התובע נפגע בשנת 2011 לאחר שנפל כשעמד על משאית בחצר ביתו במטרה להזיז כבלים שהפריעו לה לעבור. השופטת קיבלה את גרסתו ולא האמינה לנהג המשאית שהכחיש את גרסת התובע. לאחרונה נדונה שאלת גובה הפיצוי.
גבר שנפגע בתאונה קשה הגיש לפני כארבע שנים בבימ"ש השלום בחיפה תביעה לפיצויים לפי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתביעתו הוא טען כי נפל אחורנית מגובה של 2 מטר, בזמן שעמד על משאית מיוחדת שהגיעה אל חצר ביתו על מנת לשאוב את בור הביוב.
על פי גרסתו הוא עמד על המשאית בכדי להרים כבלי טלפון נמוכים שהפריעו למשאית לעבור, כאשר לפתע המשאית "גמגמה" נסיעה לאחור. הוא איבד את ההכרה והובהל לבית החולים "הלל יפה" עם דימום פנימי בראש. לאחר מכן הועבר ל"שיבא" ומשם לשיקום של מספר שבועות בבית לוינשטיין.
הנתבע – נהג המשאית – הכחיש וטען כי התובע כלל לא עלה על המשאית ולא נפל ממנה, ולכן דין התביעה שהוגשה נגדו להידחות.
קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים והנתבעת השנייה בתיק – ביקשה לאמץ את גרסת הנתבע ולקבוע שלתובע אין כל עילת תביעה נגדה.
כמו כן, ולמקרה שגרסת התובעת תתקבל והתאונה תוגדר כתואנת דרכים, הגישה קרנית הודעת צד שלישי נגד הנתבע ואביו – בעל המשאית.
הודעה זו הוגשה מאחר שהאב אִפשר לבנו לנהוג עם רישיון שאינו מתאים למשקל המשאית, ועם פוליסה שאינה מכסה את המקרה בגלל אי התאמת הרישיון ובשל העובדה שהנתבע היה בן 22 בזמן התאונה, בעוד שהפוליסה הייתה לבני 24 ומעלה.
לפני כשנה וחצי, השופטת אילת דגן הכריעה בשאלת החבות, במסגרתה קיבלה את גרסת התובע וקבעה כי מדובר בתאונת דרכים.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי "המסקנה נבעה ממכלול עדויות התביעה ביחד עם עדויות ההגנה שהיו מתואמות בינהן, נחרצות בנסיונן להציג חוסר היתכנות טכנית לגרסת התובע, ונמצאו כלא נכונות".
בהמשך אותה החלטה השופטת קיבלה את הודעת צד שלישי וקבעה כי מאחר שלנתבע לא היה כיסוי ביטוחי, על הנתבע ואביו להחזיר לקרנית כל סכום שתחויב לשלם (שיפוי).
לאחרונה הכריעה השופטת בשאלת גובה הפיצוי, בפסק דין שסיים את ההליך.
פוסט טראומתי
השופטת דגן תיארה את התלאות הבריאותיות שעברו על התובע מאז התאונה. בסיכומה של נקודה זו כתבה השופטת כי פירטה את מצבו הבריאותי באריכות "משום שבסופו של יום נכותו הרפואית נוירולוגית הועמדה על 5% בלבד ויש לשמוח על כך שזהו מצבו הסופי, ברם התקופה הסמוכה לתאונה התאפיינה בקשיים גדולים, כאבים, ובעיות תפקודיות שעל פי עדותו נמשכות עד היום, ולטעמי ייתנו את אותותיהם גם בעתיד, באופן שיש לתת עליו את הדעת".
השופטת השתכנעה כי התובע סבל רבות עקב התאונה, בין היתר מכאבי ראש קשים, הפרעות שינה, ירידה בזיכרון ומצב פוסט-טראומטי. "התובע עשה עלי רושם מהימן, התרשמתי שמדובר באדם שלא מעצים את בעיותיו, אלא להיפך, אדם שקט שנושא את כאבו, אדם שמפרנס משפחה ועושה כל מאמץ לעבוד, חרף הכאבים והמגבלות", כתבה.
לאחר שחישבה את הנזקים – ובהם הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל ועוד – השופטת חייבה את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך כ-217,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 33,000 שקל.
כאמור, סכום זה ישולם על ידי הנהג ואביו, שאף חויבו לשלם לקרנית הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כ-35,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד א.ח.מחאג'נה
- ב"כ הנתבע: עו"ד עתאמני תאופיק
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד שגיא, שיפמן, אמסלם
עו"ד ערן קונפינו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין