מחלוקת בין המוכר לבין הרוכשים סביב הסכם המכר הוכרעה בבוררות כבר ב-1996 אבל פסק הבורר הובא לאישור רק בשנה שעברה. הניסיון של יורשי המוכר, שנפטר בינתיים, לשלול את תוקפו נחל כישלון חרוץ
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח אישרה לאחרונה פסק בוררות מ-1996 שהכיר בעסקת מכר בזכויות במגרש בקריית שאול שבו פועל עסק למצבות. התנגדות יורשיו של המוכר, שנפטר ב-2005, לאישור הפסק בשל התיישנות, שיהוי והתכחשות לעסקה, נדחו. נקבע כי תקופת ההתיישנות לא חלפה וכי הרוכשים לא אשמים בעיכוב שנגרם משום שהמוכר סירב לשלם את חלקו בשכר טרחת הבורר. עוד נקבע כי היורשים לא יכולים לטעון כנגד תוקף פסק הבורר מאחר שלא הגישו בקשה לביטולו, מה גם שממילא אין כל ממש בטענותיהם נגד העסקה.
המגרש היה נתון בסכנה בשל חובות של הבעלים המנוח לרשות מקרקעי ישראל. ב-1994 הוא חתם על הסכם למכירת זכויות החכירה שלו לשני רוכשים תמורת כיסוי החובות בתוספת 20,000 דולר.
ואולם, לאחר שהרוכשים ביצעו את חלקם בעסקה ותפסו את החזקה בקרקע ובמפעל המצבות שעליה, המוכר הגיש נגדם תביעה בטענה שההסכם מקפח וחסר תוקף.
בהמשך הועברה ההכרעה בסכסוך לבוררות אצל שמאי מקרקעין שב-1996 הוציא פסק בוררות שאישר את העסקה ואת שווי התמורה שגולמה בה, למעט חיוב הרוכשים לשלם 10,000 דולר עבור ציוד משרדי, חומרי גלם וריהוט שנשאר במפעל. עם זאת, פסק הבוררות לא הועבר לצדדים משום שהמוכר סירב לשלם לבורר את חלקו בשכר הטרחה. 9 שנים לאחר מכן הלך המוכר לעולמו.
חלפו השנים וב-2017 ביקשו הרוכשים לרשום את הזכויות במגרש על שמם ברשות מקרקעי ישראל אבל עודכנו שיורשי המוכר מתכחשים לעסקה וטוענים שהיא בוטלה. לאחר שמשא ומתן שניהלו עמם לא צלח שילמו הרוכשים את מלוא שכר הטרחה לבורר, קיבלו את פסק הבוררות והגישו אותו באמצעות עו"ד רוני סובוטקה ועו"ד אורית פנצר לאישורו של בית המשפט.
אלא שיורשיו של המוכר המנוח, שיוצגו על-ידי עו"ד עדי מנסור, התנגדו לאישור הפסק בטענה שעסקת המכר מוטלת בספק ושחלה עליו התיישנות ולכל הפחות שיהוי חמור שמצדיק לדחות את הבקשה על הסף.
המוכר שיתף פעולה
השופטת יהודית שבח הבהירה כי היורשים מושתקים מלטעון כנגד תוקף פסק הבוררות מאחר שלא הגישו בקשה לביטולו. ממילא, היא לא מצאה שיש בסיס לטענותיהם, שכן אביהם חתם על הסכם המכר, היה מיוצג על-ידי עורך דין בהליך הבוררות, שיתף עמו פעולה, לא הגיש בקשה לביטול הפסק ולא מנע מהרוכשים מלהחזיק במגרש ובמפעל המצבות.
באשר ליתר הטענות, נקבע כי תקופת התיישנות של פסק בוררות היא 25 שנים ומכאן שהיא טרם חלפה, ולא היה כאן שיהוי שמצדיק דחייה על הסף. בהקשר הזה הבהירה השופטת כי היורשים לא סתרו את הטענה שפסק הבוררות לא הומצא לרוכשים אלא לאחר שנאלצו לשלם גם את חלקו של אביהם. בתוך כך היא ציינה כי אין לזקוף לחובתם את הבחירה בזמנו שלא לשאת בחלקו שכן הדבר עלול לתמרץ צדדים שיצאו מבוררות לא מרוצים להימנע מתשלום במטרה לסכל את מתן הפסק. עוד הודגש כי בניגוד לטענה שעלתה בין השורות מטעם היורשים הוכח שהרוכשים עמדו בכל התחייבויותיהם בעסקה.
לפיכך, השופטת קיבלה את הבקשה ואישרה את פסק הבוררות. המשמעות היא כי עסקת המכר אושרה בכפוף לכך שהרוכשים ישלמו ליורשים 10,000 דולר עבור הציוד במפעל.
- ב"כ המבקשים (הרוכשים): עו"ד רוני סובוטקה, עו"ד אורית פנצר
- ב"כ המשיבים (היורשים): עו"ד עדי מנסור
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין