ד' ואח' נ' ג' ואח'

בקשה לאישור פסק בוררות שניתן על ידי השמאי עדי צביקל ביום 17.10.1996, לפיו נקבע שבין המבקשים לבין י. ג. ז"ל, מורישם של המשיבים "בוצעה בנכס עסקה שמהותה עסקת מכר"; כי "אין לחייב את אחד הצדדים בתשלום או השבה לצד השני"; וכי על המשיבים לשלם למר ג. המנוח בגין שווי חומרי גלם וכלי עבודה וריהוט משרדי – סך של 10,000 דולר.

המשיבים לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות אולם התנגדו לאישורו.

רקע עובדתי והסכסוך

1.עסקינן במגרש בשטח של כ – 450 מ"ר המצוי בקרית שאול, בסמיכות לבית העלמין, והידוע כמגרש x בגוש xx חלקה xx (להלן – המגרש). המגרש הינו בבעלות מינהל מקרקעי ישראל וזכויות החכירה בו, שמינהל מקרקעי ישראל לא הכיר בהן ואיים להפקיען, אם לא יוסדרו עד ליום 15.10.1988, היו נתונות למר ג. י. ז"ל, אביהם ומורישם של המשיבים, שנפטר ביום 11.12.2005 (להלן –ג.).

ביום 22.05.1994 נחתם בין המבקשים לבין ג. הסכם לפיו מוכר ג. למבקשים את "זכויותיו" במגרש בתמורה לכך שהמבקשים יישאו בכל התשלומים הנדרשים על ידי מינהל מקרקעי ישראל ואף ישלמו לו סך של 20,000 דולר "נטו". במעמד החתימה על ההסכם חתם ג. גם על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד סובוטקה, ב"כ המבקשים.

המבקשים הסדירו במינהל מקרקעי ישראל את הטעון הסדרה, וביום 11.08.1994 שילמו למינהל מקרקעי ישראל סך של 251,525.58 ₪, בגין הוצאות פיתוח, שכר טרחת עו"ד, חוב דמי חכירה שנתיים ודמי היוון. אף שילמו לג. מקדמה בסך 10,000 דולר. אלא שאז העלה ג. טענה לפיה ההסכם חסר תוקף, כי חתם עליו מבלי שהבינו, וכי התמורה מקפחת אותו ואינה הולמת את שווי השוק. על יסוד טענות אלה הגיש ג. נגד המבקשים תביעה לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 44156/95), במסגרתה הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם להכרעת בורר.

הסכם בוררות

2.ביום 04.12.1995 נחתם בין הצדדים, בהיות שניהם מיוצגים, המבקשים - על ידי עו"ד סובוטקה ועו"ד קלדרון וג. על ידי עו"ד אלכסנדר רינון, הסכם הנושא את הכותרת "הסכם בוררות", לפיו מונה כבורר השמאי עדי צביקל (להלן – הבורר) על מנת "שיכריע בנקודות במחלוקת בין הצדדים". הבורר הוסמך להכריע בשאלה "מה היה שווי המגרש בתאריך ההסכם – 22/5/94, במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון", עת הוסכם שבהינתן הפרש של יותר מ – 5% בין השווי שייקבע לבין התמורה לפי תנאי ההסכם "יחייב הבורר את אחד הצדדים בתשלום או השבה". כן הסמיכו הצדדים את הבורר לפסוק "מהו הנזק (במידה והיה) שנגרם" לג. על ידי המבקשים שתפסו חזקה במגרש.

3.הצדדים, לרבות ג. המנוח, הגישו תצהירי עדות ראשית; ביום 28.03.1996 נערך על ידי הבורר סיור במקום בהשתתפות ג. ובא כוחו עו"ד אלכסנדר רינון; בימים 01.04.1996 ו-19.06.1996 התקיימו ישיבות הבוררות, וביום 17.10.1996 ניתן על ידי הבורר פסק הבוררות.

פסק הבוררות

4.הבורר קבע "כי בוצעה בנכס עסקה שמהותה עסקת מכר".

הבורר אמד את שווי השוק של המגרש והעמידו על סך 118,000 דולר, ואת שווי זכויות החכירה, בהלימה הנדרשת, ב – 107,000 דולר. הבורר הוסיף וקבע כי סך התשלומים ששילמו המבקשים למינהל מקרקעי ישראל ולג. "מסתכמים לסך של כ-104,000 דולר", ואשר על כן הגיע "לכלל דעה כי לא קיים הפרש של יותר מ-5% בין השווי שקבעתי לבין התמורה שלפי כל תנאי ההסכם ולפיכך אין לחייב את אחד הצדדים בתשלום או השבה לצד השני".

עוד קבע הבורר כי "שווי חומר הגלם במצב שימוש, מוערכים ע"י לתאריך הקובע בסך של 8,500 $ ארה"ב", וכי "שווי כלי העבודה והריהוט המשרדי מוערכים על ידי לתאריך הקובע בסך של 1,500 $ ארה"ב", וכי "מר ג. לא יהיה רשאי להשתמש במגרש למטרת ייצור מצבות".