מקרה נוסף של התנהלות לקויה מצד העירייה בנושא ארנונה. הפעם, בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על עיריית תל אביב, שעיקלה לתושב העיר את החשבון מבלי לברר את טענותיו כנגד סכום החוב.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב ביטל באחרונה חוב ארנונה משנת 2008, לאחר שהתרשם כי העירייה הפרה את חובתה להעניק לתושב העיר שירות הולם ולהטות אוזן קשבת לטענותיו.
הסיפור החל ב-2008. העותר, תושב תל אביב, הרחיב את שטח ביתו, ובאוגוסט אותה השנה קיבל חשבון ארנונה שלטענתו היה גבוה ב-360 שקל מהסכום שהיה עליו לשלם בעקבות ההרחבה, ככל הנראה עקב טעות בחישוב גודל השטח.
העותר הזמין את נציגי העירייה כדי שימדדו את שטח ביתו ויעדכנו את גודלו האמיתי ובהתאם את גובה הארנונה, ובינתיים, לא שילם את ההפרש השגוי.
ביוני 2009 נציגי העירייה הגיעו למדוד את השטח ומצאו כי הוא אכן קטן מזה שעודכן במערכות העירייה. למרות זאת, העירייה הותירה ברישומיה חוב של 360 שקל. ערר שהגיש העותר שכלל בין היתר את נושא החוב נדחה בטענה שנשלח לגורמים הלא נכונים והוא הופנה ליצור קשר עם מחלקת הגבייה.
לפי גרסת העותר, כששוחח עם נציגת מחלקת הגבייה של העירייה כפי שהונחה נמסר לו שהחוב השגוי בוטל והוא קיבל את הרושם שהכל הסתדר.
חרף האמור, החוב חזר לרדוף אותו ב-2015, כשקיבל דרישת תשלום לצד אזהרה לפני עיקול רכושו. בעקבות זאת העותר פנה לעירייה, ולטענתו נמסר לו כי ההליכים כנגדו יעוכבו עד לסיום בירור טענותיו.
ואולם, פניותיו לא זכו למענה במשך כשנתיים ובמאי 2017 הוא הופתע לגלות שהעירייה עיקלה את חשבון הבנק שלו בגין החוב הזעום. בשלב זה, העותר מאס בהתנהלותה השרירותית ופנה לבית המשפט.
בעתירה הוא טען כי עד שקיבל את דרישת התשלום ב-2015 לא הגיעו אליו מכתבים בנוגע לחוב ולכן סבר שהוא בוטל. לשיטתו, בשלב זה החוב כבר התיישן ואם לא די בכך, הרי שהעירייה נקטה בהליכי הגבייה האגרסיביים שלא כחוק – לפני שסיימה לברר את טענותיו.
מנגד, העירייה טענה כי החוב לא התיישן שכן במהלך השנים נשלחו לעותר מספר דרישות תשלום שלא נענו.
מכל מקום, היא טענה שהעתירה הוגשה באיחור ניכר – כשנתיים אחרי שהעותר קיבל את האזהרה – ויש לדחותה.
שירות הולם לאזרח?
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר השופטת רחל ברקאי קיבלה את העתירה לאחר שמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה העירייה.
השופטת דחתה את טענת העירייה בנוגע לאיחור בהגשת העתירה לאחר שהסבירה כי ה"איחור" נבע מכך שהעירייה גרמה לעותר לחשוב שעניינו נמצא בבירור. בפועל, הסתבר, העירייה לא ערכה כל בירור ו"הדפה" אותו על הסף "מבלי להטות אוזן קשבת" לטענותיו.
השופטת ציינה לחיוב את העובדה שהעותר עמד על זכויותיו בשעה שאחרים ככל הנראה היו מתייאשים ומשלמים את החוב, וקבעה כי העירייה הייתה חייבת לענות לפניותיו ולמלא אחר חובתה להעניק לתושביה שירות הולם.
בהמשך השופטת קבעה כי הייתה הצדקה לדחות את העתירה גם עקב דחיית הערר מסיבה טכנית של "פנייה לגורם הלא נכון" – במקום להפנות אותו לגורם הרלוונטי. בנוסף השופטת הבהירה כי העתירה הייתה מתקבלת ממילא משום שהעירייה השתהתה בגביית החוב כיוון שלא הוכח שהעותר קיבל דרישות תשלום לפני 2015.
לפיכך, חוב הארנונה בוטל והעירייה חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- העותר לא יוצג בהליך על ידי עורך דין
- ב"כ המשיבה: עו"ד גלי זוסמן
* עו"ד איתי הכהן עוסק בתחום המיסים כולל מיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין