הגננת רכשה גן ילדים שפעל בדירה באשקלון אך לא עמדה בהתחייבויותיה מול בעלי הגן הקודמים, והסתכסכה עם בעל הדירה. לאחר שעזבה התגלה שתלשה מהדירה פרגולות ואפילו אסלות. התנהגות זו תעלה לה כ-70,000 שקל.
בימ"ש השלום באשקלון קיבל תביעתם של זוג שהעביר פעילות בגן שהפעיל בדירה באשקלון לגננת אחרת, שלא עמדה בהתחייבותה כלפי הבעלים והותירה אותם אחראים לתשלום השכירות וההוצאות. השופט עידו כפכפי קבע כי הגננת הפרה את ההסכם מול בני הזוג בכך שלא פעלה להעברת ההתחייבויות כלפי בעל הנכס.
בשלהי שנת 2013 הצדדים חתמו על הסכם פשוט וקצר בהודעת דואר אלקטרוני, בה סוכם כי מכירת הגן תתבצע תמורת 37,000 שקלים פלוס מע"מ – סכום שאותו הגננת אכן שילמה לתובעים – בעלי הגן.
עוד סוכם בין השאר כי חוזה השכירות יעבור על שמה וכן כל התשלומים הנלווים להפעלת הנכס, ואכן, הגננת-הנתבעת נפגשה עם בעל הדירה, שמעה את הדרישות שהציב כתנאי להעברת החוזה והסכימה להן.
לאחר מכן היא החלה לנהל את הגן, אולם חוזה השכירות לא הועבר על שמה משום שלא עמדה באחד מהתנאים שהציב לה הבעלים – העברת ערבות בנקאית של 50,000 שקל.
בסוף מאי 2014, לאחר מחלוקות ותלונות הדדיות למשטרה, הנתבעת העבירה את הגן למקום אחר. היא עזבה את הדירה יחד עם תכולת הגן וכן חפצים נוספים שעקרה מהמקום.
בתביעה שהגישו בתחילת 2015 בעלי הגן הקודמים, הם טענו כי הנתבעת הייתה חייבת להסב על שמה את הסכם השכירות מול בעל הדירה.
במקום זאת, לטענתם, היא לא שילמה שכירות – לא לו ולא להם – עד שעזבה את הגן ואף גרמה לנזקים, שכן הם שילמו במקומה שכירות למשך יותר מחצי שנה, וכן חשבונות ותשלומים נוספים.
בעל הדירה העיד לטובת התובעים העיד בעל הדירה.
הנתבעת טענה כי חוזה השכירות הוא בין התובעים לבין בעל הדירה ולה אין כל מחויבות לחוזה זה. כמו כן נטען בין היתר כי התובעים הם שהפרו את ההסכם בין הצדדים בכך שלא דאגו שחוזה השכירות יועבר על שמה באותם התנאים שבהם הם שכרו את הדירה מבעליה.
את טענה זו הכחיש התובע וטען כי בזמנו הבהיר לנתבעת שאת הערבויות יקבע בעל הדירה.
"לא הותירה רושם טוב"
השופט כפכפי הסביר כי בהסכם שבין הצדדים אין ביטוי לטענת הנתבעת שלפיה חוזה השכירות שיועבר על שמה יכלול את אותם התנאים והערבויות שכלל ההסכם עם התובעים.
השופט אף ציין כי "אל מול עדות התובע והעדים מטעמו, לרבות בעל הדירה שהבהיר את הדרישות שהעמיד, העידה הנתבעת באופן מתחמק ומתחכם, ועדותה לא הותירה רושם טוב".
השופט אף נתן אמון בגרסת התובע לפיה ניסה לחפש פתרונות לקיום הסכם המכר והעברת חוזה השכירות על שמה של הנתבעת, אף במחיר של לקיחת חלק מהערבות הבנקאית על עצמו, אולם הצעותיו לא עניינו אותה.
בכל הקשור לחפצים שלקחה, השופט ציין כי אדם סביר לא ייקח איתו "מחוברים למושכר" כגון אסלות או פרגולות.
לפיכך השופט קבע כי "הנתבעת רכשה את פעילות הגן, אולם הפרה את תנאי ההסכם בכך שלא פעלה להעברת ההתחייבויות כלפי המשכיר על שמה, וכן נטשה את המושכר תוך גרימת נזקים".
בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך כ-68,000 שקל בגין דמי השכירות וההוצאות הנלוות להחזקת הנכס, נזקים למושכר, וכן עוגמת נפש. בנוסף הנתבעת חויבה בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יוסף אוריין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ג'ילבר אוחיון
עו"ד אבי פרץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין