הובלות ג'מיל רג'א גנטוס ובניו (2013) בע"מ ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

עסקינן בתביעה כספית על סך 46,144 ₪ .

1. התובעת 1 הינה חברה העוסקת בהובלות ועבודה עם ציוד הנדסי כבד (להלן - החברה) , בבעלותו ובניהולו של התובע 2 (להלן – התובע) בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה.

   החברה עסקה בביצוע עבודות באזור ים המלח בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה והינה הבעלים הרשום של יעה אופני שנת יצור 2007 מ"ר 74150 (להלן- המחפר).

   הנתבעת ערכה למחפר פוליסת ביטוח לציוד מכני הנדסה אשר עמדה בתוקף מיום 6.9.15 עד 31.7.16.

    

2. לטענת התובעים, ביום 2.2.16 עבד בנו של התובע על המחפר באזור ים המלח, או אז אירעה תאונה והמחפר שקע במי ים המלח. יוער, כי תאריך המקרה הנקוב בכל המסמכים הרשמיים הינו 1.2.16 . דומה כי חלה טעות סופר בתצהיר התובע עת נרשם התאריך 2.2.16, אולם אין להבדל זעיר זה חשיבות מעשית.

    

   התובע דיווח על התאונה לחברת הביטוח בד בבד עם התרחשותה, כמפורט בטופס ההודעה שצורף לתצהיר הנתבעת.

    

   במקביל, התובע הזמין מיד חברה לחילוץ וגרירה של המחפר מהים. עלות העבודה עמדה על סך 9,600 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לפי חשבונית מיום 29.2.16.

    

   לאחר מכן, הביא התובע מכונאי ממוסך ג'מאל עאבד ממג'ד אל כרום. המכונאי הגיע עם הכלים הנחוצים וביצע תיקון של המחפר במקום הימצאותו בדרום הארץ. עלות תיקון המחפר עמדה על 29,839 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לפי חשבונית מיום 12.2.16.

    

   התובעים טוענים כי על הנתבעת לשפות אותם בסכום בו נדרשו לשאת עקב תיקון המחפר וזאת מכוח פוליסת ביטוח בתוקף ליום התאונה.

    

   מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע בגינו נחקר.

    

3. הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות.

    

   הנתבעת מפנה לפרק ההחרגות בפוליסה וטוענת כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי ביטוחי בגין "נזק שאירע בעת היות הרכוש המבוטח ממוקם באחד המקומות המפורטים להלן, או בסמיכות אליהם, כך שמקומות אלה יוצרים עבורו סיכון : ים, אגם, נהר, נחל או מקווה מים". על רקע החרגה זו הודיעה הנתבעת כי הינה דוחה את דרישת התובעים לכיסוי ביטוחי (המכתב סומן נ/1).

    

4. בנוסף, הנתבעת טוענת במסגרת הליך זה כנגד הנזק הנטען על יסוד מספר טעמים.

   הראשון, יש לנכות את המע"מ שעה שמדובר בחברה תובעת אשר על שמה יצאו החשבוניות לתשלום.

   השני, יש לנכות עלויות שמן ומצברים הכלולות בחשבונית התיקון לאור החריג בסעיף ה' 2 לפוליסה.

   השלישי, יש לנכות את עלויות הגרירה והתיקון משום שהתובע פעל מבלי לערב בזמן אמת את הנתבעת או מי מטעמה וכתוצאה מכך האדיר את הנזק באופן הנזקף לחובתו.

   הרביעי, יש לקצוב את סכום הפיצוי, ככל שייפסק, בכפוף לעובדה שבוצע תת-ביטוח בשיעור 52% נוכח שווי המחפר הנקוב בפוליסה לעומת ערך המחפר על פי חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת.

   מכל סכום פיצוי שייפסק יש לנכות השתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.

    

   מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' ליפשיץ אשר נחקרה וכן צורפה חוות דעת של השמאי אנקורי יגאל שנערכה ביום 22.3.16 וכן דו"ח חוקר מר שאול טולדנו מיום 17.3.16.

    

   יוער כי הועלו טענות בעלמא בעניינו של סוכן הביטוח, אשר לא צורף להליך על ידי מי מהצדדים ולא הוצגו כל ראיות בעניינו, לכן אינני רואה צורך להתייחס לנושא כלל, בפרט משום שאינו נחוץ להכרעה במחלוקת.

   דיון והכרעה

    

   מכיוון שמדובר בתובענה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בתמצית, כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

    

   סוגיית הכיסוי הביטוחי

    

5. יש לדחות את טענות הנתבעת בנוגע להיעדר כיסוי ביטוחי מפאת החריגים בפוליסה ולקבוע כי במועד התאונה, היה לשופל כיסוי ביטוחי בתוקף בהתאם לפוליסה. מסקנה זו נשענת על מספר טעמים.

    

6. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 משית על המבטחת חובה להבליט בצורה מיוחדת תנאי או סייג בנוגע לחבות המבטח. השאלה הרלבנטית לבחינת עמידת המבטח בתנאי הסעיף הינה האם אדם סביר המעיין במסמך וכל ללמוד על נקלה על קיומו של התנאי או של החריג לחבות (ראו ע"א (מח-נצ)  5654-07-11 מנורה חברה לביטוח נגד אגבאריה , פורסם במאגרים). חובתה של המבטחת להביא את החריגים לקיומו של כיסוי ביטוחי כבר בשלבים המוקדמים של ההתקשרות ובוודאי במסגרת הרשימה לביטוח ולוודא כי המבוטח ער להם ומבין אותם (ראו בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית, עמ' 706-712).

   משעה שמדובר בחובה המושתת לפתחה של המבטחת, עליה הנטל להוכיח כי עמדה בחובה זו (ראו בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית, עמ' 683 ). נטל זה לא הורם.

    

7. איש מהצדדים אינו מצרף עותק מלא של פוליסת הביטוח נשוא המחלוקת.

    

   נוכח חובתה של הנתבעת להוכיח כי הציגה למבוטח את התנאים המסייגים את חבותה מכוח פוליסה בצורה בהירה ומפורשת, תוך הדגשה מיוחדת, המסקנה היא כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

   הגב' ליפשיץ מתייחסת לכך בס' 4 לתצהירה בזו הלשון "..לאחר בדיקת החברה בטרם תשלום תגמולי הביטוח, נגלה כי בהתאם למנוביט 2015 פרק 'סייגים לכיסוי לפי פרק א' ....אין כיסוי למקרה נשוא תובענה דנא אצל הנתבעת וזאת בהתאם לתנאי הפוליסה". התייחסות זו אינה עונה על דרישת סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח. נהפוך הוא, נוסח ההצהרה מלמד כי לאחר שנדרשה הנתבעת לשאת בתגמולי ביטוח ביצעה בדיקה ומצאה כי אין כיסוי ביטוחי. ודוק, אם התחקות אחר החריגים מחייבת את הנתבעת לבצע 'בדיקה', משמע לא מדובר בתנאים הבולטים לעיני המתבונן בפוליסה בקריאה ראשונית. די בכך ללמד על אי קיום החובה להבליט חריגים אלה כנדרש.

    

8. בנוסף, הנתבעת מצרפת לתצהירה דף בודד ובו רשימת 'חריגים לפרק א'. ברשימה זו מפורטים 13 חריגים, אולם לא ברור מה מקורו של הדף המדובר, מניין הוצא, היכן הינו ממוקם בחוברת הפוליסה לפי סדר העמודים והאם אמנם מהווה חלק ממנוביט 2015 אליו מתייחסת הפוליסה. עיון בתחתית הדף משמאל מלמד כי מדובר בדף הלקוח ממהדורה 09/2005. בנוסף, מדובר ברשימה לקונית נטולת כל הדגשה מיוחדת אשר אף אם נניח כי היוותה חלק מפוליסה מלאה שהומצאה לתובע או שהיתה אמורה להימצא ברשותו, אין די בעמוד זה כדי לעמוד בדרישה לפי סעיף 3 לחוק, כאמור.

    

9. זאת ועוד. שני הצדדים מצרפים לתצהירים מטעמם העתק של 'רשימה לביטוח (מפרט)' (להלן – רשימה) הכוללת 3 עמודים ובהם תנאים בסיסיים המתייחסים לעיקרי הפוליסה. בפתח הרשימה נרשם כי 'פוליסה זו כפופה למהדורת מנוביט 2015-ציוד מכני הנדסי'. ברשימה מופיע 'פרק א – הרחבות' שבו קיימת הרחבה לרעידת אדמה ולנזק טבע. בסיפא לעמוד השני מופיעה הערה לפיה "הפוליסה אינה מכסה נזקי פריצה גניבה". רשימת הביטוח שצורפה לתצהירי הצדדים מלמדת כי הוחרגו בה נזקי פריצה גניבה – הא ותו לא.

10. התובע טוען כי מעולם לא קיבל לידיו עותק מלא של תנאי הפוליסה ולא ידע כי קיימת ההחרגה הנטענת כעת. הנטל להוכיח כי אמנם הומצאה לתובע פוליסה מושת אף הוא לפתחה של הנתבעת ובענייננו, לא הורם (ראו בספרו של אליאס, שם בעמ' 716-718).

    טענת התובע כי לא ידע על החריגים לפוליסה נתמכת בטופס ההצעה לביטוח שצורף לתצהירו מיום 31.7.15 ולפיו ביקש התובע מגוון הרחבות במסגרת סעיף 5 , לרבות הרחבה לרעידת אדמה, נזק בזדון, נזקי טבע, הרחבת גרירה ושמשות. מהצעת התובע ניכר כי ביקש, בהגינות, הרחבה של כל הנושאים הרלבנטיים לעבודתו עם המחפר. בהקשר זה יוער כי התובע נחקר מדוע לא ביצע הרחבת כיסוי לעבודה במחצבות או תוספת אחרת ועל כך השיב כי אינו עובד במחצבות ולכן הדבר אינו רלבנטי עבורו וכן כי לא ידע שעליו לבקש תוספות כלשהן משעה שסוכן הביטוח ידע כי פרנסתו ועבודתו באזור ים המלח והיה ברור לחלוטין ייעודה ומטרתה של הפוליסה עבורו (ראו עמ' 3 לפרוטוקול שורות 3-19). כלומר, הוכח כי לתובע היתה ציפייה סבירה לכך שהינו מחזיק בפוליסת ביטוח מקיף תקפה לכל סוגי הארועים הנחוצים לצורך עיסוקו ויש לכבד את הציפיה הסבירה של התובע, כמבוטח, במקרה דנן (ראו בספרו של אליאס, עמ' 684-685 על ההפניות המובאות שם לפסיקה עניפה).

11. מבלי לגרוע מהעובדה שנטל הראיה בנסיבות מושת לפתחה של הנתבעת, כאמור, אזי לא זו בלבד שהנתבעת לא הרימה את הנטל המושת לפתחה, אלא שעמדתה מוחלשת גם נוכח עדותו של התובע. אמנם מדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע, אך זו מהימנה עלי משום התנהלותו הנחזית בזמן אמת, כפי העולה מחומר הראיות שהוצג בפני. התובע איש עבודה, מנהל חברה להובלות וחפירות, עבד 8 שנים באזור ים המלח עובר למקרה הביטוח שבמחלוקת, מילא הצעת ביטוח בשקיפות, ביקש, וככל הנראה גם שילם, עבור כל ההרחבות הנחוצות לטעמו ואין להחזיק לחובתו את העובדה שלא 'עלעל ופשפש' בפוליסה שערך על מנת לאתר סייגים וחריגים, בפרט שעה שהחובה להציג סייגים אלה בפניו מבעוד מועד חלה על הנתבעת.

     

12. לאור המסקנה דלעיל, ממילא אין צורך לדון בסוגיית נסיבות התרחשות התאונה, אשר גם הן שנויות במחלוקת, עת הנתבעת טוענת כי המחפר עבד בים ואילו התובע מכחיש. יוער כי לאור חומר הראיות, לרבות הודעות התובע על מקרה הביטוח ודו"ח החקירה שערכה הנתבעת, ניכר כי המחפר עבד אמנם בסמוך לים המלח, תוך איסוף וסידור חומר שהוצא מהבריכות, כמפורט באריכות בעדותם של התובע ובנו בדו"ח החוקר, עדויות שנמצאו מהימנות ואמינות לפי הערכת החוקר. 

     

    הנזק

     

13. התובעים עותרים לתשלום הסך של 46,144 ₪ המורכבים מעלות תיקון המחפר ומעלות חילוצו וגרירתו.

    במהלך שמיעת הראיות הודה התובע כי הינו חוזר בו מדרישה לתשלום מלא שכן מדובר בחשבוניות תשלום שיצאו על שם החברה ולכן יש לקזז את סכום המע"מ כך שהדרישה תתוקן בפועל לסכום של 39,439 ₪.

     

14. טרם נדון באופן פרטני בטענות הנתבעת כנגד היקף הנזק , יש להפנות למכתב הדחייה ששלחה הנתבעת לתובעים מיום 5.4.16 (נ/1) אשר במסגרתו הודיעה כי הינה דוחה את התביעה משום שמקרה הביטוח מוחרג מתחולת הפוליסה. לא צוינה במכתב כל עילה אחרת לדחיית התביעה. על פי הנחיות המפקח על הביטוח והפסיקה הנוהגת, מנועה הנתבעת מהעלאת נימוק נוסף לדחיית התביעה במועד מאוחר יותר אלא אם כן מדובר בנסיבות שנודעו לה לאחר הוצאת מכתב הדחייה (ראו בספרו של אליאס בעמ' 965-968). בענייננו, כל העובדות היו ידועות לנתבעת במלואן עובר להוצאת מכתב הדחייה ומשעה שלא הועלו במועד, די בכך להוות טעם לדחות על הסף את נימוקיה הנוספים כיום. עם זאת, דין הטענות להידחות אף לגופן כפי שיובהר כעת.

15. לעניין עלות הגרירה, הנתבעת טוענת כי יש לדחותה ולהחזיק לחובת התובע את העובדה שפעל 'בזמן אמת' מבלי לערב את סוכן הביטוח או את הנתבעת בנושא, ומשכך האדיר את הנזק והעלויות.

    אין בידי לקבל עמדה זו. התובע הסביר כי כאשר נפל המחפר למי הים פעל במהירות על מנת לחלצו מחמת הנזק שעלול להיגרם למחפר כתוצאה משהייה ממושכת במי ים המלח. לכן, הזמין במהירות את חברת נתיבי ערוער בע"מ אשר מקום מושבה בבאר שבע, טען כי זו היתה החברה הזמינה והקרובה ביותר לבצע את החילוץ וכי חויב בעלות שדרשה עבור החילוץ באמות מידה מקובלות בתחום זה (ראו עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ש' 13-17, ש' 29-31). העובדה שהתובע לא פעל לערב את הנתבעת כבר בשלב ראשוני מוצאת הסבר ראוי בדבריו, המתיישבים גם עם הגיון ושכל ישר.

     

    מבלי לגרוע מהאמור, אין חולק כי כבר ביום התאונה דיווח התובע על המקרה לחברת הביטוח, באמצעות הסוכן מטעמו, ואין חולק כי כבר ביום 2.2.16 הגיע למקום השמאי מטעם הנתבעת, מר אנקורי יגאל.

    למרות זאת, חברת הביטוח לא פעלה למתן הנחיות ביצועיות מתאימות בנוגע לאופן תיקון הנזק ומיקדה את משאביה בביצוע חקירה לצורך בדיקת הכיסוי הביטוחי (ראו עדות שגבה החוקר מהתובע ביום 19.2.16). לכן, התובע פעל כמיטב הבנתו על מנת לצמצם את נזקיו ולאפשר חזרת המחפר לעבודה תוך זמן קצר. אין להשית התנהלות זו לחובתו.

     

16. גם בנוגע לעלות החילוץ לא מצאתי בטיעוני הנתבעת כל נימוק שיש בו כדי לדחות את דרישת התובע להחזר בגין עלויות אלה. טופס הצעת הביטוח כולל דרישה להרחבה עבור גרירה ולכן עלויות אלה נכללות בגדר הפוליסה. חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת אינה כוללת התייחסות מפורשת לנושא עלויות החילוץ. קיימת אמנם שורה המתייחסת ל'הוצאות נסיעה' ומעמידה אותן על סך 950 ₪ (ראו עמ' 7 לחוות הדעת), אולם לא ברור למה מתייחסת הערכה זו וממילא יש לדחותה נוכח העובדה שמדובר בהערכה אל מול עלות בפועל בה נשאה החברה. בשולי הדברים יוער כי לנוכח טיב החילוץ שבוצע, בשים לב לכך שמדובר בציוד הנדסי כבד, נראה על פניו כי עלות החילוץ הנקובה בפועל מתאימה לנסיבות המקרה יותר מאשר הערכת השמאי.

     

17. לעניין עלות התיקון, התובע הסביר כי על מנת לצמצם בעלויות, הסיע את המכונאי עם כלי העבודה מהמוסך במג'ד אל כרום לדרום הארץ והתיקון נמשך 4-5 ימים (ראו עמ' 4 לפרוטוקול ש' 33-34 עד עמ' 5 ש' 1-3). התנהלות התובע גם במישור זה מתיישבת עם החובה להקטנת הנזק ולא נפל בה דופי.

    יוער כי מר השמאי מר אנקורי מעריך את עלות תיקון הנזק שנגרם בסך של 24,959 ₪, סכום המתיישב, באופן יחסי, עם עלות התיקון בפועל.

    הנתבעת סבורה כי יש להפחית את עלות השמנים והמצברים מהתיקון משום שאלה מוחרגים על פי הפוליסה ומפנה לעמוד החריגים בסעיף 2. עיון בסעיף זה מוביל למסקנה כי דין הטענה להידחות מחמת שני טעמים. האחד, משום שחריג זה מופיע ברשימת החריגים שאינם עונים על דרישת סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח וכל הנימוקים שהובאו בנוגע לפרק החבות יפים גם כאן.

    שני, משום מנוסח החריג עולה כי אינו חל בענייננו. בסעיף 2 נרשם כי "אובדן מבלאי, חלודה, שיתוך (קורוזיה), חמצון, משקעים פנימיים (כגון אבנית), שנגרמו או נבעו באורח טבעי משימוש רגיל, מעבודה רגילה, בתהליך הדרגתי או כתוצאה מחוסר שימוש...לרבות אובדן או נזק שנגרמו...לחומרי הפעלה כגון שמן, סיכה, דלק, ממריצים וכדומה...או למצברי חשמל, אלא אם נגרם נזק פיזי תוך כדי מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה זו...".

    נוסח הסעיף מלמד כי ההחרגה בדבר עלות שמנים ומצברים חלה רק למקרה של בלאי סביר ולא עקב מקרה ביטוח ולכן דין טענת הנתבעת להידחות.

     

18. לעניין הטענה בדבר תת ביטוח, הנתבעת מפנה לרשימת הביטוח לפיה נקבע ערך המחפר בסך 275,000 ₪. התובע אישר כי זה הסכום בו העריך את המחפר משום שזה הסכום בו רכש אותו בשנת 2015 (ראו בעמ' 3 ש' 34). הנתבעת טוענת כי נערך ביטוח חסר לאור חוות דעת השמאי וכי משעה שהתובע לא ביקש לזמן את השמאי לחקירה, דין חוות הדעת להתקבל כלשונה.

    אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, התובע לא ביקש לזמן את השמאי אולם אין בכך די כדי לקבל את חוות הדעת ככתבה וכלשונה ובית המשפט מחויב לבחון את הטענות לגופן.

     

19. על פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, קיים פער בין ערך המחפר הריאלי לזה המבוטח ביום כריתת הפוליסה וכתוצאה מכך נוצר חסר ביטוח של 52.53% . השמאי מציין כי דגם המחפר ברשימה אינו תואם את הדגם שמצא בעת הבדיקה על ידו. השמאי קובע כי 'מעיון בפרסומים עולה כי ערך המחפר כחדש ביום כריתת הביטוח הינו 579,300 ₪' וכן מעריך את ערך המחפר ליום עריכת חוות דעתו (22.3.16) בשיעור 225,200 ₪.

     

20. מסקנות השמאי אינן ברורות ומהן עולה קושי שאינו מאפשר קבלת המסקנות כהווייתן. משעה שנטל הראיה במישור זה רובץ לפתחה של הנתבעת, המסקנה היא כי דין הטענה להידחות גם במישור זה.

    קושי ראשון נוגע לאי בהירות לגבי הנתונים אשר על יסודם ערך השמאי את בדיקת המחפר. מדובר ברשימה המתייחסת לדגם מחפר מסוים ואילו בדיקת השמאי והערכתו מתייחסת לדגם מחפר אחר. לא ברור על מה מבוססת מסקנת השמאי לשינוי דגם ומדוע יש להעדיף את עמדת השמאי על פני עמדת התובע, אשר על יסוד נתוניה הוצאה הפוליסה. ייתכן כי השוני בדגם אליו מתייחס השמאי בחוות דעתו הוא שהוביל לפער המחירים המדובר וספק אם יש לכך הצדקה. השמאי אינו כולל בחוות הדעת כל נתון לגבי ערך המחפר לפי הדגם המופיע ברשימה.

     

21. קושי נוסף מתייחס לנתוני הערכת השווי המפורטים בחוות הדעת. אין חולק כי מדובר במחפר משנת ייצור 2007. השמאי מציין כי 'מעיון בפרסומים' ערכו של מחפר זה 'כחדש' היו בסך 579,300 ₪. במסקנה זו שתי בעיות מובנות – ראשית, לא ברור מהם אותם פרסומים אשר על יסודם מגיע השמאי למסקנה זו ואין די בהפניה לפרסומים עלומים בכדי לבסס חוות דעת מקצועית ללא הסבר נוסף. בנוסף, לא הוצג כל נימוק בגינו בוצעה הערכת שווי המחפר 'כחדש' מקום בו אין חולק כי מדובר במחפר מודל 2007 אשר הביטוח בגינו נרכש בחודש יולי 2015 ולא הוצג כל טיעון בגינו יש לבצע את הערכת השווי באופן המוצע שעה שאין חולק כי לא מדובר במחפר חדש גם במועד כריתת הפוליסה.

    זאת ועוד. השמאי מעריך את המחפר ליום עריכת השמאות בסך 225,200 ₪. מדובר בפער מחירים נכבד אשר מתיישב יותר עם הערכתו של התובע את ערך המחפר בעת כריתת הביטוח לפי 275,000 ₪ מיום 31.7.15. התובע לא הציג את חשבונית הרכישה ויש להחזיק זאת לחובתו, אך אין די בכך כדי לקבוע כי עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומו של ביטוח חסר בנסיבות, בפרט בהן הנטל מושת לפתחה.

     

22. טרם סיום יש להעיר כי המבטחת נושאת בחובה לבחון את הנתונים המובאים לפתחה בטרם עריכת הפוליסה ולכן, ככל שקיים פער כה משמעותי בערך המחפר, כפי זה לו הינה טוענת כיום, ראוי היה להציף את הדברים בזמן אמת ולהביאם בפני המבוטח תוך העמדתו על הסיכון הנובע מכך (ראו חובות המבטח המובאים בספרו של אליאס בסעיף ז' עמ' 1342 ואילך).

     

23. לעניין ההשתתפות העצמית, על פי הרשימה זו עומדת על 1% משווי הכלי תוך קביעת סכום מינימלי של 6000 ₪ ואותם אמנם יש לנכות מהתשלום לתובעים.

     

24. לסיכום, דין טענות התובעים להתקבל בכל הנוגע לקיומו של כיסוי ביטוחי וחובת הנתבעת לשפותם בעלות התיקונים בהם נשאו עקב מקרה הביטוח, בניכוי ההשתתפות העצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.

25. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 33,439 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪ ובתוספת החזר אגרה בה נשאו התובעים. מעבר לכך יישא כל צד בהוצאותיו.

     

    הסכום ישולם לתובעים תוך 30 יום שלאחר מועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.9.16 ועד לתשלום המלא בפועל.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.