בהסכם מ-2012 נקבע כי הדירה המשותפת תעבור לבעל ואילו האישה תקבל 295 אלף שקלים. טענתה כי אולצה לחתום עליו בכפייה תחת איומים ואלימות נדחתה
תביעה שהגישה אישה לביטול הסכם גירושין שאושר 6 שנים קודם לכן, במסגרתו ויתרה על חלקה בדירה המשותפת תמורת 295 אלף שקלים והתחייבות של בעלה להעביר את הדירה לבנם המשותף אחרי מותו, נדחתה בבית הדין הרבני בתל-אביב. בפסק הדין שניתן בשנה שעברה והותר לפרסום לאחרונה דחו הדיינים הרב ישראל שחור, הרב דניאל כ"ץ והרב חיים וקנין את הטענה שחתמה על הסכם מקפח תחת איומים. נקבע כי עצם העובדה שקיימה אותו במשך תקופה ארוכה ללא כל טענה מצידה סותרת את גרסתה.
הסכם הגירושין, שנכתב בכתב ידה של האישה, אושר בבית הדין הרבני ב-2012. בין יתר הסעיפים נקבע בו שהדירה המשותפת תעבור לבעל והוא יעביר אותה לבנם המשותף לאחר מותו אבל האישה תוכל להמשיך לגור בה עוד 5 שנים. בנוסף, היא תקבל מבעלה 295 אלף שקלים שיישמרו אף הם לילד.
יותר מ-6 שנים לאחר מכן הגישה האישה תביעה לביטול ההסכם וקבלת חצי מהדירה בחזרה, בטענה שמדובר בהסכם עושק ומקפח. לפי גרסת האישה, היא יזמה את הגירושין אחרי שנים של אלימות קשה ובעלה התנה את הגט בוויתור על הדירה שהעניק להם אביה.
מנגד טען האיש כי מדובר בדירה שרכשו יחד מקבלן וההסכם כבר קוים שכן היא נרשמה על שמו והוא העביר לאשתו 295 אלף שקלים. בנוסף הוא לקח על עצמו לכסות חובות נוספים של האישה בסכום של יותר מחצי מיליון שקלים.
האיש אף הכחיש כל התנהגות אלימה וציין כי התלונה היחידה שהגישה נגדו האישה הייתה בסמוך להגשת התביעה ואף היא נסגרה ללא אשמה.
חוסר תום לב מובהק
הדיינים הרב ישראל שחור, הרב דניאל כ"ץ והרב חיים וקנין הזכירו כי ביטול הסכם גירושין שאושר בבית דין רבני מתאפשר רק במקרים חריגים ועקרונית מדובר בהתחייבות שלא ניתן לחזור ממנה. במקרה הנוכחי הסבירות לביטול נמוכה אף יותר נוכח העובדה שההסכם קוים בפועל יותר מ-6 שנים.
"תקופת שיהוי ממושכת מעין זו למעשה שומטת כמעט לחלוטין טענות בדבר כפיה או הטעיה", נכתב. "לא יתכן שאדם יקבל את כל הזכויות המגיעות לו מכוח ההסכם במשך שנים רבות ולאחר שהוא מסיים לקבלן יבוא ויתקוף את ההסכם".
עוד ציינו הדיינים כי העובדה שהאישה שיתפה פעולה עם העברת הזכויות על שם הבעל כבר אחרי שלכאורה השתחררה ממרותו, מעידה על חוסר תום לב מובהק בהגשת התביעה.
מעבר לזה, האישה לא הוכיחה שההסכם נחתם בכפייה. הדיינים ציינו כי גם לו היו מקבלים את גרסתה לאלימות, קשה להאמין שהבעל אילץ אותה לכתוב הסכם שלם בכתב יד שלא מרצונה. הדיינים הוסיפו כי הם עצמם התרשמו מאישה דעתנית ועצמאית שהתנהלותה בהליכים מול בעלה לא העידה על חשש או חולשה כלשהם.
באשר לתנאי ההסכם, ציינו הדיינים כי בניגוד לטענת האישה מהראיות עלה שהדירה הייתה שייכת לשני בני הזוג מלכתחילה. בנוסף, הסכום שנקבע בהסכם תמורת זכויותיה אינו מבוטל והמנגנון שהבטיח שהזכויות והכספים יעברו לבן המשותף מעיד על כך שעמדה מאחוריו מחשבה. מכל מקום, גם אם הוויתור לא היה נבון זה לא מעיד בהכרח על עושק או קיפוח.
לפיכך, התביעה לביטול ההסכם נדחתה ונקבע כי הוא עומד בתוקפו.
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין