נהג בחברה לשיווק מזון שהחליק ונפצע בידו במסגרת העבודה תבע את החברה בגין הנזק שנגרם לו. המעסיקה טענה שהנהג אחראי לרוב הנזק מאחר שלא נזהר, אך בית המשפט הטיל דווקא עליה את רוב האחריות.
בית משפט השלום בעכו פסק באחרונה כי חברה לשיווק מזון תפצה עובד שלה שהחליק ונפצע בידו במסגרת העבודה. השופטת דנה עופר קבעה כי המעסיקה היא שיצרה את הנסיבות שהובילו לפציעה ופסקה לעובד כ-130 אלף שקל.
התאונה אירעה ביולי 2012, בתום הפסקת הבוקר. העובד, ששימש כנהג חלוקת סחורה החליק ונפל בעת שירד במדרגות מחסן ששייך למעסיקתו בצפון הארץ. כתוצאה מהנפילה, כף ידו השמאלית נשברה והוא נאלץ לעבור שני ניתוחים.
שנתיים לאחר מכן, הגיש הנהג תביעה לפיצוי על נזקיו בבית משפט השלום בעכו. בתביעה הוא ביקש להטיל את האחריות על המעסיקה שלא דאגה להזהיר את העובדים כי מדרגות המחסן, שנשטפו זמן קצר לפני שנפל, רטובות ומחליקות.
מומחה מטעמו קבע כי הפציעה גרמה לו לנכות רפואית בשיעור של 20% בגין ההגבלה בתנועות כף היד ו-5% נוספים בגין הצלקת שנשארה. לטענת הנהג יש לפסוק לו הפסדי שכר בהתאם לנכות תיפקודית בשיעור 30% מאחר שהפציעה אירעה בידו הדומיננטית – דבר שפגע ביכולת שלו להתפרנס.
מנגד, המעסיקה טענה כי התובע שב לעבוד שלושה חודשים לאחר הפציעה ועברו התעסוקתי מעיד על כך שממילא נהג להחליף מקומות עבודה לעיתים תכופות ולכן לשיטתה, קשיי ההשתלבות שהוא חווה במקומות עבודה חדשים לא מצדיקים שתקבע לו נכות תפקודית העולה על זו הרפואית, שלפי המומחה מטעמה עומדת על 10% בלבד.
טענה נוספת מטעמה הייתה כי התובע אחראי ל-80% מהנזק שנגרם לו מאחר שירד במדרגות בזמן שידע שהן רטובות מבלי להיעזר במעקה.
קשיי השתלבות
בפסק דינה, השופטת עופר הסבירה כי מעסיק חייב לדאוג לתנאי עבודה בטוחים, להדריך את העובדים מפני סיכונים ולנקוט באמצעי הזהירות הדרושים בסביבת העבודה. בהתאם לעדויות שהובאו בפניה היא קבעה כי במקרה זה, המעסיקה התרשלה בכך שהנחתה את העובדים לשטוף את המדרגות בתחילת היום במקום בסופו, ולא מנעה את סכנת ההחלקה.
ואולם, השופטת לא הטילה את מלוא האחריות על המעסיקה מאחר שהוכח בפניה שהתובע ידע שהמדרגות רטובות ובכל זאת לא נזהר, ולכן קבעה כי הוא אחראי ל-15% מהנזק שנגרם לו.
לצורך ההכרעה בשיעורי הנכות, השופטת מינתה מומחה שקבע כי הנכות הרפואית של הנהג עומדת על 16.5%. לאחר בחינת השפעת הנכות על יכולתו לעבוד החליטה השופטת להעמיד את הנכות התפקודית שלו על 15%.
בנוסף, השופטת עופר התרשמה כי הפציעה, שהתרחשה כשהתובע היה צעיר (24), תרמה לקשיי ההשתלבות שלו במקומות עבודה ואף הקטינה את מגוון התחומים בהם יכול היה לעסוק.
על כן, בהתחשב בכלל הנתונים, נקבע כי הפיצוי בגין הפסדי השכר בעבר יחושב לפי שכרו הממוצע בעת התאונה (6,000 שקלים), אך אובדן כושר ההשתכרות בעתיד יחושב לפי 80% מהשכר הממוצע במשק, מאחר שלא הוכח שהתובע מיצה את כישוריו.
זאת ועוד, השופטת מצאה לנכון לפסוק לתובע פיצוי עבור העזרה שהעניקה ומעניקה לו משפחתו עקב המגבלה בידו הדומיננטית.
בסופו של יום, המעסיקה חויבה לשלם לו 105 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 24 אלף שקל בתוספת מע"מ.
- ב"כ התובע: עו"ד מ.פרח
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ג.אגברייה ואח'
עו"ד מרדכי וסרטייל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין