לפני כשנה נפל לים המלח "שוּפל" במסגרת עבודות חפירה. המבטחת טענה שהמקרה נופל תחת סייג בפוליסה אך נדחתה לאחר שלא הוכיחה שהבליטה את החריג והביאה אותו לידיעת המבוטח.
חברה שעוסקת בהובלות ועבודה עם ציוד הנדסי כבד ביטחה את ה"שופל
(יעה אופני) שברשותה בחברת מנורה.
בפברואר 2016 עבד בנו של מנהל החברה על השופל באזור ים המלח ומסיבה לא ברורה המחפר שקע במי הים. לבן, למרבה המזל, לא אירע דבר ואביו מיהר לדווח על התאונה לחברת הביטוח.
במקביל, הוא הזמין מיד חברה לחילוץ וגרירה שמשתה את השופל מהים. לאחר מכן הוא הזמין מכונאי שתיקן את השופל והחזיר אותו בתוך מספר ימים לפעילות.
כחצי שנה לאחר מכן ולאחר שמנורה סירבה להשיב לו את עלויות התיקון והחילוץ הוא תבע אותה בבית משפט השלום בחיפה על סך של כ-46,000 שקל.
מנורה מצדה התמידה בסירובה לשלם והפנתה לפרק ההחרגות בפוליסה שלדבריה מוציא מהכיסוי הביטוחי נזקים שנגרמו לרכוש המבוטח בקרבת "ים, אגם, נהר, נחל או מקווה מים". על רקע החרגה זו הודיעה המבטחת שהיא דוחה את דרישת החברה לכיסוי ביטוחי.
בנוסף היא טענה שאין לחייב אותה בעלות הגרירה מאחר שהתובע פעל מבלי לערב אותה בזמן אמת וכי יש להפחית מעלויות התיקון החלפת שמן ומצברים שכן גם הם לדבריה מוחרגים בפוליסה.
עוד לדבריה, מכל סכום שייפסק יש לנכות השתתפות עצמית.
ציפייה סבירה
ואולם, השופטת איילת הוך-טל מבית משפט השלום בחיפה דחתה את טענות הנתבעת וקבעה שבמועד התאונה היה לשופל כיסוי ביטוחי בתוקף.
השופטת הסבירה שחוק חוזה הביטוח מחייב חברות ביטוח להבליט בצורה מיוחדת תנאים או סייגים ביחס לחבות. לדבריה, השאלה הרלוונטית בהקשר זה היא האם אדם סביר המעיין במסמך יכול ללמוד בקלות על קיומו של התנאי או החריג.
השופטת הדגישה שהמבטחת חייבת להביא את החריגים לידיעת המבוטח כבר בשלבים המוקדמים של ההתקשרות ולוודא שהוא ער להם ומבין אותם.
לדבריה, התייחסות הנתבעת מלמדת שלאחר שנדרשה לשאת בתגמולי ביטוח היא ביצעה בדיקה ומצאה שאין כיסוי ביטוחי. השופטת ציינה שאם אפילו הנתבעת עצמה הייתה צריכה לבצע "בדיקה" של החריגים, המשמעות היא שלא מדובר בתנאים בולטים לעין בקריאה ראשונית ודי בכך כדי ללמוד שהיא לא קיימה את חובתה לפי חוק חוזה הביטוח.
בנוסף לדבריה, איש מהצדדים לא צירף את הפוליסה אך ברשימה שכן צורפה מופיע פירוט של עיקרי הפוליסה והערה שלפיה "הפוליסה אינה מכסה נזקי פריצה וגניבה". ממסמך זה ניתן ללמוד מכך שרק נזקים אלה הוחרגו.
השופטת הבהירה שלתובע הייתה ציפייה סבירה שיש בידיו פוליסת ביטוח תקפה לכל סוגי האירועים שעשויים להתרחש במסגרת עיסוקו ויש לכבד את הציפייה הסבירה שלו כמבוטח.
לעניין הנזק, השופטת דחתה את טענות הנתבעת וציינה שהסברי התובע שלפיהם הוא פעל במהירות כדי לחלץ את השופל מהמים ולהחזירו לפעילות תוך זמן קצר ולכן לא המתין להנחיות המבטחת הגיוניים ומתיישבים עם השכל הישר.
בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעת לשלם לחברה את עלות התיקון בניכוי השתתפות עצמית ובסך הכל 33,439 שקל בתוספת החזר אגרה ושכ"ט עו"ד של 4,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אסף ברק
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין