו של עודה לרב טדגי
-
נגד עזבונו של עודה התנהלו הליכי הוצאה לפועל שבמסגרתם עו"ד אמנון דרדיק מונה לשמש כונס נכסים על נכסיו של עודה. ביום 18.10.04, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, חלקו של עודה בחלקה (1/3) נמכר לרב יוסף טדגי תמורת סכום של 260,000 דולר. ביום 27.3.07 או בסמוך לכך עו"ד דרדיק הודיע ללשכת ההוצאה לפועל שהרב טדגי שילם את מלוא התמורה. לנוכח הודעה זו, ובהתאם לבקשת עו"ד דרדיק, רשמת ההוצאה לפועל אישרה ביום 27.3.07 כי המכירה נעשתה בהתאם להוראת סעיף 34א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (נספח 8 לתצהיר התובע).
הסכם המחאת הזכויות
-
מהסכם שכר הטרחה הראשון ניתן לכאורה להתרשם, שהצדדים התכוונו לכך שבמקרה והפעולות המשפטיות שיינקטו על ידי עו"ד פרידמן כמייצגם של הרוכשים יישאו פרי והם יוכרו כבעלי הזכויות בחלקה, שכרו של עו"ד פרידמן ישולם תוך זמן קצר. כך לכאורה עולה מסעיף 9 להסכם שכר הטרחה הראשון שבו נקבע: "בחרו עוה"ד באפשרות הקבועה בסעיף 8(ב) לעיל ישולם שכר הטרחה תוך 3 חודשים מיום קבלת פסק הדין...".
-
הואיל ופסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 20.2.00 ובכך ההכרה בזכויותיהם של הרוכשים בחלקה הפכה להיות חלוטה, ניתן היה לצפות לכך ששכרו של עו"ד פרידמן ישולם במהלך שנת 2000 או זמן מה לאחר שנה זו. אלא שלא כך היה. השנים חלפו ושכר הטרחה לא שולם. מהראיות עולה, שמעולם לא התקיימה ישיבה בין עו"ד פרידמן לבין הנתבעים כדי לדון באופן שבו שכר הטרחה ישולם לעו"ד פרידמן; מעולם עו"ד פרידמן לא שלח לנתבעים דרישה בכתב, או אפילו בעל פה, לתשלום שכר טרחתו; ומעולם הנתבעים לא פנו לעו"ד פרידמן מיוזמתם והציעו לשלם לו את שכר טרחתו, או לכל הפחות הציעו לסכם את האופן שבו הם ישלמו את שכר הטרחה. הרושם המתקבל הוא, שעניין שכר הטרחה נשאר "תלוי באוויר".
-
מה שכן עולה מהראיות הוא, שביום 4.6.06, היינו למעלה מ-6 שנים לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, נכרת בין עו"ד פרידמן לבין התובע ההסכם שמכוחו התובע הגיש את התובענה בתיק זה. ב"הואיל" החמישי שבפרק המבוא להסכם נכתב, כי "ברצון הצדדים להתקשר בהסכם, לפיו ירכוש צד ב' מפרידמן ופרידמן ימכור לצד ב', בדרך של המחאת זכויות, את זכויותיו של פרידמן בקשר להסכמי שכר הטרחה והזכויות לקבלת כספים מכונס הנכסים...". ההסכם שנכרת בין עו"ד פרידמן לבין התובע יכונה "הסכם המחאת הזכויות".
-
מההסכם המחאת הזכויות עולה, שעו"ד פרידמן המחה לתובע שתי זכויות שהיו לעו"ד פרידמן כלפי עזבון עודה: הזכות האחת היא הזכות על פי הסכמי שכר הטרחה, והיא כונתה בהסכם המחאת הזכויות בשם "הזכות עפ"י הסכמי שכר הטרחה". הזכות השנייה היא זכות שהייתה לעו"ד פרידמן כלפי עודה מכוח שני פסקי דין שניתנו לזכות עו"ד פרידמן בשתי תביעות שהתנהלו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 60095/00 ותיק 13874/05). ב"הואיל" הרביעי נכתב, כי מתוקף הליכים שעו"ד פרידמן ביצע ביחס לקרקע הוא צפוי להיות זכאי לכספים מאת כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל, עו"ד דרדיק, מתמורת הקרקע. זכות זו כונתה בהסכם המחאת הזכויות בשם "הזכויות לקבלת כספים מכונס הנכסים".
-
עיקרו של הסכם המחאת הזכויות הוא בכך, שבין עו"ד פרידמן לבין התובע הוסכם, שעו"ד פרידמן ימחה לתובע את שתי הזכויות שפורטו לעיל תמורת סכום של 270,000 דולר.
-
למרבה הצער, לנוכח מצבו הרפואי של עו"ד פרידמן בעת שמיעת המשפט נבצר ממנו להתייצב בבית המשפט ולהעיד, ובכלל זה להסביר מדוע הוא בחר להמחות את זכויותיו לתובע. במקומו של עו"ד פרידמן העיד עו"ד דרור חורב ממשרדו, שניכר היה מעדותו שהוא מצוי היטב בפרטי הדברים (סעיף 14.2 לסיכומי הנתבע).
-
מעדותו של עו"ד חורב עולה, שעו"ד פרידמן ועורכי הדין ממשרדו לא רצו לקבל שכר טרחה בעין, היינו באמצעות רישום זכויות בחלקה על שמם, "משום שמדובר בתוספת מיסוי מקרקעין (מס רכישה) בנוסף למס הכנסה שעליהם לשלם, וכן משום שבחירה זו תחייב אותם להביא כסף מהבית, בכדי לממן את מס ההכנסה ומס הרכישה שיחול עליהם... במסגרת השיקולים שהביאו בחשבון, היה גם השיקול שייקח להם שנים רבות לממש את הזכות במקרקעין" (סעיף 43 לסיכומי הנתבע).
-
עוד עולה מעדותו של עו"ד חורב, שהיה ברור לעורכי הדין שלנתבעים אין כסף לשלם לעורכי הדין את שכר הטרחה שהיה על הנתבעים לשלם. עו"ד חורב אמר בעדותו, כי "לכולם היה ברור שבשלב הנוכחי אין להם כסף לשלם את שכה"ט" (פר' מיום 4.7.22, עמ' 126-124; עמ' 138, ש' 6-1). הפתרון שנמצא היה, שעו"ד פרידמן ימחה את הזכויות שלו לתובע תמורת סכום כסף שהתובע ישלם לעו"ד פרידמן. ההסכם עם התובע היה, "שאנחנו ממחים לו את מלוא הזכויות שלנו לפי הסכם שכר הטרחה והוא משלם לנו..." (שם, עמ' 127-126).
-
לדברי עו"ד חורב, התובע שילם למשרד עורכי הדין את מלוא הסכום שנקבע בהסכם המחאת הזכויות, ואין למשרד כל טענה או תביעה כלפיו. "...שילם, הוצאנו חשבוניות, הכל היה כדת וכדין" (שם, עמ' 127, ש' 15).
-
עו"ד חורב אמר, שהתובע לא היה לקוח של המשרד, והוא לא ידע לומר בדיוק כיצד התובע הגיע למשרד.
התובע
-
עניינה של תביעה זו הוא, כאמור, בתביעת התובע מכוח הסכם המחאת הזכויות שנכרת בינו לבין עו"ד פרידמן. מהראיות שהובאו עולה, כי בצד הסכם זה לתובע הייתה מעורבות נוספת בכל הנוגע לעניינה של החלקה ושל בעלי הזכויות בה. אין חולק על כך שהחלקה שאותה הרוכשים רכשו הייתה קרקע חקלאית, וכי לצורך הפיכתה לחלקה למגורים נדרש עמל רב וידע. על פי הטענה, התובע היה מצוי בפיתוח קרקעות באזור יהודה ושומרון, או כך לפחות הוא הציג את עצמו. לפיכך, בשנים 2008-2005 לערך בין התובע לבין כל אחד מהנתבעים נכרתו הסכמים שונים הנוגעים בין היתר לפיתוח החלקה, שכונו "הסכמי תמורות". בהסכמים אלה התובע התחייב לשנות את ייעוד החלקה למגורים, על חשבונו, ובתמורה היה אמור לקבל 70% מהתמורות שתתקבלנה בידי הנתבעים ממכירת החלקה לאחר השבחתה. במסגרת הסכמים אלה הוסכם בין היתר שהתובע ימונה כמנהל חברת תומר אלקנה בע"מ. במסגרת החתימה על ההסכמים הנתבעים נתנו לתובע ייפויי כוח (סעיפים 4.2-4.1 לסיכומי הנתבע).
-
דא עקא, שבין התובע לבין כל אחד מהנתבעים פרצו סכסוכים שהובילו להתדיינויות משפטיות. ההתדיינות המשפטית בין התובע לבין הנתבעת התקיימה בהליך בוררות שהתנהל לפני הבורר, עו"ד אילן בומבך, בתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת, ואשר פסק הבוררות בה ניתן ביום 1.4.14. ההתדיינות המשפטית בין התובע לבין הנתבע התקיימה במסגרת תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא (ת"א 58305-01-13). התוצאה של ההליכים המשפטיים הייתה, שההסכמים שנכרתו בין הצדדים בוטלו, התובע חדל מלשמש כמנכ"ל החברה, ודרכי הצדדים נפרדו. במהלך הדיון בתיק שלפניי ניתן היה להתרשם מהמחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין התרומה, אם בכלל, של התובע לפיתוח החלקה. הנתבעים טוענים כלפי התובע שהוא לא תרם לפיתוח החלקה אלא הכשיל. התובע טוען את ההיפך. הדברים אינם דרושים למחלוקת מושא תיק זה והם נאמרים "לצורך השלמת התמונה".
-
עניין נוסף שיש לציין, גם זאת "לצורך השלמת התמונה" הוא, שהתובע הועמד לדין פלילי בבית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 1743/01). לאחר שמיעת ראיות התובע הורשע בשורה ארוכה של עבירות מס לסוגיהן; עשרות עבירות זיוף לסוגיהן; שיבוש הליכי משפט ובידוי ראיות. בגזר הדין שניתן ביום 19.1.09 הוטל על התובע עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן קנס בסך 250,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. התובע התחיל לרצות את עונש המאסר ביום 29.4.09 והוא שוחרר מבית הסוהר ביום 25.3.14.
שני פרוטוקולים
-
כפי שצוין לעיל, הכוונה המקורית של הרוכשים הייתה לרשום את החלקה על שמם, ואולם כיוון שעל פי הדין באיו"ש הדבר לא ניתן החלקה נרשמה על שם חברת תומר אלקנה בע"מ, בנאמנות. מדובר כאמור בחברה שהייתה רשומה על שם עו"ד חנוך קליין ועל שם רעייתו, מלכה. בעת ייסוד החברה היו לחברה 500 מניות (סעיף 3.4 לסיכומי הנתבע).
-
הפרוטוקול מיום 2.4.06 – התובע הציג כראיה מטעמו פרוטוקול של אסיפה כללית של בעלי המניות בחברה, שעל פי הרשום בו התקיימה ביום 2.4.06. מדובר בתאריך המוקדם בחודשיים לערך מהמועד שבו נכרת הסכם המחאת הזכויות (4.6.06). מרשימת הנוכחים באסיפה עולה, כי בפועל נכחו בה עו"ד חנוך קליין, רעייתו, והתובע. בפרוטוקול נכתב כי התובע מופיע בשם הנתבע ובשם הנתבעת על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר.
-
מפרוטוקול האסיפה עולה, כי האסיפה התכנסה "בהמשך לפגישה שהתקיימה עם קמ"ט מקרקעין, עו"ד סמי גבאי, ובמסגרת רישום הזכויות במקרקעין... הוסכם כי יש לגרום לכך שהון המניות המוקצה של החברה ישקף... את שעור אחזקות בעלי הזכויות במקרקעין... מהפרוטוקול עולה, שמשתתפי האסיפה העריכו שניתן יהיה לבנות על החלקה לפחות 138 יחידות דיור דו-משפחתיות. משתתפי האסיפה קבעו, "שכל 6 מניות תשקף זכות במגרש אחד דו משפחתי". משמעות הדבר היא, שיש לגרום לכך שבחברה יהיו 828 מניות.
-
בפרוטוקול מפורט החלק באחוזים שיש לכל אחד מבעלי הזכויות בחלקה ומספר המניות הנגזר מכך (הדגשה שלי – א.ר.):
לקבוצת הרב טדגי יש 33.3% זכויות בחלקה, ועל כן יש להקצות לה 276 מניות.
לנתבע יש 26.2% זכויות בחלקה, ועל כן יש להקצות לו 217 מניות.
לנתבעת יש 26.2% זכויות בחלקה, ועל כן יש להקצות לה 217 מניות.
לעו"ד פרידמן יש 8.9% זכויות בחלקה, ועל כן יש להקצות לו 73 מניות.
לעו"ד חנוך קליין יש 5.4% זכויות בחלקה, ועל כן יש להקצות לו 45 מניות.
-
מפרוטוקול האסיפה גם עולה, שבמסגרת אותה אסיפה אושר מינויו של התובע כמנהל בחברה (הפרוטוקול צורף כנספח 10 לתצהיר התובע).
-
הפרוטוקול מיום 2.7.06 – התובע גם הציג כראיה מטעמו פרוטוקול של אסיפה כללית של בעלי המניות של חברת תומר אלקנה, שעל פי הרשום בו התקיימה ביום 2.7.06, היינו כחודש לאחר שנכרת הסכם המחאת הזכויות (4.6.06). גם כאן מרשימת הנוכחים באסיפה עולה, שנכחו בה עו"ד חנוך קליין, רעייתו, והתובע. בפרוטוקול נכתב שהתובע מופיע בשם הנתבע ובשם הנתבעת.
-
גם עניינו של פרוטוקול זה בהקצאת מניות. בפרוטוקול נרשם כי לחברה מוקצות 500 מניות וכי הוחלט להקצות לחברה עוד 328 מניות, כך שבסך הכול יהיו לחברה 828 מניות. בשונה ממה שמופיע בפרוטוקול הקודם, בפרוטוקול זה הוחלט להקצות מניות רק לשלושת הרוכשים היינו לנתבע; לנתבעת; ולרב טדגי, שבא במקומו של עודה. לכל אחד מהשלושה הוקצו 276 מניות (נספח 9 לתצהיר התובע).
-
החלטת האסיפה מיום 2.7.06 דווחה לקמ"ט משפטים, עו"ד סמי גבאי, אשר במכתבו מיום 20.8.06 לחברה מסר כי הדברים אושרו ונרשמו (נספח יט לתצהיר הנתבע). התוצאה הייתה אפוא, שהמניות בחברה הוקצו לשלושת הרוכשים, כך שלכל אחד מהם יהיה שליש מסך כל המניות בחברה (828 מניות בסך הכל), היינו 276 מניות.
-
מסמיכות הזמנים שבין מועדי האסיפות הכלליות (2.4.06 ו-2.7.06) לבין המועד שבו נכרת הסכם המחאת הזכויות (4.6.06), וכן מעדות התובע עולה, כי הדברים היו קשורים אחד בשני. היינו, האסיפות התכנסו בהקשר של הסכם המחאת הזכויות שנכרת בין התובע לבין עו"ד פרידמן. הכוונה הייתה לגרום לכך שעל שמו של התובע תרשמנה זכויות קנייניות בחלקה בהתאם לשיעור המגיע לעו"ד פרידמן כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה השני, היינו 8.9%.
-
מפרוטוקול האסיפה מיום 4.6.06 ומעדות התובע עולה, שקמ"ט משפטים, עו"ד סמי גבאי, אמר לעו"ד חנוך קליין, שטיפל בענייני החברה מבחינה משפטית, כי יש להקצות את המניות בחברה לבעלי הזכויות הקנייניות בחלקה באופן שמספר המניות של כל בעל זכויות ישקף את שיעור הזכויות הקנייניות שלו בחלקה. באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 2.4.06 הוחלט להקצות את המניות לא רק לשלושת הרוכשים, אלא גם לעו"ד פרידמן בהתאם למגיע לו על פי הסכם שכר הטרחה השני (8.9% מהזכויות בחלקה השקולים ל-73 מניות), וכן לעו"ד חנוך קליין, שככל הנראה הגיעו לו מניות, או שנטען שהגיעו לו, בשל סיבות שלא הובררו במשפט.
-
ואולם לדברי התובע, עו"ד סמי גבאי אמר לעו"ד קליין כי תחילה יש לרשום את המניות על שם שלושת הרוכשים, ורק לאחר שהדבר ייעשה ניתן יהיה "לשרשר" את המניות הלאה (ר' סעיף 26 לסיכומי התובע, וההפניות שם). כתוצאה מכך, באסיפה שהתכנסה ביום 2.7.06 הוחלט להקצות את המניות רק לשלושת הרוכשים. כך הוחלט באותה אסיפה; כך דווח לקמ"ט משפטים; וכך נרשם אצל קמ"ט משפטים (פר' מיום 8.7.18, עמ' 108 סיפא – עמ' 109 רישא).
-
לכאורה, אחרי שהמניות נרשמו על שם שלושת הרוכשים היה צריך "לשרשר" את המניות הלאה. אלא שהדבר לא נעשה. התובע נשאל על כך ואביא חלק מחילופי הדברים:
ש.למה מיד לאחר מכן, לאחר שבוצע, שליש, שליש, שליש היה לך, למה מיד אחרי זה לא ביצעת וקיימת את הוראות הפרוטוקול מאפריל 2006?
ת.דרשתי וביקשתי עשרות פעמים. חנוך קליין בדיוק באותם ימים הסתבך במחלה, לא חלמתי לרגע שמישהו יעשה לי פה איזה תרגיל הפוך או תגדיר את זה איך שאתה רוצה, ונדנדתי וכתבתי והודעתי. וגם התרגזתי. וכשמגיע אדם לכלא על ערש דווי כשהוא בקושי הולך וכשהוא הולך, אני בוכה, מה אני יכול לעשות?"
-
יש אפוא לסכם עניין זה בקביעה, שנקודת המוצא הרלבנטית לענייננו בעניין המניות היא, שהמניות בחברה הוקצו לשלושת הרוכשים. מעולם לא הוקצו מניות לעו"ד פרידמן ומעולם לא הוקצו או הועברו מניות לתובע.
בירור התביעה
-
התובע טוען, שהוא שילם לעו"ד פרידמן את כל הסכום המגיע לו על פי הסכם המחאת הזכויות, היינו 270,000 דולר, וזאת במספר תשלומים שהאחרון שבהם היה ביום 14.2.07 (ר' טבלה שצורפה כנספח 12 לתצהיר התובע). אף שהסכם המחאת הזכויות נכרת ביום 4.6.06 ואף שהתשלום האחרון היה ביום 14.2.07, הפעם הראשונה שהתובע הפנה כלפי הנתבעים דרישה בכתב לקבל מהם את המגיע לו לטענתו, הייתה במכתבים שעורך דינו של התובע שלח לב"כ הנתבעים ביום 25.3.14, היינו ביום שחרורו של התובע מבית הסוהר. הדבר היה למעלה מ-7 שנים לאחר שנכרת הסכם המחאת הזכויות. במכתבים אלה הנתבעים נדרשו על ידי ב"כ התובע לחתום על הודעה בדבר העברת מניות לתובע. הנתבע נדרש להעביר לתובע 37 מניות והנתבעת נדרשה להעביר לו 36 מניות (נספח 14 לתצהיר התובע).
-
התובע הסביר בתצהירו את השיהוי בהעלאת הדרישה בכותבו דברים אלה: "... עד לשנת 2014 לא פעלתי לרישום המניות כאמור, הן בשל היותי במאסר מאז שנת 2009 ועד לשנת 2014, הן בשל העובדה כי עניין זה מעולם לא עמד במחלוקת בין הצדדים... והן בשים לב לכך כי לאחר רישום המניות ע"ש הבעלים המקוריים (עפ"י דרישת סמי גבאי, קמ"ט מקרקעין דאז, היה צריך לרשום תחילה את ההעברה ממי שהחזיק במניות החברה דאז, עו"ד חנון קליין ואלמנתו, מלכה קליין תבדל"א, לנתבעים 1-2 ורק לאחר מכן מהאחרונים לעו"ד פרידמן), חלה עו"ד קליין ז"ל במחלה קשה ולא השלים את רישום העברת המניות ע"ש עו"ד פרידמן בחברה" (סעיף 6.2 לתצהיר).
-
במענה למכתב שנשלח אל ב"כ הנתבע הוא השיב במכתב מיום 6.4.14, שבו הוא דחה את האמור והמבוקש במכתב ב"כ התובע (נספח 15 לתצהיר התובע). מצד ב"כ הנתבעת לא היה מענה (ר' סעיף 21 לסיכומי התובע). ביום 25.5.14 התובע הגיש את התביעה המונחת לפניי.
-
הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי. התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה, ובהחלטתי מיום 17.5.16 נעתרתי לבקשת הנתבעים והעברתי את הדיון בתובענה ל"פסים רגילים".
-
במענה לתובענה שהוגשה נגד הנתבעים הם העלו שורה של טענות סף, שמכוחן הנתבעים טענו שיש לדחות על הסף את התובענה שהוגשה נגדם. בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 21.1.16 דחיתי חלק מטענות הסף שהועלו על ידי הנתבעים.
-
אשר לטענת ההתיישנות – בהחלטתי הנ"ל דחיתי את טענת התובע כי מדובר ב"תובענה במקרקעין" כמובנה בחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. על כן קבעתי כי תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים. כן קבעתי, כי במועד הגשת התובענה תקופה זו חלפה (סעיפים 31-21 להחלטה). ואולם בצד זאת קיבלתי את טענת התובע שיש להחיל על התובענה את סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שעניינו "הודאה בקיום זכות". כן קיבלת את טענת התובע, שיש לראות בו את חליפו של עו"ד פרידמן, במובן סעיף 18 לחוק ההתיישנות. התוצאה הייתה, שדחיתי את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים (סעיפים 41-31 להחלטה). כפי שיתואר להלן, במסגרת הסיכומים שהוגשו לאחר שמיעת הראיות הנתבעים שבו והעלו את טענת ההתיישנות. אתייחס לכך בהמשך.
-
אשר לטענת אי החוקיות של הסכם שכר הטרחה – הנתבעים טענו כי בזמן שהסכם שכר הטרחה הראשון נכרת בין עו"ד פרידמן לרוכשים, עמד בתוקפו כלל 9 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, שקבע כי שכר טרחה לעורך דין ישולם בכסף בלבד. הנתבעים טענו, כי הואיל ובהסכם שכר הטרחה המדובר ניתנה לעו"ד פרידמן אפשרות לקבל את שכר טרחתו בעין, הסכם שכר הטרחה אינו חוקי, ועל כן מדובר בחוזה פסול כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. בהחלטתי קיבלתי את טענת הנתבעים שזה היה המצב החוקי בעת שהסכם שכר הטרחה נכרת, ואולם בשנת 2012 כלל 9 תוקן ועל פי הכלל המתוקן מותר לעורך דין לקבל את שכר טרחתו גם באמצעות שווה כסף. בהחלטה קבעתי, כי המועד הקובע לבחינת אי חוקיותו של ההסכם הוא המועד שבו מתבקשת אכיפתו ולא מועד כריתתו, ולכן דחיתי את טענת הנתבעים כי הסכם שכר הטרחה הוא חוזה פסול (סעיפים 50-46 להחלטה).
-
אשר לטענות סף נוספות שהנתבעים העלו, ובכלל זה טענות בדבר העדר יריבות – בהחלטה קבעתי בין היתר, כי הטענות דורשות בירור עובדתי (סעיפים 45, 53 להחלטה).
-
התוצאה הייתה אפוא, שהבקשה לסילוק על הסף נדחתה.
-
במסגרת בירור התביעה העידו התובע, הנתבע, הנתבעת, ועו"ד דרור חורב. לאחר תום שמיעת הראיות הצדדים הגישו סיכומים בכתב. תחילה התובע הגיש את סיכומיו; לאחר מכן הנתבעים הגישו את סיכומיהם שבהם פירטו את טענות ההגנה שלהם. הנתבע הגיש סיכומים מפורטים ומקיפים, והנתבעת הצטרפה לסיכומי הנתבע והוסיפה דברים אחדים משלה, במיוחד כאלה הנוגעים לה באופן אישי; במענה לסיכומי הנתבעים התובע הגיש סיכומי תשובה; לאחר הגשת סיכומי התשובה הנתבעים הגישו בקשה למחיקת סעיפים אחדים מסיכומי התשובה; והתובע הגיש תשובה לבקשה זו.
-
יש לציין, כי בעת שהתביעה הייתה תלויה ועומדת הצדדים ניהלו שני הליכי גישור. הראשון בתחילת ההליך (ר' בין היתר הודעות מהימים 15.6.16 ו-26.12.16), והשני בשלב מתקדם של בירור התביעה (ר' בין היתר הודעות מהימים 15.1.23 ו-15.1.24). אלא שהליכי הגישור לא עלו יפה.
-
כן יש לציין, שחל עיכוב של כשנתיים בבירור התביעה לנוכח הליכי פשיטת רגל שהתנהלו נגד התובע (ר' בין היתר הודעות מהימים 1.8.19 ו-15.7.21).
המחלוקת שבין הצדדים ממבט על
-
התובע פותח את סיכומיו בכותבו דברים אלה:
"עד כמה אבסורדית הגנת הנתבעים, תעיד העובדה כי בהינתן כי התובע בא בנעליו של עו"ד פרידמן, הרי שמשמעות הגנת הנתבעים היא כי עו"ד פרידמן עבד לשם שמיים, וכי על אף שעלה בידיו להביא לרישום הקרקע ע"ש הנתבעים ועזבון עודה (אשר לימים טדגי בא בנעליו), קרקע בה ניתן יהיה להקים 192 יחידות דיור.... וככזו שוויה מוערך (בהערכה גסה) בכ-100 מיליון ₪, הוא אינו זכאי לאגורה שחוקה של שכר-טרחה..."
-
על טענה זו משיב הנתבע בכותבו:
"... עו"ד פרידמן לא עבד לשם שמיים כפי שמנסה בן אברהם (התובע – א.ר.) לטעון. אבשה (הנתבע – א.ר.) אדם הגון וישר, שבמשך עשרות שנים בהם ניהל את עסקיו, כיבד, וקיים כל הסכם עליו חתם, כפי שהוא עושה כיום, לרבות ההסכם שנחתם בינו לבין פרידמן.
אבשה, הסכים להיות שותפו של פרידמן, עמו הייתה לו הכרות רבת שנים, שהתבססה על אמון והערכה הדדית שבין עורך דין ללקוחו. אין להבין מכך, שאבשה הסכים, ו/או מחויב להסכים, שניתן יהיה לחייבו להיות שותף של כל אחד אחר, במיוחד כאשר מדובר בעבריין ופושט רגל כדוגמת בן אברהם" (עמ' 1 לסיכומי הנתבע).
-
מדברי הנתבע עולה, שבאופן עקרוני הוא מכיר בכך שהוא חייב לשלם לעו"ד פרידמן שכר טרחה. כך גם עולה מדברי הנתבע בבית המשפט עת נשאל כיצד היה נוהג אילו עו"ד פרידמן, ולא התובע, היה מגיש נגדו את התביעה. בצד זאת, ובשל טעמים שעליהם אעמוד בהמשך, הנתבע טוען שאין דינו של התובע כדין עו"ד פרידמן ועל כן יש לדחות את תביעת התובע. בשונה מכך, הנתבעת טוענת שהיא אינה חייבת לעו"ד פרידמן דבר. מעדותה בבית המשפט עולה, שגם אם עו"ד פרידמן היה מגיש נגדה את התביעה, ולא התובע, הנתבעת הייתה טוענת שדין תביעת עו"ד פרידמן להידחות. אדון בכך בהמשך.
דיון והכרעה
-
בין הצדדים יש מחלוקות בשורה ארוכה של נושאים. אדון בהן להלן. אפתח בהצגת טענות התובע ודרך הילוכו; אחר כך אדון בטענת הנתבעים כי ליבת טענת התובע קרסה במהלך שמיעת הראיות, ודי בכך כדי להביא לדחיית תביעתו; בהמשך אדון בטענת התיישנות שהועלתה פעם נוספת על ידי הנתבעים; אחר כך אדון בטענה שהועלתה על ידי הנתבעת בלבד בדבר העדר יריבות; לאחר כל אלה אדון בשורה של טענות המשותפות לשני הנתבעים.
טענות התובע ודרך הילוכו
-
טענת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי כתוצאה מהשילוב של סיכומיו, סיכומי התשובה שלו, ותשובתו לבקשת הנתבעים למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה, מורכבת ממספר נדבכים, ואלה הם:
האחד, בין עו"ד פרידמן לבין הרוכשים נכרת הסכם שכר טרחה שבו הוסכם שעו"ד פרידמן ייצג את הרוכשים בערר לפני ועדת העררים, ושעו"ד פרידמן יהיה זכאי לשכר טרחה אם הערר יתקבל. הוסכם, ששכר הטרחה יינתן בעין או בכסף, לפי בחירתו של עו"ד פרידמן.
השני, עו"ד פרידמן יצג את הרוכשים לפני ועדת העררים, והערר התקבל. הוא גם יצג את הרוכשים בבית המשפט העליון והעתירה שהוגשה נגד החלטת ועדת העררים נדחתה. בכך עו"ד פרידמן מילא את חלקו בהסכם עם הרוכשים, ועל כן הוא זכאי לקבל את שכר הטרחה שהוסכם שיקבל, בעין או בכסף, לפי בחירתו.
השלישי, כתוצאה מההליכים המשפטיים שבהם עו"ד פרידמן יצג את הרוכשים, הרוכשים הפכו להיות בעלי החלקה. לנוכח הדין החל באיו"ש החלקה נרשמה על שם חברת תומר אלקנה בע"מ, אשר מחזיקה בחלקה בנאמנות עבור בעלי הזכויות בחלקה. מספר המניות שיש לכל אחד מבעלי הזכויות בחלקה משקף את החלק שיש לאותו בעל זכויות בכלל החלקה.
הרביעי, הרוכשים לא שילמו לעו"ד פרידמן את שכר הטרחה המגיע לו, לא בכסף ולא בעין.
החמישי, עו"ד פרידמן המחה לתובע את מלוא זכויותיו כלפי הנתבעים תמורת סכום של 270,000 דולר. בין יתר הזכויות עו"ד פרידמן המחה לתובע "גם את זכות הבחירה הנתונה לו מכוח הסכם הטרחה" (סעיף 24 לסיכומי התשובה).
השישי, התובע שילם לעו"ד פרידמן את כל הסכום המגיע לעו"ד פרידמן בהתאם להסכם המחאת הזכויות.
והשביעי, היוצא מכל האמור הוא, שהתובע זכאי לקבל מהנתבעים את מה שעו"ד פרידמן היה זכאי לקבל מהם. התובע בחר לקבל את שכר הטרחה בעין, ומשכך הוא עותר בתביעתו לכך שהנתבעים יעבירו לו מניות המשקפות את החלק המגיע לעו"ד פרידמן בהתאם להסכם שכר הטרחה השני, היינו 73 מניות המשקפות 8.9% מהזכויות בחלקה.
טענת הנתבעים: "בניגוד לטענת בן אברהם, הוכח שפרידמן בחר שלא לקבל שכר טרחה ב"עין" בהתאם לסעיף 8.(א) להסכמי שכר הטרחה ולא הסכים לקבל מניות בחברה. הוכח דווקא שפרידמן בחר לקבל שכר טרחתו בכסף, בהתאם לסעיף 8(ב)"
-
לטענת הנתבעים, בליבת הטיעון העובדתי של התובע ניצבת הטענה כי במועד כלשהו לפני 2.4.06 עו"ד פרידמן בחר לקבל את שכר טרחתו בעין; כי בעקבות בחירתו של עו"ד פרידמן חברת תומר אלקנה החליטה ביום 2.4.06 להקצות לו 73 מניות; כי הזכות שעו"ד פרידמן המחה לתובע היא הזכות להחזיק במניות שהוקצו לעו"ד פרידמן; וכי מכאן נובעת תביעתו של התובע בתיק זה לקבל את המניות (סעיף 5 לסיכומי הנתבעים).
-
הנתבעים מבקשים ללמוד על כך שזוהי גרסתו העובדתית של התובע מהעדויות ומהתצהירים של התובע, ובכלל זה מתצהיר התשובות לשאלון שנערך על ידו, וכן מהסיכומים שהתובע הגיש בתחילת סבב הסיכומים (סעיפים 10-8 לסיכומי הנתבע).
-
לטענת הנתבעים, מעדותו של עו"ד חורב עולה, כי לטענה העובדתית שהתובע מעלה אין יסוד, שכן עו"ד חורב העיד בצורה ברורה ומפורשת שעו"ד פרידמן בחר שלא לקבל שכר טרחה בעין, ושעו"ד פרידמן "לא ידע ולא הסכים לפעולות שבוצעו על ידי בן אברהם בשמו ועבורו, בהתאם לפרוטוקול מיום 2.4.06... שפרידמן לא ביקש שמניות החברה ירשמו על שמו, לא ידע בזמן אמת על הפעולות שבצע בן אברהם בשמו ועבורו וכי מעולם לא הסכים לקבל מניות בחברה" (סעיף 47 לסיכומי הנתבע).
-
לטענת הנתבעים, עדותו של עו"ד חורב "מלמדת כי גרסתו של בן אברהם הנה שקר אחד מוחלט, ודי בה כדי לקבוע כי בן אברהם לא הרים את נטל הראיה" (סעיף 48 לסיכומי הנתבע). לטענת הנתבעים, "בכדי לדחות את התביעה, די בכך שבית המשפט יקבע, שבן אברהם לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח את ליבת גרסתו העובדתית – לפיה פרידמן, בהתאם לזכותו בהסכם שכר הטרחה, בחר לקבל את שכר טרחתו ב"עין" ו/או בחר לקבל מניות בחברה. קבלת טענה זו תייתר את הצורך לבחון ולדון ביתר טענותיו של אבשה, שמחייבות גם הן את דחייתה התביעה" (סעיף 58 לסיכומי הנתבע).
-
בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי התובע הוא אינו חוזר על הטענה שהוא טען בתצהיר התשובות לשאלון שערך ואשר לפיה, עו"ד פרידמן החליט לקבל את שכר טרחתו בעין; שעו"ד פרידמן הודיע על כך לתובע ולנתבע; וש"עו"ד פרידמן פנה לעו"ד קליין לפעול לרישום מניותיו בחברה ובהתאמה התקבלה החלטה התואמת את הסכמי שכה"ט שנחתמו עם עו"ד פרידמן..." (ר' ההפניות בסעיף 8.2 לסיכומי הנתבע). בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי התובע הוא מפנה לעדותו של עו"ד חורב שאמר, כי ההחלטה שלא לקבל את שכר הטרחה בעין הייתה "החלטה פנימית" של עורכי הדין "דהיינו, החלטה זו מעולם לא הובאה לידיעת מי מהצדדים" (סעיפים 23-22 לסיכומי התשובה של התובע).
-
בהקשר זה התובע מפנה לדברים שעו"ד חורב אמר במהלך עדותו, כדלהלן:
"ש. אתה לא זוכר אבל לאבש'ה אמרתם – תראו, החלטנו שאנחנו לא רוצים קרקע אלא כסף?
ת. לא, לא אמרנו את זה בצורה מפורשת, אמרנו בשלב זה אנחנו נמתין, לא רצינו להירשם כבעלים של קרקע, לא אמרנו אנחנו לא רוצים את הקרקע, לא ויתרנו על האפשרות כי עוד לא ראינו איך אנחנו גובים" (פר' מיום 4.7.22, עמ' 136, ש' 20-16).
-
לטענת התובע, הסכם המחאת הזכויות שנכרת בינו לבין עו"ד פרידמן "מדבר בעד עצמו, מהווה ראייה חותכת ומאשש את עדותו של עו"ד חורב לפיה פרידמן לא בחר את האופן שבו הוא מעוניין לקבל את שכר הטרחה, אלא שזכות הבחירה הייתה נתונה לו, וזכות זו המחה לתובע" (סעיף 24 לסיכומי התשובה של התובע).
-
יש לציין, כי זהו העניין שבקשר אליו הנתבעים הגישו את בקשתם למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה של התובע. הנתבעים מבקשים למחוק את סעיפים 26-22 לסיכומי התשובה. הנתבעים טוענים בבקשתם, כי "בסיכומי התשובה, טען התובע לראשונה כי הומחתה לו זכות הבחירה מכוח הסכמי שכר הטרחה – האם לקבל את שכר הטרחה בכסף או בעין... טענה זו מהווה שינוי חזית לתיק" (סעיפים 5 ו-6 לבקשה). התובע דוחה טענה זו ומפנה לאמור בכתב התובענה שהגיש. הוא טוען, ש"כפי שעולה מהתובענה ובניגוד מוחלט לנטען ע"י הנתבעים, התובע לא טען ולא רמז כי עו"ד פרידמן "בחר" לקבל את מניות החברה, אלא כי הוא היה זכאי להן, וכי הומחו לו הזכויות מכוח שני הסכמי שכה"ט הראשון והשני, קרי, שהומחתה לו גם הזכות לבחור" (סעיף 3.4 לתשובה לבקשה). בהחלטתי מיום 9.2.25 קבעתי, כי אתייחס למחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין זה במסגרת פסק הדין.
-
אומר תחילה, כי מעדותו של עו"ד חורב אכן עולה בבירור כי בשל הטעמים שצויינו לעיל עורכי הדין החליטו שלא לקבל את שכר טרחתם בעין, היינו באמצעות קבלת זכויות קנייניות בחלקה. עם זאת, מעדותו של עו"ד חורב לא עולה שעורכי הדין הודיעו לנתבעים שהם ויתרו על זכותם לקבל את שכר טרחתם בעין. מהעדות עולה שזו הייתה החלטה "פנימית" של עורכי הדין (ר' גם, פר' מיום 4.7.22, עמ' 137, ש' 13). כן עולה מעדותו של עו"ד חורב, שעורכי הדין לא ביקשו כי תרשמנה על שמם מניות בחברה, ואף עולה שהם לא היו מודעים לפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה שהתקיימה ביום 2.4.06. ככל שהתובע טען שההחלטה להקצות לעו"ד פרידמן מניות נעשתה לבקשתו של עו"ד פרידמן, הרי שמקובלת עליי טענת הנתבעים שטענה זו נסתרה בעדותו של עו"ד חורב, שאותה אני מקבל.
-
עם זאת, אינני מקבל את טענת הנתבעים שטענה זו נמצאת "בליבת גרסתו העובדתית" של התובע (ר' דברי הנתבעים בסעיפים 10.2, 40, 58 לסיכומי הנתבע). מה שמצוי בליבת גרסתו וטענתו של התובע הוא הסכם המחאת הזכויות. בהסכם זה נכתב, כי עו"ד פרידמן המחה לתובע "את זכויותיו, כלפי אבשלום ואהרון, עפ"י הסכמי שכר הטרחה" (סעיף 2 להסכם). הסכם המחאת הזכויות אינו מסייג או מצמצם את הזכות המומחית. משמעות הדבר היא, שכל הזכויות שהיו לעו"ד פרידמן כלפי הנתבעים הומחו לתובע, לרבות הזכות לבחור האם התשלום לתובע ייעשה בעין או בכסף.
-
אשר לטענת הנתבעים בדבר שינוי חזית – התובע מצטט בכתב התובענה את סעיף 8(א) רישא להסכם שכר הטרחה הראשון שבו נקבע שעו"ד פרידמן יהיה זכאי לקבל את שכר טרחתו "באחת משתי הדרכים החלופיות כמפורט...". כפי שהנתבעים עצמם מציינים בסיכומיהם, בתובענה שהוגשה על ידי התובע הוא לא טען שעו"ד פרידמן בחר לקבל את שכרו בעין (שם, סעיף 8). אכן, התובע עותר בתביעתו לקבל בעין את מה שהיה מגיע לעו"ד פרידמן, היינו הוא עותר לקבל מניות בחברה המשקפות זכות קניינית בחלקה. ואולם, בכתב התובענה לא כתוב שזו הייתה בחירתו של עו"ד פרידמן. בסעיף 2.9 לכתב התובענה התובע טוען, שבהסכם המחאת הזכויות עו"ד פרידמן המחה לו את "מלוא זכויותיו עפ"י הסכמי שכה"ט, הראשון והשני...". דברים אלה מתיישבים עם הטענה, כי "מלוא זכויותיו" של עו"ד פרידמן כוללות גם את הזכות לבחור באיזה אופן שכר הטרחה ישולם, וכי התובע, שזכויות עו"ד פרידמן הומחו אליו, בחר לקבל את שהגיע לעו"ד פרידמן על ידי קבלת זכויות בעין.
-
יש אפוא לדחות את טענת הנתבעים כי התובע שינה חזית.
-
יש גם לדחות את טענת הנתבעים כי עדותו של עו"ד חורב השמיטה את הקרקע מתחת לתביעתו של התובע. כפי שציינתי, מעדותו של עו"ד חורב אכן עולה שעו"ד פרידמן לא היה מעוניין לקבל את שכר טרחתו בעין ושהוא לא היה מודע לכך שהייתה כוונה להקצות לו מניות, כוונה שכפי שאעמוד על כך בהמשך כלל לא יצאה אל הפועל, שהרי לעו"ד פרידמן לא הוקצו מניות. ואולם, ליבת טענת התובע היא הסכם המחאת הזכויות. ובהתאם להסכם זה עו"ד פרידמן המחה לתובע את כל הזכויות שהיו לו כלפי הנתבעים, לרבות הזכות לבחור באיזה אופן שכר הטרחה ישולם לו. אומר על כך התובע: "...טענת הנתבע 1 כי גרסת התובע "הופרכה" מתוך הנחה שעו"ד פרידמן לא בחר לקבל את שכר טרחתו במניות אלא בכסף, היא ניסיון הטעיה לשמו. למעשה, די בהסכם שנחתם בין התובע לעו"ד פרידמן כדי להוכיח את זכויותו של התובע, זכויות אשר כוללות, כאמור, גם את זכות הבחירה בין קבלת שכר הטרחה במניות או בכסף" (סעיף 40 לסיכומי התשובה של התובע).
התיישנות
-
כפי שציינתי לעיל, במענה לתובענה שהוגשה על ידי התובע הנתבעים העלו שורה של טענות סף. אחת מהטענות הייתה טענת התיישנות. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 21.1.16 דחיתי את הטענה. על מנת שלא להאריך לא אתאר בהרחבה את הדיון שנעשה במסגרת אותה החלטה. על עיקרי ההחלטה עמדתי לעיל.
-
במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי הנתבעים הם שבים ומעלים את טענת ההתיישנות. הנתבעים מעלים מספר טענות בהקשר זה, ואדון בהן לפי סדר.
-
טענה ראשונה: "בן אברהם אינו "חליף" של פרידמן כמשמעו של מונח זה בסעיף 18 לחוק ההתיישנות".
-
סעיף 18 לחוק ההתיישנות קובע כדלהלן:
"לענין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או על-ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות".
-
בהחלטה מיום 21.1.16 קבעתי לגבי עניין זה: "בענייננו, המבקש טוען כי עו"ד פרידמן המחה לו את זכויותיו במסגרת הסכמי שכר הטרחה. אני סבור, כי לצורך שלב זה של ההליך יש לראות את המבקש כחליפו של עו"ד פרידמן" (סעיף 40 להחלטה).
-
מעיון בטענה הראשונה של הנתבעים בעניין ההתיישנות עולה, שהיא מתבססת על טענתם ש"עילת התביעה של בן אברהם כנגד אבשה, כפי שנטענה בכתבי טענותיו, מושתתת, על גרסה עובדתית, לפיה פרידמן בחר לקבל מניות בחברה בהתאם להסכמי שכר הטרחה, החברה הכירה בזכות זו באספת בעלי מניות ע"פ הפרוטוקול מיום 2.4.06., ולאחר מכן, ע"פ גרסתו של בן אברהם, בן אברהם רכש את מניות החברה בתמורה ל $270,000... מכאן ברור שעילת התביעה שיש לבן אברהם כנגד אבשה (גם לשיטת בן אברהם), היא עילה עצמאית, שנובעת מההסכם שנחתם בינו לבין פרידמן ביום 4.6.06 ומהעובדה ששילם לפרידמן את מלוא התמורה בהתאם להסכם זה" (סעיף 22.3-22.2 לסיכומי הנתבע).
-
התובע דוחה את טענות הנתבעים (סעיפים 32-27 לסיכומי התשובה). התובע טוען, כי פסק הדין שאליו הנתבעים מפנים (ע"א 242/66 סלומון פיליפ יעקובוסון נ' אוסקר גז ומוזיאון תל אביב (29.1.67)) ופסיקה נוספת, תומכים בטענת התובע שיש לראות אותו כחליפו של עו"ד פרידמן. לטענת התובע, "בענייננו, הזכות הנתבעת ע"י התובע הומחתה אליו מעו"ד פרידמן, עפ"י הסכם חוקי ובר תוקף שנערך ביניהם... חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 שחל בענייננו בגין המחאת הזכות מעו"ד פרידמן לתובע, בוודאי מתייחס למקרים בהם הנמחה בא בנעלי הממחה..." (שם, סעיף 28). התובע מוסיף וטוען, כי "זכויותיו של עו"ד פרידמן מכוח הסכמי שכר הטרחה הומחו לתובע כדין מתוקף הסכם חוקי שנחתם ביניהם, ומכאן שעילת התביעה שהייתה עומדת לעו"ד פרידמן אילולא המחה את זכותו, ועילת התביעה של התובע, זהות לחלוטין" (שם, סעיף 30).
-
אומר תחילה, כי ככל שטענת הנתבעים מתבססת על הטענה שליבת טענתו העובדתית של התובע הופרכה במהלך עדותו של עו"ד חורב, הרי שמהטעמים שהבאתי לעיל דחיתי את טענתם זו.
-
לגופו של עניין – מקובלת עליי טענת התובע שיש לראות אותו כחליפו של עו"ד פרידמן לעניין סעיף 18 לחוק ההתיישנות. עו"ד פרידמן המחה לתובע את כל זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה, ותובענה זו הוגשה מכוח המחאת הזכות. התובע בא בנעליו של עו"ד פרידמן, והוא אינו תובע דבר שעו"ד פרידמן לא היה זכאי לו. אני דוחה אפוא את הטענה הראשונה של הנתבעים.
-
טענה שנייה: "אבשה לא הכיר ב'זכות התובע' כמשמעו של מונח זה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות".
-
גם הטענה השנייה של הנתבעים בעניין ההתיישנות מתבססת על טענתם, שליבת טענתו העובדתית של התובע הופרכה במהלך עדותו של עו"ד חורב. וכך הם טוענים בסיכומיהם: "ניתן היה לומר, שההכרה של אבשה בזכותו של פרידמן להיות בעל מניות בחברה בהליכים קודמים, הייתה "הכרה בזכות התובע", באם במהלך המשפט היה מתברר כי אכן פרידמן היה בשלב כלשהו בעל זכות לתבוע מאבשה את המניות כפי שתבע בן אברהם" (שם, סעיף 27)... "דא עקא, שבמהלך שמיעת הראיות, התברר לנו, כפי שפורט בהרחבה בפרק הקודם, שפרידמן, כפי שהעיד שותפו דרור, לא קיבל ולא הסכים להיות בעל מניות בחברה וככל שנרשמו או הועברו על שמו מניות, הר(י) שהדבר נעשה בניגוד לרצונו ו/או להסכמתו. בנוסף הסביר דרור, שפרידמן החליט החלטה מושכלת, שלא לקבל שכרו לפי סעיף 8.א." (שם, סעיף 29).
-
התובע דוחה את טענת הנתבעים ומפנה לפסיקה הקובעת, כי לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות די בהודאה בזכות המושגית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות ואין צורך בהודאה בזכות הקונקרטית (ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (2002)). התובע מפנה בסיכומי התשובה שלו להליכים המשפטיים האחרים שבהם הנתבעים הודו בזכותו של עו"ד פרידמן.
-
גם לגבי הטענה השנייה אומר תחילה, כי ככל שטענת הנתבעים מתבססת על הטענה שליבת טענתו העובדתית של התובע הופרכה במהלך עדותו של עו"ד חורב, הרי שמהטעמים שהבאתי לעיל דחיתי את טענתם זו.
-
לגופו של עניין – אין לי אלה להפנות להחלטה מיום 21.1.16. באותה החלטה ציינתי, כי התובע טען שהנתבעים, או מי מהם, הודו בזכותו של עו"ד פרידמן בארבעה הליכים משפטיים: ת"א (כפר סבא) 58305-01-13; תא"ק (אריאל) 45895-12-13; ה"פ (ים) 31655-02-14; והליך הבוררות שהתנהל לפני עו"ד אילן בומבך (סעיף 34 להחלטה).
-
לא אחזור על הדיון שנעשה במסגרת אותה החלטה. אסתפק בכך שאומר, כי מהטעמים שהובאו בהחלטה מצאתי שיש להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות על שני הנתבעים. קבעתי, כי יש לראות בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 2.4.06 שצורף על ידי הנתבעים בתביעה שאותה הם הגישו ביחד עם אחרים בה"פ 31655-02-14 משום הודאה בזכותו של עו"ד פרידמן. ציינתי, כי ביחס לנתבע קיימות גם הודאות מפורשות בזכותו של עו"ד פרידמן שניתנו במסגרת שני הליכים נוספים (סעיפים 38-37).
-
פשיטא, שאינני יושב כערכאת ערעור על החלטתי הנ"ל. כך או אחרת, לא ראיתי עילה לשנותה. אני דוחה אפוא גם את הטענה השנייה של הנתבעים.
-
טענה שלישית: "בן אברהם זנח את טענות ההגנה שלו בעניין ההתיישנות".
-
הנתבעים מפנים לכך שהתובע לא התייחס בסיכומים שהגיש לטענת ההתיישנות שהם העלו. הנתבעים טוענים, כי התובע היה ער לכך שהחלטתי מיום 21.1.16 הייתה לצורך אותו שלב, ולפיכך "העובדה שלא התייחס לעניין ההתיישנות בסיכומיו מחייבת את המסקנה כי בן אברהם זנח את טענות ההגנה שלו בכל הקשור להתיישנות" (סעיף 33 לסיכומי הנתבע).
-
בתשובה שהתובע הגיש במענה לבקשת הנתבעים למחוק סעיפים מסיכומי התשובה שהגיש, התובע דוחה את טענת הנתבעים. בין היתר הוא טוען, "כי לא מתפקידו של התובע, ובוודאי שאין ביכולתו, לשער ולנחש אילו טענות הגנה יעלו הנתבעים בסיכומיהם ועל כן הטענה כי על התובע להתייחס בסיכומיו, מראש, לטענות שאין לו יכולת לדעת באם יגיעו לאוויר העולם, אם לאוו, היא טענה מופרכת לחלוטין שאינה יכולה להתקבל על הדעת" (שם, סעיף 2.1).
-
לא ראיתי לקבל גם טענה זו של הנתבעים. דומני שיהיה זה מרחיק לכת לסבור, כי מהעובדה שהתובע לא התייחס בסיכומיו לטענת ההתיישנות יש להבין שהוא מסכים לכך שתביעתו התיישנה והוא מסכים לכך שתביעתו תידחה.
-
סיכומה של נקודה זו. אני דוחה את טענת הנתבעים כי תביעת התובע התיישנה.
טענת הנתבעת בלבד: העדר יריבות
-
הסכם שכר הטרחה הראשון נכרת בין עו"ד פרידמן לבין הנתבע; אביה של הנתבעת; ועזבון אחמד עודה; הסכם שכר הטרחה השני נחתם בין עו"ד פרידמן לבין הנתבע ואביה של הנתבעת. הנתבעת טוענת, שהיא מעולם לא הייתה לקוחה של עו"ד פרידמן. היא אף טוענת, שעו"ד פרידמן לא יצג את אביה בתיק נשוא הסכם שכר הטרחה (סעיפים 7.2-7.1 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת טוענת בסיכומיה, "הפוך והפוך בחקירות שבוצעו למשיבים 1-2 ולעו"ד חורב ולא תמצא כל פרוט האם מדוע וכיצד חתם אביה של המשיבה 2 על הסכמי שכר הטרחה וכיצד חתימה זו מחייבת אם בכלל את המשיבה 2" (שם, סעיף 7.7.). לטענתה, "לנוכח העדר כל קשר בין המשיבה 2 לבין משרד עורך דין פרידמן הרי שאין כל יריבות בינה לבין משרד זה וקל וחומר שאין כל יריבות בינה לבין המבקש" (שם, סעיף 7.8).
-
התובע דוחה טענה זו. הוא מפנה לכך שהנתבעת טוענת כי אבא שלה רכש את החלקה עבורה בנאמנות, היינו הוא לא רכש את החלקה עבור עצמו אלא עבורה (סעיפים 23.3.-23.2 לסיכומי התובע). לדברי התובע, "עפ"י טענת הנתבעת 2 עצמה, כל פעילותו של אביה, ברוך ז"ל, בקשר עם המקרקעין הייתה, מאז ומעולם, כנאמן עבור הנתבעת 2, כאשר היא הנהנית. מכאן, שלשיטת הנתבעת 2 עצמה, משחתם ברוך ז"ל על הסכמי שכה"ט, עשה כן כנאמן שלה, כך שחתימתו מחייבת אותה" (שם, סעיף 23.4).
-
טענת התובע מקובלת עליי. מדברי הנתבעת עצמה עולה, שאביה ז"ל שנפטר ביום 6.12.13 היינו לפני הגשת התביעה, היה הנאמן שלה. האב המנוח נרשם כצד להסכם רכישת החלקה שנכרת ביום 19.12.91, והוא נרשם כצד לשני הסכמי שכר הטרחה. קשה לקבל את הטענה, שהאב פעל עבור הנתבעת בעניין הסכם הרכישה והוא לא פעל עבורה בהסכמי שכר הטרחה. גם לא לגמרי ברורה טענת הנתבעת, שעו"ד פרידמן לא ייצג אותה ו/או את אביה בהליכים המשפטיים שבהם הוכרה זכותם הקניינית של הרוכשים בחלקה.
-
יש אפוא לדחות את טענת הנתבעת בדבר העדר יריבות. יתר הטענות שהנתבעת מעלה משותפות לה ולנתבע. כפי שצוין, הנתבעת הודיעה בסיכומיה שהיא מצטרפת לטענות שהועלו על ידי הנתבע בהרחבה בסיכומיו. אעבור אפוא לדון בטענות אלה.
טענת הנתבעים: "בניגוד לגרסת בן אברהם, הוכח שפרידמן ראה בכסף שקיבל, כשכר טרחה לפי הסכמי שכר הטרחה ולא כתשלום עבור המניות"
-
התובע טוען כאמור, כי הוא שילם לעו"ד פרידמן את כל הסכום שהיה עליו לשלם בהתאם להסכם המחאת הזכויות שנכרת ביניהם, היינו 270,000 דולר. התובע צירף לתצהירו טבלה המרכזת את התשלומים שהוא שילם לעו"ד פרידמן (נספח 12א' לתצהיר). כן הוא צירף את החשבוניות שנמסרו לו על ידי עו"ד פרידמן עבור כל תשלום (נספחים 12ב'-12י').
-
הנתבעים טוענים, כי על כל החשבוניות למעט אחת נרשם שמדובר בתשלום שכר טרחה בהתאם להסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין עו"ד פרידמן לבין הרוכשים או מי מהם (תיק 12619). הנתבעים טוענים, כי ניתן ללמוד מהחשבוניות ש"בן אברהם ידע בזמן אמת, שפרידמן ראה בתשלום ששילם לו בן אברהם, כשכר טרחה בכסף עבור השירות שנתן פרידמן לאבשה ואהרון בהתאם להסכמי שכר הטרחה. ניתן לראות ולהבין בבירור מהחשבוני(ו)ת שהוציא פרידמן, שהוא לא ר(ו(אה בתשלום שקיבל כתשלום עבור מניות או כתשלום עבור המחאת זכות" (סעיף 69 לסיכומי הנתבע).
-
בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי התובע הוא דוחה טענה זו (סעיפם 43-41 לסיכומי התשובה). לטענת התובע, "... העובדה שמספר התיק זהה מלמדת כי הוא המחה את הזכויות שקיבל במסגרת הסכמי שכר הטרחה לתובע, ויש בכך כדי לאשש את טענות התובע" (שם, סעיף 41).
-
אינני סבור כי מהחשבוניות שנערכו על ידי עו"ד פרידמן ומהרישומים שנעשו בהן ניתן ללמוד דבר מה רלבנטי לענייננו, לכאן או לכאן. כפי שציינתי לעיל, מהראיות שהובאו עולה, שעו"ד פרידמן לא רצה לקבל את שכר טרחתו בעין, והוא סבר שלנתבעים אין יכולת כספית לשלם לו את שכר הטרחה שהוסכם עליו. המחאת הזכויות לתובע הייתה הפתרון שנבחר כדי לתת מענה למצב זה. הכספים שהתובע שילם לעו"ד פרידמן היו בהתאם להסכם המחאת הזכויות. יתכן שעו"ד פרידמן סבר, כי מבחינה רישומית ודיווחית יש להתייחס אליהם כאל תשלום שכר טרחה. ואכן, מעדותו של עו"ד חורב עולה, שעורכי הדין דיווחו למס הכנסה על התשלום של 270,000 דולר שהם קיבלו מהתובע, כתשלום עבור שכר טרחה (ישיבה מיום 4.7.22, עמ' 171, ש' 7-5). כאמור, אינני סבור שניתן ללמוד מרישומים אלה דבר מה הרלבנטי לענייננו.
]
טענות הנתבעים בעניין הפרוטוקול מיום 2.4.06 והפרוטוקול מיום 2.7.06
-
הנתבעים מעלים שורה של טענות בעניין פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 2.4.06. בין היתר הם טוענים, כי הפרוטוקול אינו מחייב את החברה בשל מספר טעמים: האחד, האסיפה לא זומנה כדין (סעיף 81 לסיכומי הנתבעים); השני, האסיפה אינה מוסמכת לקבל החלטות שהמשמעות שלהן היא אישור העברת מניות בחברה (שם, סעיף 82); השלישי, חתימתו של התובע על הפרוטוקול בשם הנתבעים נעשתה בחוסר סמכות (שם, סעיף 83); הרביעי, ההליכים המשפטיים שקדמו לתובענה זו לא מונעים מהנתבעים לטעון טענות נגד תוקפו או תוכנו של הפרוטוקול (שם, סעיפים 87-84).
-
כן הנתבעים טוענים, כי הפרוטוקול מיום 2.4.06 לא קבע שהנתבעים חייבים להעביר לעו"ד פרידמן מניות (שם, סעיפים 92-88).
-
בנוסף הנתבעים טוענים, כי כך או אחרת, מה שנקבע באסיפה הכללית ביום 2.4.06 בוטל באסיפה הכללית מיום 2.7.06 (שם, סעיפים 101-93).
-
יש להעיר, כי הנתבעים תוקפים את מה שנקבע ונכתב בפרוטוקול מיום 2.4.06 מתוך הנחה שהתובע "סומך את תביעתו על הוראות הפרוטוקול מיום 2.4.06" (שם, סעיף 79). הנתבעים יוצאים מההנחה ש"בן אברהם מסתמך על החלטת פרוטוקול אספת בעלי המניות של החברה מיום 2.4.06..." (שם, סעיף 82.1). משמעות טענת הנתבעים היא, שאם ייקבע שאין תוקף למה שנקבע ונכתב בפרוטוקול מיום 2.4.06, דין תביעת התובע להידחות.
-
ההתייחסות של התובע לטיעוני הנתבעים בעניין זה קצרה יחסית ואין בה תשובה לכל הטענות שהנתבעים מעלים בסיכומיהם (סעיפים 45-44 לסיכומי התשובה של התובע). גם אין בסיכומי התובע התייחסות מפורשת להנחה העומדת ביסוד טענות הנתבעים, כי התובע סומך את תביעתו על מה שנקבע ונכתב בפרוטוקול מיום 2.4.06, היינו שמדובר בנדבך בתביעתו שבלעדיו אין.
-
ואולם גם אם כך הדבר, אני סבור כי התוצאה המשפטית העולה מהראיות שהובאו היא, שזכותו של התובע לקבל מניות בחברה אינה נובעת ממה שנקבע באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 2.4.06, שממילא מה שנקבע בה לא יושם שכן אצל קמ"ט משפטים לא נרשמו מניות על שם עו"ד פרידמן. זכותו של התובע נובעת מהסכמי שכר הטרחה ומהסכם המחאת הזכויות. אני סבור, כי התוצאה המשפטית העולה מהראיות היא, שגם אם ביום 2.4.06 לא הייתה מתכנסת אסיפה כללית וגם אם באסיפה לא הייתה מתקבלת ההחלטה המופיעה בפרוטוקול, התובע היה זכאי לעתור לכך שבית המשפט יצהיר שהוא זכאי לקבל מניות בחברה. אבהיר את עמדתי.
-
נקודת המוצא לדיוננו היא הסכם רכישת המקרקעין שבמסגרתו שלושה רוכשים רכשו במשותף את החלקה. הכוונה המקורית של הרוכשים הייתה לרשום את החלקה על שמם. אילו הדבר היה ניתן, השלושה היו נרשמים בלשכת רישום המקרקעין באיו"ש כבעלי הזכויות בחלקה, ולא היינו נדרשים לעסוק בענייני חברות ובענייני מניות.
-
ואולם הדין החל באיו"ש אינו מאפשר זאת. משכך, הבעלות בחלקה נרשמה על שם חברת תומר אלקנה בע"מ, שהייתה "חברת מדף" בבעלות עו"ד חנוך קליין ורעייתו מלכה. בעת ייסוד החברה היו לה 500 מניות, מתוכן 499 מניות הוחזקו על ידי עו"ד קליין ומניה אחת הוחזקה על ידי רעייתו (סעיף 3.4 וסעיף 225 לסיכומי הנתבע).
-
כפי שצוין, מהראיות עולה שקמ"ט משפטים באיו"ש, עו"ד סמי גבאי, דרש שהחזקת המניות בחברה תייצג את הבעלות במקרקעין. הדבר כתוב במפורש בפרוטוקול האסיפה מיום 2.4.06. וכך כאמור נכתב בו: "בהמשך לפגישה שהתקיימה עם קמ"ט מקרקעין, עו"ד סמי גבאי, ובמסגרת רישום הזכויות במקרקעין... הוסכם כי יש לגרום לכך שהון המניות המוקצה של החברה ישקף... את שעור אחזקות בעלי הזכויות במקרקעין...". כפי שצוין, מהפרוטוקול עולה שמשתתפי האסיפה העריכו שניתן יהיה לבנות על החלקה לפחות 138 יחידות דיור דו-משפחתיות, והם קבעו שכל 6 מניות ישקפו זכות במגרש אחד. משכך, הם הקצו עוד 328 מניות ובעקבות כך היו לחברה 828 מניות.
-
מדברי התובע עולה, כי בתחילה הוחלט להקצות מניות לשלושת הרוכשים וגם לעו"ד פרידמן ולעו"ד קליין. כך כתוב בפרוטוקול מיום 2.4.06. ואולם, עו"ד סמי גבאי הודיע כי בשלב ראשון יש להקצות את המניות רק לשלושת הרוכשים, ולאחר שהדבר ייעשה ניתן יהיה "לשרשר" מניות הלאה (ר' סעיף 26 לסיכומי התובע ולהפניות שם). ואכן, באסיפה שהתקיימה ביום 2.7.06 הוקצו לכל אחד משלושת הרוכשים 276 מניות. דיווח על כך נמסר לקמ"ט משפטים שרשם את המניות על שם השלושה (סעיפים 95-93 לסיכומי הנתבעים). ביום 20.8.06 קמ"ט משפטים, עו"ד סמי גבאי, שלח לתובעת מכתב שבו הוא הודיע כי הוא מאשר את העברת ואת הקצאת המניות (נספח י"ט לתצהיר הנתבע).
-
כפי שצוין, שלב שני, לפחות לגבי עו"ד פרידמן, מעולם לא התקיים. אין חולק על כך שמעולם לא נרשמו על שמו מניות אצל קמ"ט משפטים.
-
מכל האמור עולה, כי הצורך לרשום את הבעלות בחלקה על שם החברה והצורך לרשום את בעלי הזכויות הקנייניות בחלקה כבעלי מניות בחברה, היו תולדה של הדין החל באיו"ש ודרישות קמ"ט משפטים, והם לא היו עניין מהותי המגדיר או קובע זכויות קנייניות. העניין המהותי לענייננו מופיע בהסכמי שכר הטרחה שקבעו כי עו"ד פרידמן זכאי לקבל את שכר טרחתו בעין, וכן בהסכם המחאת הזכויות שבו עו"ד פרידמן המחה לתובע את כל זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה. וכך כותב התובע בסיכומיו: "כידוע, המקרקעין נרשמו על שם החברה... בשל החקיקה הקיימת באיו"ש... רישום המקרקעין על שם החברה בשל מגבלה זו, אינו יכול להעלות או להוריד מהעובדה כי לתובע מגיעות זכויות במקרקעין, ומדובר בטענה שעוסקת בעניין טכני ושולי שאין בו ממש" (סעיף 47 לסיכומי התשובה).
-
כאמור, לעו"ד פרידמן מעולם לא הוקצו מניות בחברה והתובע אינו עותר בתביעתו כי מניות שהוקצו לעו"ד פרידמן יועברו אליו. הסעד המבוקש על ידי התובע בתובענה הוא, שבית המשפט יצהיר שהוא זכאי לרשום על שמו 37 ממניות הנתבע ו-36 ממניות הנתבעת (ר' סעיף א' לתובענה). מניות אלה משקפות 8.9% מהזכויות בחלקה, בהתאם למה שנקבע בהסכם שכר הטרחה השני.
-
סיכומה של נקודה זו: שאלת זכותו של התובע לקבל מניות בחברה היא היא שאלה הנוגעת לקיומה של זכות מהותית. שאלת זכותו המהותית של התובע אינה נובעת ממה שנקבע או לא נקבע באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 2.4.06.
טענת הנתבעים: בהתאם להוראות חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 עו"ד פרידמן לא היה רשאי להמחות לתובע את זכויותיו לפי הסכמי שכר הטרחה
-
סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 קובע כדלהלן:
"זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי ההסכם בין החייב לבין הנושה".
-
הנתבעים מעלים שורה של טעמים מדוע לטענתם, לנוכח הוראות חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 עו"ד פרידמן לא היה רשאי להמחות/להעביר לתובע את זכויותיו כלפיהם.
-
מעיון בטענות הנתבעים ניתן להבין, כי חלק ניכר מהטענות שלהם יוצא מנקודת הנחה שעו"ד פרידמן החזיק בידיו מניות של החברה, או שלכל הפחות יש לראותו ככזה. מתוך הנחה זו הנתבעים טוענים, שעו"ד פרידמן לא היה רשאי להעביר לתובע את מניותיו. בהסתמך על דברי מלומדים ופסיקה הנתבעים טוענים בהרחבה בסיכומיהם, כי "להמחאת זכות במניות של חברה פרטית אין תוקף". זאת, שכן הדבר מנוגד לתקנון החברה (סעיפים 138-129 לסיכומי הנתבע). הנתבעים מפנים לתקנון חברת תומר אלקנה בע"מ וטוענים, "כי כל התנאים הקבועים בתקנון להעברת מניות בחברה – אישור דירקטוריון החברה ומתן זכות קדימה לכל בעלי המניות בחברה, לא התקיימו" (שם, סעיף 138 ובהרחבה בפרק השביעי לסיכומי הנתבע).
-
אני סבור כי אין לקבל את טענת הנתבעים בשל שני טעמים שאעמוד עליהם להלן.
-
הטעם האחד הוא, שכפי שצוין לעיל, עו"ד פרידמן מעולם לא החזיק במניות החברה. משכך, אין מדובר במצב שאליו הנתבעים מתייחסים בסיכומיהם ואשר בו בעל מניות, הכפוף להוראות תקנון החברה, מעביר את מניותיו לאחר. עו"ד פרידמן לא היה ממייסדי החברה; מעולם לא הוקצו לו מניות בחברה; והוא לא רכש מניות בחברה ממי שהיה בעל מניות בחברה. עו"ד פרידמן לא החזיק במניות ועל כן הוא לא היה כפוף לתקנון.
-
הטעם השני הוא, שכפי שעולה מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל, הצורך ברישום הבעלות בחלקה על שם החברה והצורך לרשום את בעלי הזכויות הקנייניות בחלקה כבעלי מניות בחברה, היו תולדה של הדין החל באיו"ש ודרישות קמ"ט משפטים. התובע הגדיר זאת בסיכומיו כ"עניין טכני". אין כל ראיה לכך שבעת ששני הסכמי שכר הטרחה נכרתו עו"ד פרידמן והרוכשים היו מודעים לדין החל באזור. להיפך, מסעיפים 7 ו-8 להסכם שכר הטרחה הראשון עולה, שהצדדים סברו שניתן יהיה לרשום את החלקה על שם הרוכשים ועל שם עו"ד פרידמן. הסכם הנאמנות בין הרוכשים לבין חברת תומר אלקנה בע"מ נכרת לאחר שנכרתו הסכמי שכר הטרחה. משכך, אינני סבור שיש לקבוע כי הצורך ברישום החלקה על שם החברה גרע מזכויותיו של עו"ד פרידמן כלפי הרוכשים, ובכלל זה הזכות שלו להמחות את זכויותיו כלפיהם.
-
אבהיר עניין זה: בהסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין עו"ד פרידמן לבין הרוכשים נקבע, שעו"ד פרידמן יכול לבחור לקבל את שכר טרחתו בעין, היינו על ידי רישום החלק המגיע לו על שמו. משכך, בסמוך לאחר שניתן פסק הדין בבג"צ, אם הרוכשים היו מסרבים לשלם לעו"ד פרידמן את שכרו בעין, הוא היה רשאי להגיש נגדם תביעה למתן פסק דין המצהיר על זכותו הנ"ל. הוא גם היה רשאי להמחות את זכותו זו לצד שלישי שהיה רשאי להגיש תביעה נגד הרוכשים מכוח המחאת הזכות. כפי שצוין, בשל אילוצי הדין באיו"ש לא ניתן היה לרשום את החלקה על שם הרוכשים והיא נרשמה על שם החברה, והרוכשים נרשמו כבעלי המניות בחברה. במצב דברים זה, הדרך שעמדה לפני עו"ד פרידמן הייתה להגיש תביעה נגד הרוכשים/בעלי המניות למתן פסק דין המצהיר על כך שהוא זכאי לקבל מהם מניות. אני סבור, כי אילוצי הדין באיו"ש לא צריכים לשנות את מצבו של עו"ד פרידמן לרעה, ועל כן הוא היה רשאי להמחות את זכותו זו לצד שלישי שרשאי להגיש תביעה נגד הרוכשים/בעלי המניות מכוח המחאת הזכות. זאת עשה התובע.
-
טענה נוספת שהנתבעים מעלים נוגעת למהות הזכות שהומחתה. וכך הנתבעים טוענים בעניין זה בסעיפים 140-139 לסיכומי הנתבע:
"זכות של עו"ד לפי הסכם שכר טרחה עם לקוח שלו, היא זכות אישית שאינה עבירה לפי מהותה, בהיותה בעלת מאפיין אישי. הדבר נכון, בפרט ובמיוחד, כאשר הזכות המועברת על ידי עורך הדין, אינה זכות לקבלת שכר טרחה גרידא, אלא זכות שמקנה לו אפשרות להפוך להיות שותף של הלקוח בחברה ו/או במקרקעין.
זכות כזו, ע"פ אופיה ומהותה, היא זכות שהלקוח היה מוכן לתת רק לעורך הדין, איתו יש לו מערכת יחסים אישית המבוססת על הכרות, אמון והערכה. בעניינ(נ)ו – אבשה לא נתן לפרידמן את הסכמתו, לא מראש ולא בדיעבד, להמחות את הזכות להיות שותף שלו, לאדם אחר ללא הסכמתו, בפרט לא לעבריין מועד ומורשע ופושט רגל כדוגמת בן אברהם."
-
אף שהתובע לא טען זאת, אני סבור שלא ניתן להימנע מלציין כי טענת הנתבעים אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 8(א) להסכם שכר הטרחה הראשון שבו נכתב (ההדגשה שלי – א.ר.):
"8.מוסכם כי עם רישום המקרקעין על שם הצדדים יהיו זכאים עוה"ד לקבלת שכר הטרחה הקבוע בסעיף 3(ג) באחת משתי הדרכים החלופיות כמפורט להלן עפ"י שיקול דעתם המוחלט של עוה"ד.
-
מסעיף זה עולה, שבין הצדדים להסכם שכר הטרחה הוסכם, שעו"ד פרידמן יהיה רשאי להורות כי הזכויות במקרקעין המגיעות לו על פי הסכם שכר הטרחה לא תרשמנה על שמו, אלא הן תרשמנה "על שם צד ג' כפי שיורו עוה"ד". החלטת עו"ד פרידמן להמחות את זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה לתובע, עולה בקנה אחד עם מה שנקבע בסעיף 8(א) להסכם. בסעיף זה הרוכשים הסכימו שעו"ד פרידמן יהיה רשאי לקבוע על שם מי תרשמנה הזכויות בחלקה.
-
גם אלמלא הוראת סעיף 8(א) להסכם שכר הטרחה אני סבור שהיה מקום לדחות את טענת הנתבעים שעו"ד פרידמן לא היה רשאי להמחות את זכותו לתובע.
-
ראשית, משום שאני מקבל את דברי עו"ד חורב שאמר בעדותו, כי הנתבע היה מודע להמחאת הזכות לתובע. וכך בין היתר עו"ד חורב אמר בעדותו: "אבשלום אדם ידע שאנחנו הולכים לעשות את הסיפור הזה... ידע שאנחנו הולכים להתקשר איתו בהסכם ולמכור לו למעשה את הזכויות שלנו" (ישיבה מיום 4.7.22, עמ' 126, ש' 20-17). "...חד משמעית אני זוכר שיחה שדני מספר לאבשלום אדם שאנחנו מוכרים את הזכויות שלנו לפי הסכם שכה"ט..." (שם, עמ' 128, ש' 12-11). "...אני זוכר שאבשלום אדם היה מיודע לסיפור הזה, זה לא נפל כרעם ביום בהיר, לא פתאום גילו..." (שם, עמ' 148, ש' 21-20).
-
אכן, עו"ד חורב לא ידע האם גם אביה של הנתבעת ידע על כך. וכך הוא אמר בעדותו: "...לא יודע לגבי ברוך, אני יודע לגבי אבשלום אדם" (שם, עמ' 126 סיפא – עמ' 127 רישא). "אני לא יודע אם ברוך ידע או לא ידע..." (שם, עמ' 178, ש' 18). "אבשלום אדם ידע, אני לא זוכר אם ברוך באותה העת..." (שם, עמ' 179, ש' 2). ואולם, גם אם לנוכח פטירתו של אבי הנתבעת לפני הגשת התביעה וגם אם לנוכח מצבו הרפואי של עו"ד פרידמן בזמן שמיעת הראיות לא ניתן לדעת את הדברים בוודאות, יותר מסתבר לקבוע שעו"ד פרידמן יידע את אבי הנתבעת על המהלך שביצע.
-
כך או אחרת, אני סבור שיותר מסתבר לקבוע שאם עו"ד פרידמן היה מודיע לאבי הנתבעת ו/או לנתבעת על כוונתו להמחות לתובע את זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה, הם לא היו מתנגדים לכך. הנתבעת והנתבע מדגישים בטיעוניהם את ההליך הפלילי שהתנהל נגד התובע ואת דמותו השלילית לדבריהם שהתגלתה להם במהלך השנים במסגרת ההתקשרויות שהיו להם עימו. ואולם נקודת הזמן הרלבנטית לעניין זה היא נקודת הזמן שבה נכרת הסכם המחאת הזכויות, היינו אמצע שנת 2006. ובנקודת זמן זו נכרתו בין הנתבעים לבין התובע "הסכמי התמורות", שבהם התובע התחייב לשנות את ייעוד החלקה למגורים, על חשבונו, ובתמורה הוא היה אמור לקבל 70% מהתמורות שיתקבלו בידי הנתבעים ממכירת החלקה לאחר השבחתה. במסגרת הסכמים אלה הוסכם בין היתר, שהתובע ימונה כמנהל חברת תומר אלקנה בע"מ. כפי שצוין, במסגרת החתימה על ההסכמים הנתבעים נתנו לתובע ייפויי כוח (ר' בין היתר את פסק הבוררות של עו"ד בומבך).
-
יש לזכור, כי הסכם המחאת הזכויות נכרת למעלה משש שנים לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, מבלי שהנתבעים שילמו לעו"ד פרידמן את שהגיע לו על פי הסכמי שכר הטרחה, חרף התוצאות הנאות שהושגו בהליכים המשפטיים שבהם הוא יצג אותם. לנוכח כל אלה, ספק אם לנתבעים הייתה עילה להתנגד להמחאת הזכויות. יש לציין, שגזר הדין בתיק הפלילי של התובע ניתן ביום 19.1.09 והתובע התחיל לרצות את עונשו ביום 29.4.09, היינו קרוב לשלוש שנים לאחר שנכרת הסכם המחאת הזכויות.
-
היחסים שהיו קיימים בין הצדדים באותה עת תומכים בטענת התובע, שהוא יידע את הנתבעים על דבר המחאת הזכויות. וכך בין היתר הוא אמר בעדותו: "דברים נעשו בעל פה הן עם אבשלום אדם והן עם... לא הייתה כל התנגדות מבחינתם, שום בעיה לא הייתה להם, אמרו לי – אין בעיה, תיקח, אין לנו כסף לטפל בזה. ומכאן והלאה כל הנושא עבר משפטית לטיפול... קליין, הוא גם בירר את זה איתם באופן אישי" (ישיבה מיום 11.7.18, עמ' 17 סיפא – עמ' 18 רישא). "לפני שרכשתי מדניאל פרידמן את הזכויות ביקשתי את הסכמות של כולם, שאלתי אם מישהו גם רוצה להשתתף ולא היה להם שקל" (שם, עמ' 21, ש' 5-4). "הם היו מודעים להסכם טרם חתימתו, לסכומים ולהכול" (שם, עמ' 25, ש' 12).
-
לנוכח כל האמור הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את טענת הנתבעים כי המחאת הזכות מושא דיוננו מנוגדת לחוק המחאת חיובים.
טענת הנתבעים: "אין למנות את עו"ד שפטר ככונס נכסים לבצוע העברת המניות על שם בן אברהם"
-
הנתבעים טוענים בין היתר, שקבלת הסעד המבוקש על ידי התובע הופכת את התביעה לכזו שניתן להעריך את שוויה בכסף. לטענת הנתבעים, לנוכח טענת התובע כי שווי החלקה הוא 100 מיליון ₪, על התובע לשלם אגרה בסך 220,000 ₪.
-
התובע דוחה את טענת הנתבעים וטוען, כי "התביעה הייתה ונותרה תביעה לסעד הצהרתי לכל דבר ועניין. התובע מבקש להצהיר כי הוא זכאי למניות בחברה, וכפועל יוצא, לזכויות במקרקעין. נוכח כך, מהות התביעה אינה כספית שכן לא תשלום כספי הוא מבקש אלא שתביעתו להצהיר כי הוא זכאי למניות בחברה" (סעיף 66 לסיכומי התשובה של התובע). עוד טוען התובע, כי הנתבעים העלו את טענתם "בחלוף 10 שנים מאז תחילת ההליך, כאשר הלכה למעשה עסקינן בטענה לסילוק על הסף (וכידוע, בקשה לסילוק על הסף הוגשה גם הוגשה)". לטענת התובע, די בכך כדי לדחות את טענת הנתבעים (שם, סעיף 65).
-
מצאתי שאין מקום להיזקק לטענת הנתבעים בשל האיחור בהעלאתה. מהות התובענה הייתה ידועה לנתבעים כבר במועד הגשתה, ועל כן היה עליהם להעלות את טענתם כבר בסמוך לאחר הגשת התביעה. דברים אלה אמורים במיוחד לנוכח העובדה שהנתבעים הגישו בקשה מפורטת לסילוק התובענה על הסף. לא אחת, כאשר לבתי המשפט מוגשות בקשות ומועלות טענות בענייני אגרות, בתי המשפט מבקשים את עמדת היועץ/ת המשפטי/ת לממשלה (הפרקליטות) כמי שמייצג/ת את הנהלת בתי המשפט (ר' למשל, החלטה שניתנה על ידי ביום 8.5.23 בת"א 44250-05-16). לנוכח כברת הדרך הארוכה שבה הלכנו בתיק זה ובשל הצורך להביאו לכלל סיום, לא מצאתי שיהיה נכון לעשות זאת עתה.
טענת הנתבעים: "אין אפשרות להמחות את הזכות באם לא יובטח, שפרידמן יוציא לאבשה חשבונית עבור הטיפול המשפטי שבצע בעניינו"
-
הנתבעים טוענים בין היתר, ש"הסכם שכר הטרחה קבע, כי בנוסף לשכר הטרחה ישלם אבשה את המע"מ החל על התשלום. הסכם שכר הטרחה כולל בחובו הוראה מכללא, לפיה על פרידמן להוציא לאבשה חשבונית כנגד התשלום (בין אם הוא בכסף ובין אם הוא ב"עין"). מדובר בחיוב שלוב, לפיו במועד בו משולב שכר הטרחה תוצא החשבונית" (סעיף 51 לסיכומי הנתבע. ההדגשה במקור – א.ר.). הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי "לשני הצדדים היה ברור, שמבלי לקבל חשבונית, אבשה לא יוכל להכיר בהוצאה זו, לצורך חישוב מס השבח לכשימכור את הזכויות במקרקעין" (שם, סעיף 212). לדברי הנתבעים, החשבוניות שהוציא פרידמן היו על שם בן אברהם ולא על שם אבשה... הסיכוי שפרידמן, שכבר שילם את המס בגין התשלום ששולם לו, יוציא חשבונית נוספת על אותו שירות הוא אפסי" (שם, סעיפים 213-212).
-
התובע לא התייחס בסיכומיו לטענות אלה. כל שבית המשפט יכול לומר בעניין טענה זו הוא שלושה דברים אלה: האחד, שעל פני הדברים נראה שהנתבעים מציפים בטענתם קושי שיש למצוא לו פתרון. השני, שעל פני הדברים נראה שעל הנתבעים לפתור קושי זה מול רשויות המס. והשלישי, כי במידה ובסופו של דבר יסתבר שכתוצאה מהמחאת הזכות ייגרם לנתבעים נזק מבחינת היבטי המס, הרי שעל התובע לשאת בנזק זה.
סוף דבר
-
לנוכח כל האמור אני מחליט לקבל את התביעה. ניתן בזה פסק דין המצהיר שהתובע זכאי לרשום על שמו 37 ממניות הנתבע בחברת תומר אלקנה בע"מ, וכן שהתובע זכאי לרשום על שמו 36 ממניות הנתבעת באותה חברה.
בנוסף, אני מחליט למנות את ב"כ התובע, עו"ד רפי שפטר, ככונס נכסים לשם העברת רישום המניות על שם התובע בהתאם למה שנקבע. אני מסמיך את ב"כ התובע לחתום על כל המסמכים ולבצע את כל הפעולות הדרושות לשם רישום העברת המניות.
-
כל אחד מהנתבעים, בנפרד, ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 40,000 ₪ (ובסך הכול, 80,000 ₪).
-
בטרם סיום אציין, כי בעדותו של הנתבע תוארו הפעולות שנעשו על ידי הנתבע (בעיקר על ידי אחד מארבע ילדיו) והוצאות שהוצאו לשם הפיכת החלקה מקרקע חקלאית לחלקה שניתן לבנות עליה 192 יחידות דיור (פר' מיום 4.7.22 עמ' 194, ש' 14-11). פסק דין זה אינו מתייחס לשאלת זכותם של הנתבעים, או של מי מהם, לתבוע מהתובע בין היתר שהוא ישיב להם את ההוצאות שהוציאו וישלם להם את המגיע להם עבור הפעולות שהם עשו.
-
המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ה, 21 יולי 2025, בהעדר הצדדים.
