א.ע. ואח' נ' עת'אמנה ואח'

1.התובע, יליד 1977, עותר לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 20.8.11.

2.נתבע 1 כפר בהגנתו בנסיבות הנטענות, וטען לנסיבות אחרות שאינן מהוות תאונת דרכים. לבקשתו, הדיון פוצל להכרעה תחילה בשאלת החבות וסיווג התאונה.

ביום 2.1.16, ניתנה החלטה מפורטת בשאלת החבות, שם הכרעתי כי אני מבכרת את גרסתו העובדתית של התובע על פני גרסת הנתבע 1, ובהתאם קבעתי כי עסקינן בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

בהתאם, קבעתי באותה החלטה כי לאור העובדה שלנתבע 1 אין כיסוי ביטוחי, הרי שכל סכום שתשא בו נתבעת 2 (קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), ישפו אותה הצדדים השלישיים, שהם הנתבע 1 ואביו.

3.לאחר ההכרעה בשאלת החבות, מונה מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הנוירולוגי, פרופ' ירניצקי. המומחה סוקר את מצבו הרפואי של התובע מעת התאונה וקובע בסיכום חוות דעתו כי מדובר במצב לאחר חבלת ראש, תלונות על כאבי ראש, ומעמיד את נכותו הנוירולוגית בשיעור 5%.

4.לשם השלמת התיאור הרפואי עובדתי, מדובר בתאונה קשה, בה נפל התובע מגובה של כ-2 מ' אחורנית, נחבל בראשו, איבד הכרה, בקבלתו לבית-החולים לא זכר את פרטי הארוע. CT שבוצע הדגים דמם תת עכבישי טמפורלי מימין וקונטוזיות מוחיות פרונטליות משמאל. לאחר מכן הוא עבר להמשך טיפול למח' הנוירוכירורגית בבית-חולים תל השומר. בקבלתו צוין כי הוא אינו מתמצא בזמן ובמקום, בוצע CT ביקורת שהיה ללא שינוי מה-CT הראשון.

במהלך האשפוז היה התובע באי שקט, התקשה בביצוע פעולות מורכבות, קושי חלקי בשיום, שטף דיבור תקין, כוח ותחושה שמורים בגפיים, הליכה לא יציבה וב-CT ראש ביקורת הודגמו קונטוזיות פרונטליות ניכרות. לאחר האשפוז בבית-חולים תל-השומר, עבר התובע לשיקום בבית-חולים לוינשטיין. בבדיקה בקבלתו היה ישנוני, אפקט שטוח, שיתוף פעולה חלקי, התמצאות בזהות ובמקום חלקית, לא מתמצא בזמן ובסיטואציה. מבחינה קוגנטיבית - זכרון עבודה וזכרון לטווח ארוך לקויים. דיבר מעט ורק לפי בקשה. בהמשך אובחן עם הפרעה קלה בתפקודי זכרון וקשב, בעיקר בזכרון אודיטורי ובזכרון תפקודי לטווח ארוך. במהלך הטיפולים שיתף פעולה, אך לא הבין את משמעותם בשל חוסר מודעות לליקוייו הקוגנטיביים. לקראת שחרורו חל שיפור מבחינה קוגנטיבית תפקודי הקשב, אך עדיין היה ליקוי בתפקודי הקשב המפוצל, קושי בביצוע מטלות מילוליות ובתפקודים ניהוליים (תכנון ובקרה). התובע שוחרר לביתו כשהוא נייד ועצמאי מבחינה תפקודית ביום 26.9.11, עם המלצה להמשך טיפול קוגנטיבי בקהילה. ביום 6.10.11 ביצע CT ראש שהדגים סימני מלציה מוחית פרונטלית, המתאימים למצב שלאחר טראומה ברקע. לאחר מכן טופל בקהילה. פנה לרופא משפחה והתלונן על כאבי ראש. ביום 12.11.11 פנה לנוירולוג שוב בתלונה על כאב ראש ממושך שמחמיר במאמץ, סחרחורות, קושי בריכוז. באותה בדיקה נמצא מדבר לעניין, ירידה קלה בזכרון לטווח קצר, צניחה קלה של יד ימין, הומלץ על ביצוע EEG ומשככי כאבים.

ביום 26.11.11 ביצע EEG שפוענח כתקין וביום 3.12.11 בביקורת אצל הנוירולוג התלונן על הִמשכות כאבי ראש, ירידה בריכוז ובזכרון, קושי בתפקוד והפרעות בשינה. בשל כל אלה, הופנה לפסיכיאטר.

בביקורת בבית לוינשטיין ביום 23.2.12 התלונן על כאב ראש, הפרעות בשינה ובזכרון, סחרחורות ורגישות יתר לרעש. ציין שחזר לעבוד, שיתף פעולה בבדיקות והתמצא בכל המובנים.

ביום 1.4.12 פנה לפסיכיאטר בשל שינוי במצב הנפשי, לאחר שסבל מעצבנות ותלונות כי לא חזר לעצמו, מתקשה בריכוז, הזכרון נפגע, כאבי ראש, סחרחורות וחוסר אונים. בבדיקתו היה מתוח וחסר סבלנות ונמצאה הפרעה חלקית בזכרון לטווח קצר, חשיבה דכאונית, תובנה ושיפוט תקינים. הפסיכיאטר סיכם שמדובר בתסמונת אפקטיבית דכאונית על רקע של פגיעה מוחית והומלץ על המשך טיפול בטגרטול (תרופה לטיפול בתסמינים נפשיים).

ביום 13.1.13 פנה לנוירולוג בשל המשכות כאב ראש וקושי בתפקוד בעבודה והומלץ על המשך טיפול ומעקב.

ביום 28.2.13 הגיע לביקורת בבית-חולים לוינשטיין, והתלונן על המשך כאבי הראש, בעיות שינה, רגישות יתר לרעש, סחרחורות בעיקר בשכיבה, לא חזר לחיים חברתיים רגילים, קושי בעבודה פיזית בשמש. בבדיקה מאוזכר CT מוח מדצמבר 2012, בו נמצאו שינויים פוסט טראומטיים בעיקר באזורים הפרונטליים דו"צ. הומלץ על המשך מעקב של רופא מטפל ומעקב פסיכולוגי, וכן הוזמן לביקורת נוספת כשנה לאחר מכן, אותה לא ביצע.